בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הבג"ץ אוכל את העיסה שבישל לעצמו, שנים של חריגה מספים ברורים לתקפותה של עתירה, מביאים לפתחו של הבג"ץ משימות מובהקות של הרשות המבצעת
|
[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הפרדת הרשויות היא אחד הכלים המרכזיים לשמירת משטר דמוקרטי. השופטים לא מחליפים את המחוקקים והמבצעים וגם לא להפך. אך איך ניתן שלא לערב את הרשויות כאשר הרשות השופטת אמורה בוודאי גם לבקר את פעולות הרשות המבצעת, ובמקרי קיצון אף את פעולות הרשות המחוקקת. והתשובה המאד פשוטה היא הגדרת גבולות ברורים. אם לי יש טענות להחלטה ממשלתית, יש X פעולות שאני חייב לבצע קודם כל מול הממשלה, ורק כאשר העליתי חרס, ובכפוף לקיומם של תנאים נוספים, אני זכאי לעמוד בפני בית המשפט. והתנאי הפשוט, המובהק והברור הוא תנאי מיצוי ההליכים, האם באמת ובתמים ניסיתי לשכנע את הרשות המבצעת כי טעתה ועליה לשנות את החלטתה, או האם נתתי די זמן לעצמי להשתכנע שמא אני טועה. וזמני ההמתנה מוגדרים בחוק, החוק לתיקון סדרי המינהל (הנמקות) (או בכינויו חוק ההנמקות) מחייב את גורמי הממשל להשיב לפונים תוך 45 יום, ובמקרים מיוחדים אף מאפשר להם להאריך את המועד הנ"ל על-פי התנאים המתוארים בחוק, ומכאן שטרם חלפו אותם 45 יום או טרם התקבל מענה קבלת מענה לא תם הטיפול של גורמי הממשלה וממילא לא ניתן לערב את בית המשפט. כמובן שגם לכלל זה יש חריגים כי אם מדובר בהצלת חיים אזי אין צורך להמתין כלל, יש לפעול כמעט בכל הדרכים על-מנת להציל חיים. מהתאוריה לקרקע המציאות בשבוע שעבר דחה השופט מזוז את עתירת התנועה לאיכות השלטון (ע"ר) על כי לא מיצתה הליכים בעניין תיקיו של ראש הממשלה, התנועה העלתה טיעון הקשור לחוק ההגבלים העסקיים היא פנתה לממונה על ההגבלים העסקיים חודשים לפני שעתרה, ולא נענתה, אך ליועמ"ש פנתה ימים ספורים טרם עתרה ואת אי-מיצוי ההליכים נימקה בנימוק שנפסל על הסף (יחד עם כל העתירה) על-ידי בית המשפט כאילו הנושאים בהם נחקר ראש הממשלה הם מקשה אחת ומיצוי הליכים בנושא אחד תקף גם לאחרים. המצאה מאוד מעניינית ואף מרתקת, לגמרי לגמרי מחוץ לקופסה (קופסת קרן קיימת) אך גם על-פי בית המשפט, מנותקת לחלוטין מהמציאות. והיום אנו קוראים שאיגוד עיתונאים עתר נגד הממשלה בעניין מתווה השידור הציבורי, אבל ככל שזכרוני אינו מטעני, המתווה הזה הוכרז רק בשוע שעבר, אז כיצד הם הוקוס פוקוס כבר מיצו הליכים? וברעה החולה הזו אשם חד-משמעית בית המשפט העליון בעצמו, בית המשפט פינק בעברו ואולי אף מפנק בימינו אלה מספר גופים וגורמים, אשר תנאי הסף פועלים עליהם רק בכאילו, היה ניסיון קצר לתקן את הרעה החולה זנו בימי נשיאותו של השופט גרוניס, באמצעות הטלת הוצאות ניכרות על גופים שניצלו את בית המשפט ובחרו בדרך הקצרה והקלוקלת של עתירה במקום הדרך הקשה של שכנוע ציבורי/פוליטי, והגשת עתירה רק כאשר כלו כל הקצין, אך הסנקציות אלה התנדפו עם פרישתו לגמלאות של השופט גרוניס ואולי אף בתוך תקופת כהונתו, בור כרה ויחפרהו. במו ידיו, יורה בית המשפט לעצמו ברגליים, בואו נקוה ונתפלל לשינוי.
