בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שאלה לקוראיי הנכבדים: האם שמתם לב לעיתוי בפרסום ההחלטה להענקת הצל"ש (המוצדק) לסמ"ר ע' ביום שבו אזריה נכנס לכלא? ● וגם אם לא שמתם לב-לא תשכנעו אותי שזה מקרי ● העיתוי אינו מקרי ונוטף זוהמה
|
שאלת ההיתקלות [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
השאלה הגדולה אם סמ"ר ע', שניטרל את המחבל בחלמיש היה הורג את המחבל, האם גם אז היה מקבל את הצל"ש? לאור התיזמון במתן הצל"ש אני חושש שלא, כי מי שהחליט על מתן הצל"ש המתוזמן ביקש להעביר באמצעות התיזמון מסר מאוד נקודתי ומחודד ובעיני זה דבר פסול ובלתי מוסרי". השאלה של הריגת אויב מנוטרל היא שאלה ערכית שכולנו, זה שנה, יושבים בניחותא מול המקלדת ודנים בה. הרוב דווקא רואה באי-הריגת המחבל כניתוץ לשאלה ערכית העוסקת בצימצום סיכון חיי החיילים למינימום האפשרי והשמירה האבסולוטית על חייהם. כלומר גם אם יש ספק של אחוז אחד מתוך מאה כי עדיין נשקפת סכנה לחיילים מהמחבל המנוטרל יש לסגור את האחוז הרופף הזה ולפעול בהתאם. השאלות הערכיות האלו, כאמור, דנות באויב חי ומנוטרל אך בלתי אזוק ושאלת האחוז הרופף נוגעת בו. שאלה נוספת ושונה לחלוטין היא שאלת ההיתקלות באויב - האם יש לחתור להריגתו או להסתפק בניטרולו. אינני מדבר על אויב שיש למערכת אינטרס לאומי לחקור ולשאוב ממנו מידע חיוני; אין ויכוח כי אויב שכזה יש לשמור על חייו יותר מחיי החיילים עצמם, בעוד השאלה -הנוספת- שאני מכוון אליה היא שאלת ההיתקלות באויב בעלמא. למה הצבא מחנך את חייליו: האם יש לחתור להריגתו או להסתפק בניטרולו. ארשה לעצמי לסווג את השאלה הזאת כשאלה מקצועית, לא ערכית, כי ממנה נגזר אחד הקודים הצבאיים של כל צבא מקצועי: לחתור לנצח את האויב ולהכחידו. ומדוע הצבא מנשל את השאלה הזאת מהערכיות שלה? כלומר אם החייל מסוגל לנטרל את האויב מבלי להכחיד אותו, למה שלא יעשה זאת? למה אני פוטר מראש את החייל מהשאלה הערכית? כי מה שאני יודע גם הצבא יודע. לכולנו ילדים ונכדים בגיל 18-19 ואף אחד מאיתנו לא היה מטיל על בנו את כובד השאלה הערכית ומבקשו לשקול אותה בזמן היתקלותו עם האויב. כולנו יודעים שהשנייה הזאת של ההיתקלות היא שנייה קצרה שיש לנצלה עד תום בשביל לחסל את הסכנה ולהבטיח את חיי הילד. ומעבר לסוגיית איבוד זמן יקר כתוצאה מההתחבטות בשאלה לא הייתי חושב שיש את הזמן הדרוש בשביל שהבן שלי ישקול את השאלה הערכית ויפעל לפיה, לכן גם אני גם הצבא פוטרים את הילד מחשיבה ערכית ופוקדים עליו לחסל את האויב; לנצח. חסל את האויב ברגע ההיתקלות בו; הרגע הזה כל כולו שלך אל תחשוב בו; נצל אותו למטרה נקודתית אחת: להכחיד את האויב. ברור מאליו כי שאלת ההיתקלות הזו שונה לחלוטין מהשאלה הערכית שציינתי ברישא, בה נתקל החייל באויב חי ומנוטרל אך בלתי אזוק, ושאלת האחוז הרופף של הסכנה הנשקפת ממנו פועלת עליו. יש מי שאומר כי דין האחוז כדין אפס אחוז ויש לשמור גם על קדושת חיי האויב ולהמנע מחיסולו הסופי, ויש מי שאומר כי דין האחוז כדין המאה ויש להסיר כל בדל של סכנה מחיילנו; הרוב דווקא אומר את זה. בכל אופן, ומבלי לצדד בצד זה או זה, אני מבחין כי הזוהמה נוטפת מהצד שיצר וניצל את התיזמון האירוני של הענקת הצל"ש בשאלת ההיתקלות עם האויב, שאלה שאין לה קשר בשאלה הערכית הראשונה הפתוחה לדיון, ובזאת חיבל ביודעין בראשו של החייל הנתקל באויב, לקח ממנו את השנייה היקרה של ההיתקלות והמליץ לו בחוצפתו: תתחבט בשנייה הזאת ותפעיל שיקול, ואני גם רומז לך - עדיף שהשיקול שלך יקדש את החיים - גם את חיי האויב. יתכן מאוד שמי שהעביר את המסר הזה דרך תיזמון הצל"ש לא התכוון לחבל בשום ראש ושום חייל, הוא רק רצה להרים על נס את הצד הערכי שלו בשאלה אחרת אבל יצא כך... אז כמה חיילים יתבלבלו ויתחבטו. זוהמה, אין מילה אחרת שתתאר נאמנה את הריח הנוטף מהאנשים המאוסים האלה.
