'משהו' שהוא חמץ

מבין החגים והמועדים, חג הפסח תופס מקום עיקרי ובולט לעין. הוא ראש השנה לחגים, ממנו הכל מתחיל, וכל המצוות המסתעפות ממנו הן "זכר ליציאת מצרים". המועד הזה, המשמעותי עבורנו תלוי בדבר אחד קטן - חמץ במשהו. די באחוז קטן ביותר של חמץ כדי לפסול כל כמות של אוכל ולהשבית חלילה את קדושת ושמחת המועד.

כל האיסורים שבתורה ניתנים לביטול ברוב, בששים או ביותר מכך. אולם חמץ אסור אפילו ב'משהו'. כמה הוא אותו 'משהו'? כשמו, 'משהו'. מעניין הדבר שחמץ ומצה שני קצוות קיצוניים. על-אף ששניהם מאכלי יסוד הבנויים על בסיס זהה - קמח ומים בלולים יחדיו, אך לפתע הם שוברים כוון, החמץ האסור באכילה בפסח באיסור דאורייתא, ואילו המצה שאנו חייבים לאכלה כבר בלילה הראשון היא מצוות עשה מהתורה. המצה מסמלת לנו את הגאולה והחמץ את הגלות. בפועל, מהו המרחק המפריד בין חמץ ומצה? כלום. על השעון מפרידים ביניהם רגעים ספורים. ח"י דקות ידרשו לעיסה כדי להחמיץ.

מובא בשמו של האר"י, שכל הנזהר מ"משהו" חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה - (או"ח תמ"ז, א' - באר היטב). חכמינו ז"ל המשילו את החמץ ליצר הרע המפריע לנו בעבודת ה' ועלינו לבערו לגמרי מרשותנו. יש אחרים שהמשילו את החמץ לעבודה זרה כפי המצויין בזוהר (חלק ב' דף מ' ע"ב) דבר הנלמד מהפסוקים בחמץ כפי שנאמר: "לא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות י"ג, ז'), ובעבודה זרה נאמר: "אלוהי מסיכה לא תעשה לך" (שמות ל"ד י"ז), מטעם זה אנו מוצאים כמה הלכות המשותפות רק לחמץ ולעבודה זרה שלא נמצאו בשאר איסורי תורה, כגון שריפה וכילוי או גדר של ביטול, ולכן נצטוו בני - ישראל לפני עשיית קרבן הפסח "משכו ידיכם מעבודה זרה" (שמות רבה ט"ז, ב'). טרם בואכם להתקרב אל הקודש ולהקריב קרבן פסח לה'. בערו את החמץ שבלבבכם ומשכו ידיכם מעבודה זרה. וכך הייתה תפילתו של ר' אלכסנדרי בסיום תפילת העמידה: "ריבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם" (ברכות י"ז, ע"א). מתפילה זו אנו למדים שיש חובה לבער את יצר הרע לגמרי מקרבנו. אולם הדבר נראה מוזר שכן מיד עם צאת החג במוצאי שביעי של פסח אנו שבים לאכול חמץ, ואם - כן מה הועיל לנו אותו ביעור? נראה שבין הטעמים שההלכה נותנת לאיסור חמץ ב'משהו', שבהיות והחמץ הוא בגדר של "דבר שיש לו מתירים" לפי פסיקתו של הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (פר' א' הלכה ח'). לאמור, חמץ שניתן לאכלו בהיתר לאחר הפסח, אין טעם להשתמש ברוב כדי לבטלו בפסח. גם ביחס ליצר הרע נאמר שבזמן ימי חלותו של החג אנו חיים ללא היצר הרע, שמחת החג מפקיעה מאתנו את הרוע, אנו טועמים את טעמה של החרות. לאחר הפסח אנו שבים אל החיים הרגילים בהם היצר שותף עמנו, והמלחמה בין הטוב והרע ממשיכה בחיינו הפרטיים והציבוריים.

בדורנו כאשר כמות החמץ העוברת בבית נורמלי במשך השנה היא עצומה, החמץ מגיע לכל מקום, לא רק למטבח ולמקרר אלא גם לחדרים הפרטיים, למגרות ולארונות. לכן בימינו חשובה מאוד עבודת הכנה מוקדמת של ניקוי כללי ובדיקת כל המקומות שיכול להיות בהם חמץ ואפילו "משהו" שהוא חמץ. רק יש לזכור שעבודת הניקיון החיצונית באה להזכיר לנו ולעורר אותנו לכך, שבזמן זה חובה עלינו להקדיש גם לעבודת ניקוי והיטהרות פנימית, איתור פגמים רעיוניים והתנהגותיים, התרעננות מחשבתית והתחדשות של טוהר אביבי.