|
|
על שפת הים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
"ויצא ביובל ושב לאחוזתו...
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה... (כה,כח-כט)
"איש זה הקב"ה; כי ימכור בית מושב, פירוש בית שבו מושב אלוהים זה בית המקדש; עיר חומה זו ירושלים, דכתיב 'ירושלים הרים סביב לה'... חזר הכתוב לתת טעם לדבר איך יהיה הדבר הזה שימכור ה' אחוזתו, בית הבחירה? [והתשובה] שאדרבה, אמצעות זה נגאל! על דרך אומרם ז"ל (מדרש תהלים ע"ט) שהשליך ה' חמתו על עצים ואבנים, שזולת (=שאלמלא) זה לא היה נשאר מישראל שריד ופליט. ואם אין ישראל אין בית המקדש ולא ירושלים, והייתה גאולתו של [ה]עם וגאולת הבית כי יש תקוה ושבו בנים לגבולם"(אור החיים שם, בדילוגין):
פעמי ששת ימי גאולה
השבוע ימלאו 50 שנה לתשועת 'ששת הימים', יובל ליום שחרור מקום המקדש וירושלים, הלא המה "בית מושב ועיר חומה" הנזכרים בפרשתנו, כדברי בעל אןר-החיים שצוטטו לעיל) - "ושב [ה"איש" - זה הקב"ה] לאחוזתו".
לאו כל אחד זוכה לחוש את משק כנפי עקבתא דמשיחא, את פירכוסי הנפש, וכיסופי הנשמה בעקבות מגע מרחף-מלטף נורא-הוד זה שחווינו בתשכ"ז. זכינו לחרות בדם ואש ותמרות עשן שלב נוסף בגאולתנו, בעקבות ה'אתחלתות' בתש"ח (יסוד המדינה) והצהרת 'כורש'-בלפור (בתרע"ח, נוב' 1917) ו'אתחלתות' רבות דלתתא (=מלמטה) בשורת עליות חובבי ציון ורבנים חדורי כיסופי גאולה. בולט בתוכם רבי חיים בן עטר שעלה ממערב (=מרוקו) י-ר-ו-ש-ל-י-מ-ה בשנת תק"ב (1742), וחי בה כשנה עד לפטירתו. לפי המסורת (=וילנאי?) בשנה זו כתב את ספרו המונומנטלי 'אור החיים' על התורה תחת תאנה הניצבת ברחוב אור-החיים שבין החומות. בספר זה, ה'דגול מרבבה', הטמיע כיסופי גאולה, חישובי קיצין, קריאות 'ציוניות' להתעוררות גאולתית דלתתא, וכן בקורת על גדולי ישראל שאינם מניפים את מטה הגאולה וכיו"ב. גם קברו בהר הזיתים נגאל בתש"ח "ושב לאחוזתו".
הרעדת נימי נפש העם
לית מאן דפליג כי נצחונות 'ששת הימים' המפתיעים זעזעו את העם היהודי בטלטלה רבתי והפניית מבטו לירושלים. בתגובת שרשרת זכינו למעל מיליון עולים מארצות 'חבר העמים' לשעבר, ובצידם רבואות מארצות המערב, דרום אמריקה, וכל קצווי תבל אשר שבו כ"יונים אל ארובותיהם" (ישעיה ס,ח). לאחר קיבוץ גלויות בעקבות הקמת המדינה פרץ הגל השני, היותר מסיבי, כתהודה לכיבוש ירושלים. עלית קיבוץ גלויות מרטיטת לב היא שיבת צאצאי-ציון הדרמטית מגלות אתיופיה, כאשר היעד 'אורשלם' נישא על שפתותיהם, צרובות ורוטטות ממסע המדבר הצחיח ושורץ הסכנות.
גם אם נרד מעט מן המילים הגבוהות נודה כי מקומה של מדינת ישראל בקרב אומות העולם, ומצבו הפנימי של העם היהודי לתפוצותיו, היו במעמד אחר ל-ג-מ-רי אלמלא התעוררות תשועת 'ששת הימים' שאחזה בציצית ראשנו בסערת תשכ"ז. ועדין הגחלת לוחשת בשנת היובל הזאת.
שגרירות? או, להבדיל, הר-הבית?
ביום מלאת יובל לפרוץ המלחמה דאז, ביום שני כ"ו באייר, אמור נשיא ארה"ב הנוכחי, טראמפ, להכריז על העברת שגרירותו לירושלים. סמוך להיבחרו כתבתי במדור זה שלבי מלא חששות מפני המחיר הפוליטי שניאלץ לשלם בגין מחווה' זו. הזהרתי שלא לבטוח במלכי חסד גם אם 'אחות לנו בבית המלך'. אני מתפלל שאתבדה השבוע, וזאת רק שלא בדרך הטבע הפוליטי.
מבחינתי הייתי משאיר את השגרירות על שפת הים (אלא א"כ תועתק אל 'בין החומות'. היש מקום וסיכוי?). לדידי 'אסתפק' בהחלטת ממשלת ישראל ויועציה לשלוט ב'הר-הבית'", בית מושב עיר חומה", בחיפוי מאסיבי של טראמפ ויועציו.