|
תאריך:
|
10/08/2017
|
|
|
עודכן:
|
10/08/2017
|
|
אלברט שבות
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עמעד
|
10/08/17 11:25
|
|
2
|
|
ישע .
|
10/08/17 12:11
|
|
להמולה סביב פרשת נתניהו ואשתו ישנם היבטים שונים. יש הרבה מאוד מן האמת בכול מה שטוענים בליכוד - כי השמאל והתקשורת מנסים לחולל ב"פוטש" פלילי, ואת מה שהם לא מצליחים לעשות בבחירות הם מנסים ליישם דרך מערכת המשפט. אבל מנגד, מסתבר שנתניהו ורעייתו הם גם אלה שהעניקו לתקשורת-שמאל את הנשק נגד עצמם. יהיו טענות הליכוד צודקות באשר יהיו נגד העלייהום הפוליטי (שאולי גם יעבור דרך הדרג השיפוטי...), הרי שזו לא הפעם הראשונה בישראל שזה קורה, ובעבר זה אפילו העלה את הליכוד לשלטון. אל לליכוד לשכוח כי שר המשטרה העומד בראש מערכת אכיפת החוק, הוא גלעד ארדן, שנתניהו עצמו מינה. גם מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, רחוק מלהשתייך לתקשורת-שמאל, וגם את המינוי הזה אישר נתניהו עצמו, ואילו היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדנבליט שמו, אף הוא מונה על-ידי נתניהו, ומקורות משפחתו ב"משפחה הלוחמת" של הרויזיוניסטים. כך זה גם אירע בקדנציה הקודמת כאשר שרים, סגני שרים וח"כים מ"ישראל בתינו" נחקרו והואשמו בשחיתויות ואילו שרי המשטרה והמשפטים היו שרי המפלגה הזו, ועוד מונו לאחר מאבק אובססיבי של היו"ר ליברמן שחפץ היה שאלה יבחרו מתוך מפלגתו בעיצומן של החקירות נגדו (דבר שלא היה לו אח ורע בעולם הדמוקראטי בכלל, ובישראל בפרט!). מסתבר שמשהו בכל זאת חורק לשלילה גם בגלגלי עגלת המאשימים את כל העולם, מאפליה ועד גזענות.
|
|
|
יִשְׂרָאֵל כָּרַת בְּרִית אַף נָדַר נֶדֶר
|
|
|
בשנה הבאה תחגוג מדינת ישראל 70 להקמתה. השיח המרכזי יעסוק בזהות העצמית שלנו, בסגנון הסלוגן המוכר "מיהו ישראלי"? השיח הזה יעמיד את התחושות הרעות של חלקים מהציבור על מעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם ופנימה אל מול עובדות, סיפורים ונתונים, שמראים שמדינת ישראל היא סיפור הצלחה. בחלק הזה של השיח, לחדשנות, להיי-טק ולטכנולוגיה יש מקום מכובד.
|
|
|
אני מכיר היטב את הקלישאות האומרות שדין פרוטה כדין מאה או מי שסוחב גיר מהכיתה סופו שיהיה שודד בנקים. אבל איכשהו יש תחושה של חוסר נוחות נוכח הכוונה המסתמנת להעמיד את שרה נתניהו לדין פלילי בגין העבירות המיוחסות לה. למען האמת, הטהרנות של כמה פרשנים וחרטומי משפט בעניינה של שרה נתניהו מעוררת תחושת בחילה. אני מכיר יועץ משפטי לממשלה אחד או יותר, ואני מנחש שאהרן ברק בתוכם, שהיו גומרים את העניין ב-"נו נו נו ותחזירי את הכסף".
|
|
|
רוב הציבור אינו יודע עובדת יסוד חשובה אחת הקשורה למשפחת נתניהו והיא כי שרה הינה מקור הכוח במשפחה ועל-פי גחמותיה ורצונותיה ייפול דבר לא רק בתחום משק הבית וניהול ענייני המשפחה אלא גם בקביעה חד-משמעית, כמו בתפילת ונתנה תוקף ביום הכיפורים, מי יקורב לשלטון ומי יורחק ממנו, מי יחיה בצל השליטים ומי יוקפא למוות בערבות סיביר, מי ינוח על מקומו ומי ינוע ויעוף לה מהעיניים. נכון שבאופן פורמלי ראש המשפחה הוא בנימין נתניהו אך במהלך חייהם המשותפים למד ראש הממשלה להשלים עם השתלטנות של רעייתו והפסיק להתווכח עמה ולעמוד על דעתו.
|
|
|
|