הסאגה של אולמרט

ראוי היה לשחרר את אהוד אולמרט שחרור מוקדם, כשם שראוי היה לשחרר את קצב שחרור מוקדם, ממש כמו שהיה ראוי לשחרר את הרב פינטו שחרור מוקדם, ומה שמאד מקומם הוא שאת השחורים / דתיים / ימניים לא שחררו ואת הלבנים / השמאליים כן.

ללבנים, בייחוד אם הם נמצאים בצדה השמאלית של המפה, יש מליצי יושר בקרב השמנת ה"ליבראלית", כולל מליצי שמנת מהימין. לשחורים אין, לטובת הלבנים יתגייסו שרים ואדונים, והם ייתמכו על-ידי עיתונות, אבל לשחורים / ימניים / חרדים אין כלל עיתונות אוהדת.

ההבדלים צועקים לשמים, והשמים אוטמים אוזניהם.

אינני יודע אם אהוד אולמרט הביע חרטה, אותה חרטה שהייתה חסרה למשה קצב עת הוא ביקש ניכוי שליש, בכל מקרה החרטה של אולמרט איננה תופסת כותרות, אך מהתבטאותו של בא-כוחו ניתן בפירוש להבין שסביבתו של אולמרט לא הטמיעה את עוונו.

ציון דרך

בראיון מצולם ל-ynet מתבטא בא-כוחו של אולמרט על שחרורו של אולמרט, והוא אומר לציבור שתקוותו היא שהשחרור יסיים סאגה שנמשכת כבר 10 שנים. עלעלתי בדפי ההיסטוריה ונכחתי שפרשות טלנסקי והולילנד קרו לפני הרבה יותר מ-10 שנים, אם כך לאיזה סאגה מתכוון המשורר והרי זרעי הרעל של התנהגותו הפלילית של אולמרט נזרעו שם.

ואז נזכרתי שאולמרט נבחר לראשות הממשלה ב-2006, באותה שנה הוא פצח במלחמת לבנון השנייה, ולאחר המלחמה ב-2007 החלו הדיבורים על חקירות וב-2008 החלו החקירות הראשונות, היינו לפני 10 שנים.

ואם עורך דינו של אולמרט רואה את ציון הדרך של פתיחת החקירה כתחילתה של הסאגה, ואינו רואה את תחילתה במועד ביצוע העבירות, מעניין מה אומר אולמרט עצמו לגבי מועד תחילתה של הסאגה, ולדבריו תהיה השלכה מאוד משמעותית על מידת ההטמעה שלו בנוגע לעוונותיו.

ומכאן שלו שמו אולמרט היה בוזגלו, ודאי היו שואלים אותו על מועד תחילת הסאגה לפני ההחלטה על קיצור העונש ולא לאחר קבלתה.