ככל שנוקפים הימים, מגלה ממשל טראמפ יותר ויותר כי השגת היעד שהציב הנשיא האמריקני להשגת "עסקת המאה" ופתרון היסטורי לסכסוך הישראלי-פלשתיני היא משימה קשה מאוד להשגה שאפילו קשה להניע את התהליך המדיני כדי להגיע אליה.
ברש"פ מסכמים את ביקור המשלחת האמריקנית האחרון בראשות ג'ראד קושנר כפרק נוסף בסדרת ההכנות של הממשל לקראת חידוש המו"מ מבלי שהושגה בו שום פריצת דרך, גם לא בתחום חידוש התיאום הביטחוני בין הרש"פ לישראל.
נאצר א-לחאם, ראש סוכנות הידיעות הפלשתינית "מען" המקורב ליו"ר הרש"פ תיאר זאת כך במאמר שפרסם ב-25 באוגוסט: "המשלחת האמריקנית הסתפקה בהקשבה לעמדה הפלשתינית כאילו היא צופה בפרק נוסף על המזה"ת".
גורם בכיר ברש"פ סיכם את הפגישה כ"דשדוש נוסף במקום ללא פריצת דרך", לדבריו,השליחים האמריקנים קושנר וגרינבלט, לא נקבו בשום מועד לחידוש השיחות בין ישראל לפלשתינים ולא קבעו את המנגנון שבו אמורות להתקיים השיחות. אחמד מג'דלאני, חבר הוועד הפועל של אש"פ, אמר ב-26 באוגוסט כי ג'ראד קושנר לא הביא עמו שום חדש וכי העובדה שהמשלחת לא קבעה עמדה בנושא הפתרון המדיני היא הולכת שולל (של הפלשתינים) למען ישראל.
אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שביקור המשלחת האמריקנית היה ביקור לימודים נוסף כדי לגשש מה מצב העניינים בין שני הצדדים לאחר משבר גלאי המתכות בהר-הבית, עד לרגע זה לא ברור האם הממשל החדש גיבש תוכנית כלשהי או מפת דרכים להתקדמות בערוץ הישראלי-פלשתיני, דבר אחד כן בולט, הממשל נמנע מלאמץ עד כה את עיקרון פתרון שתי המדינות ולתמוך בהפסקה מוחלטת של ההתנחלויות.
עיתון "אל-חיאת" דיווח ב-26 באוגוסט כי האמריקנים הודיעו למחמוד עבאס בפגישה האחרונה כי הפסקת ההתנחלות איננה אפשרית מכיוון שהיא תביא לנפילת ממשלת נתניהו, לגבי סוגיית פתרון שתי המדינות הם גילו יותר פתיחות אך סירבו לכך שגבולות המדינה הפלשתינית יהיו בקווי 67 ואמרו כי הנושא יקבע בהסכמה בין שני הצדדים.
הרש"פ עשתה לקראת הפגישה עם המשלחת בראשות ג'ראד קושנר שורה של ספינים באמצעות דברים שאמר מחמוד עבאס למשלחת של מר"ץ שביקרה במוקאטעה ובאמצעי התקשורת על הקשחת הקו שלה כלפי הממשל האמריקני.
עיתון "אל-חיאת" פרסם בשבוע שעבר, מפי גורמים פלשתינים בכירים, על שורה של צעדים שמחמוד עבאס שוקל כעת לנקוט בעקבות המבוי הסתום כמו פירוק הרש"פ והעברת סמכויותיה לועד הפועל של אש"פ, פניה לבית הדין הפלילי בהאג והגשת בקשה מחודשת לעצרת הכללית של האו"ם כדי שתקבל את "פלשתין" לארגון במעמד של מדינה חברה באופן מלא.
בכירים ברש"פ, כמו סאאב עריקאת ונביל שעת', גם הפיצו ספין כי הרש"פ שוקלת חיוב לאמץ את יוזמתה של סין בעניין הסכסוך הישראלי-פלשתיני. לספינים האלה הייתה כנראה הצלחה בהשפעתם על המשלחת האמריקנית ועל מדינות ערב המתונות, מכיוון שכמה מנהיגים ערביים, כמו שליט קטר השיח' תמים בן חמד, עבאללה
מלך ירדן, יורש העצר הסעודי מחמוד בן סלמאן ושה"ח הסעודי עאדל ג'ביר, התקשרו למחמוד עבאס לפני פגישתו עם המשלחת האמריקנית כדי להרגיעו ולמתנו.
בפועל, מחמוד עבאס התקפל ולא "שבר את הכלים", יתר על כן, בפגישה עם המשלחת האמריקנית הוא שיבח את מאמצי הנשיא טראמפ וצוותו על מאמציהם להשיג עסקת שלום היסטורית, כנראה שגם הוא מבין שאין לו שום אלטרנטיבות מדיניות אחרות כרגע.