|
תאריך:
|
04/04/2017
|
|
|
עודכן:
|
04/04/2017
|
|
אפרים הלפרין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
כ.מ.
|
4/04/17 22:42
|
|
2
|
|
חרזן
|
6/04/17 13:47
|
|
אסור לצה"ל לשקר! כמובן, אסור לכל אדם לשקר, אך בצה"ל זה יותר חמור, כי שם הכל בנוי על אמון הדדי. לצערנו, אנו יודעים שהחיים מלאי שקרים, בפוליטיקה, בתקשורת, בעסקים ועוד. כך הוא בעלמא דשקרא. אך בצה"ל זה חמור לאין ערוך. החייל מוסר נפשו ומסכן את עצמו, על יסוד האמון שהוא נותן בצבאנו. אם יתחילו שם לשקר, זה יהיה חורבן.
|
|
|
חג הפסח נקרא גם "חג האביב" ו"חג החֵרות". לא במקרה החג שנוצר בדורנו עם כינונה של מדינתנו נקרא "חג העצמאות". לכאורה, שני חגים שנושאים שם דומה, מלים נרדפות: חֵרות, עצמאות. הדמיון הזה אינו מקרי: חג הפסח שימש מודל לחג העצמאות ויציאת מצרים שימשה מודל לשיבת ציון בדורנו.
|
|
|
יש לי אמפתיה למאווי חברי, שהחליטו שחשוב להם לבנות את ביתם במקום שכולו נוף עוצר נשימה, נוף שחובק בחובו ספור היסטורי של הוויה לאומית.
|
|
|
גדעון סער איז בק אין טאון. סוף-סוף. שנתיים וחצי היינו כעדר ללא רועה. מופקרים לקפריזות של הביבי ושרתו. מגיע לנו לחזור לשפיות.
|
|
|
אי-אפשר להתעלם יותר מן האש הנורית אלינו מכיוונו של טראמפ. אולם הימין מתעקש לראות בו "ידיד אמת", אם כן - איך נקרא לה? "אש ידידותית", אולי? אולם אש ידידותית נורית שלא במתכוון וזאת בכוונת מכוון, לפייס את אויבינו! ואיך מזהים אש ידידותית, למשל בהשוואה לממשל האמריקני הקודם, שאת האש שחטפנו ממנו סיווגנו כ-"עוינת"? הלא גם לאובמה היו עוזרים ומקורבים יהודים, הוא הדליק נרות חנוכה, חגג סדר פסח, לא פעם - להבדיל מן הפעם האחרונה - עמד לצדנו באו"ם ובתחום הביטחוני לא מצאו אצלנו די מלים כדי לשבחו. אבל הוא דרש את הקפאת הבנייה, גינה מילולית - ובדרך כלל לא יותר - כל החלטה לבנות, והעיקר - לא הסתיר את אהדתו לצד הערבי. על כך נחשב כ"עויין", ואת הבנייה שלנו המשכנו, ככל האפשר, מאחורי גבו. קשה יותר להתנגד לאש ידידותית. אם נראה מראה פגוע, נשדר חשש - לא "ידידות"!. לשעה קלה השלינו את עצמנו שסוף-סוף הגעתנו תקופה של רוגע, ועכשיו - לך מצא את ההבדל בין ההקפאה העוינת ההיא להקפאה הידידותית החדשה, סטייל טראמפ, ושמא השנייה תהיה קשה מן הראשונה, מפני שמול ידיד אתה נאלץ, כלפי חוץ לפחות, להמשיך ולחייך.
|
|
|
|