צרכן תקשורת מצוי נחשף אצלנו להרבה מאוד מידע שלילי. הרושם הכללי שמתקבל מצריכת תקשורת מקומית הוא שמדינת ישראל היא מדינה על סף קריסה; יוקר המחיה, ביטחון לקוי, שחיתות בכל פינה, והכי חשוב - בעולם שונאים אותנו ו(ראש) הממשלה לא עושה דבר כדי להאהיב אותנו בעולם. יותר מזה, ההתנהלות שלנו בתחום המדיני עלולה להגביר את השנאה שכבר קיימת ואוטוטו אנחנו הופכים להיות המצורעים של העולם. בעצם, לשיטת התקשורתנים וסייעניהם מהתחום הפוליטי אנחנו כבר שם ר"ל. כעת מה שנשאר זה רק למזער נזקים, ולכן הם משקיעים את כל כוחם במאמץ לשכנע אותנו להחליף את השלטון כדי למנוע את האסון המתקרב.

ובכן, כמי שבבחירות האחרונות לא הצביע לאחת מהמפלגות השותפות בשלטון, וגם בעתיד - אם לשפוט לפי התנהלותן כיום - הסיכוי שאצביע למי מהן שואף לאפס, הרשו לי לפקפק בכנות האזהרות ואולי גם בכנותם של המזהירים, במחילה מכבודם. גם לי יש ביקורת על הממשלה בתחומים עקרוניים שונים. לכן לא הצבעתי וכנראה גם לא אצביע למפלגות השותפות להתנהלות שעל-פי השקפת עולמי היא כוללת מחדלים ואפילו קשים. וכידוע לכל מי שקורא את הטור הזה, לא פעם כתבתי פה דברי ביקורת, ואפילו קשים, על הממשלה בתחומים שונים. עם זאת, לטעון שהכל פה רע זו פשוט לא אמת. יש הרבה דברים טובים ובראשם העובדה שהממשלה באמת מנסה להיטיב לעם ישראל.

אז נכון שלענ"ד היא יכולה לעשות הרבה יותר וגם הרבה יותר טוב, אבל זו לא סיבה לצעוק או אפילו ללחוש, שהכל רע. ולכאורה, מה איכפת לנו מהצעקנים? שיצעקו. כמאמר הפתגם הישן: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" מדוע צריך להתייחס אליהם בכלל? אלא שלמילים יש המון כוח, בין לטוב ובין למוטב. נראה מה אומרת על זה פרשת השבוע בְּהַעֲלֹתְךָ (במדבר י): [כט] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-ה' דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל. רש"י מצטט מהמדרש: נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אל המקום - מיד, עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ; שבמסע זה הראשון נסעו על-מנת להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים.

כוחן של מילים

על מה בעצם התאוננו המתאוננים? כתוב (פרק יא): [א] וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. למעשה על כלום. כמו שמפרש רש"י: אין מתאוננים אלא לשון עלילה. מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום. בסך-הכל הרגישו לא טוב עם מה שקורה איתם וביקשו לבדל עצמם ממי שמוביל אותם בדרך שלא הייתה נוחה להם כל כך. המסיתים נענשו מיד, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה', אבל גם כל העם סבל כי התוצאה הייתה המשך הנדודים במדבר כפירוש רש"י הנ"ל. לכאורה גם אצלנו מודעים לכוחן של המלים (מלים יכולות להרוג) ואפילו מנצלים את כוחן כדי לפגוע ביריבים, פוליטיים או אחרים. אלא שדיבור רע מזיק הרבה יותר משהם משערים.

הראשון שנפגע מדיבור כזה הוא המדבר עצמו. רואים את זה בבירור גם בפרשיה המסופרת בסוף פרשת השבוע (פרק יב): [א] וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח... [ט] וַיִּחַר-אַף ה' בָּם, וַיֵּלַךְ. [י] וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג... משה לא נפגע כלל מהדיבורים על-אודותיו וגם לא כעס עליהם, המדברת היא שנפגעה ומשה התפלל לה' שירפא אותה. בפרשת השבוע הפגיעה הייתה פיזית ומיידית אבל מאז נשתנו הזמנים וכעת הפגיעה היא בעיקר רוחנית ובפגיעה כזאת לא מרגישים מיד, אם בכלל. כי כדי להרגיש בה צריכים רגישות גבוהה ומי שיש בו רגישות כזאת מלכתחילה נמנע מדיבורים רעים. ואם בכל זאת נכשל בדיבור כזה, הוא חוזר בו מיד.



ואחרי כל האמור לעיל, חבל מאוד שיהודים פוגעים (בעיקר) בעצמם על-ידי דיבורים רעים, אבל הבעיה האמיתית היא שאת המחיר משלם עם ישראל כולו. כנ"ל, שכתוצאה מחטא המתאוננים חל עיכוב בכניסה לארץ. וקרוב בעיני לומר כי שיטפון הדיבורים הרעים בדור שלנו מהווה גורם מרכזי בעיכוב הגאולה האמיתית והשלמה. כי להצביע על מה שלא טוב זה בסדר, שנדע מה צריך לתקן, אבל לטעון שהכל רע - מעבר לעובדה שזה שקר, זה גם מונע הודאה לקב"ה על רוב הטובה שהוא מעניק לנו. כי אם הכל רע ר"ל, על מה יש להודות? ויש הרבה מאוד סיבות להודות לקב"ה. רק שכדי להגיע לזה צריכים לראות לא רק רע אלא (לפחות גם) את הטוב שהקב"ה נותן לנו.