נימה אנטישמית ברש"פ
בזמן הפגישה של מחמוד עבאס במוקאטעה עם המשלחת האמריקנית, הפגינו עשרות פלשתינים במרכז רמאללה נגד ביקורה של המשלחת כשהם נושאים כרזות ועליהן תמונה של ישראל מחזיקה ברצועה את ג'ראד קושנר כשעליה כתוב" קושנר הוא הכלב שלי".
במסדרנות הרש"פ ברמאללה נשמעת ביקורת אנטישמת נגד הצוות המדיני של טראמפ העוסק בנושא הפלשתיני כי מדובר בצוות "יהודי" המוטה לטובת ממשלת הימין בישראל, הכוונה לשליחים ג'ראד קושנר וג'ייסון גרינבלט ולשגריר האמריקני בישראל דיויד פרידמן שלו מוסיפים שם גם את התואר "ציוני".
הממשל מודע לטענות האלה וכנראה שזו היא הסיבה שלמשלחת האמריקנית צורפה גם דינה פאוול, סגן היועץ לביטחון לאומי, שהינה נוצרית קופטית ממוצא מצרי. אין זו הפעם הראשונה שהנימה האנטישמית הזו נשמעת כלפי פקידי הממשל המטפלים בנושא הפלשתיני, בעבר הושמעו טענות דומות כלפי
דניס רוס שהיה השליח המיוחד למזה"ת וכלפי סגנו אהרון מילר.
המתווה המתגבש
כאמור, שום צד איננו יודע אם אכן הנשיא טראמפ גיבש תוכנית לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני או שהוא עדיין עסוק בגיבושה, בכל זאת ניתן לראות כבר מהשיחות שניהלו השליחים האמריקנים עם הפלשתינים ומדינות ערב את המתווה הכללי לחידוש המו"מ בעתיד. ממשל טראמפ שואף לכך שבמקביל לחידוש המשא-ומתן ינתנו לפלשתינים בגדה וברצועה שורה של הקלות כלכליות משמעותיות כדי ליצור אווירה אופטימית וחיובית בזמן השיחות.
לכן, הממשל מתנגד לסנקציות הקשות שמפעיל מחמוד עבאס כלפי תושבי רצועת עזה, הוא רואה בכך פגיעה באווירה שהוא מנסה ליצור. מחמוד עבאס מצדו זועם על הממשל שאיננו נותן לו גיבוי במאבקו נגד תנועת חמאס וניסיונו להחזיר לעצמו את השליטה על רצועת עזה באמצעות הסנקציות. לגבי המשא-ומתן עצמו,הממשל שואף לחדש את השיחות על הסדר הקבע כשלצד הפלשתינים ישתתפו במשא-ומתן, מצרים, ירדן, סעודיה ומאע"מ כדי לדון בנושאי הקבע, גבולות, ירושלים, פליטים ומים.
הממשל רוצה לקשור את חידוש המו"מ לנורמליזציה עם ישראל ולא להגביל את המשא-ומתן בזמן או לקשור אותו ישירות להחלטות הבינלאומיות בנושא הסכסוך.
הפלשתינים דורשים מסגרת זמן מוגדרת למשא-ומתן, התבססות על ההחלטות הבינלאומיות ותוצאה מובטחת מראש לשיחות כי הן יסתיימו בהקמת מדינה פלשתינית בקווי 67 שבירתה היא מזרח ירושלים.
לסיכום
מחמוד עבאס היה מלא ברוח קרב לקראת הפגישה עם המשלחת האמריקנית, הוא התגאה בכך שדחה את הדרישה האמריקנית להפסיק את תשלום המשכורות למשפחות האסירים הביטחוניים ו"השהידים" והודיע למקורביו כי ידרוש בכתב את עמדת הממשל בנושא ההתנחלויות ופתרון שתי המדינות.
בפועל, מחמוד עבאס התקפל, לאחר הלחץ של מדינות ערב הוא לא העז לצאת כנגד הממשל והסכים להמשיך בשבועות הבאים לדון עם האמריקנים בחידוש המשא-ומתן.
נראה כי עבאס יודע היטב שאין לו אופציות מדיניות בטוחות וכי הוא חייב להמשיך את משחק המשא-ומתן, מצב בריאותו רופף והמקסימום שהוא יכול להשיג הינו פרישה מהחיים הפוליטיים מבלי שהגיש ויתורים לישראל. עם זאת הוא בהחלט יכול לפנות שוב לדרך האלימות ולעודד בקריצת עין את הפלשתינים לחדש את הטרור כפי שעשה בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם לפני כשנתיים.
כרגע, מה שחשוב ביותר למחוד עבאס הוא להישאר כמה שיותר זמן על כסאו כדי לנסות ולהבטיח את פרישתו השקטה ואת העתיד הכלכלי של שני בניו שיש להם עסקים ענפים בשטחים ושתדמיתם בקרב הציבור הפלשתיני היא של מושחתים שיש לבוא עמם חשבון בעתיד.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
