גורל הנכסים בסכסוך משפחתי

ביום 14.9.05 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י. שפירא) החלטה אשר הותירה על כנה את החלטת בית המשפט, לאפשר צירוף חברות אשר בשליטת אחד הצדדים לסכסוך המשפחתי להליכים בבית המשפט לענייני משפחה.

במקרה הנדון התנהלו בין הצדדים (בעל ואשה) הליכים משפטיים אשר במרכזם עמדה תביעת רכוש ותביעה למתן סעדים - ע"פ סעיף 11 לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973 (להלן:"החוק") - אשר הגישה אשה כנגד בעלה.

במסגרת תביעתה עתרה האשה לבית המשפט לענייני משפחה, להורות על צירוף שתי חברות אשר הבעל מחזיק ב-50% ממניות כל אחת מהן והוא זה אשר, לטענת האשה, מנהל את החברות ואשר על כן עשוי לרוקן את החברות מתוכן ולפגוע בזכויותיה.

בית המשפט המחוזי הותיר, כאמור, על כנה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בקובעו כי תקנה 258ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, מאפשרות לבית המשפט לענייני משפחה לפעול בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.

הדבר אמור לאפשר דיון הוגן, בין היתר גם בהליכים למניעת הברחת רכוש על-ידי בן זוג באמצעות שותפים, חברה בע"מ וכו'.

האם משמעות הדבר כי בכל סכסוך משפחתי המתעורר בין צדדים ניתן לצרף צדדי ג' שאינם בני משפחה כגון חברות בע"מ שבשליטת אחד הצדדים?

התשובה לשאלה זו שלילית.

לסכסוך המשפחתי יש גוון מיוחד. לעתים קרובות רק קצהו נגלה לעין, ואילו רובו ככולו נסתר מהעין, ומפעפעים בו רגשות עזים.

התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט למשפחה נעוצה בתפישה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקות שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ - לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה.

מטרת ההסדר החקיקתי הינה לאפשר לבית המשפט לרכז בידיו את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך מתן כלים לשופט לרדת לעומק הסכסוך, ותוך ניסיון לתת פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו. ביסוד החקיקה מונחת גישה כוללנית ואינטגרטיבית. היא נועדה לאפשר לבית המשפט לטפל בשורשיו של הסכסוך, ולא רק בביטוי חלקי ופורמאלי שלו.

על-פי החוק, סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הותנתה בקיומם של שני תנאים:

- הראשון, שהתובענה האזרחית תוגש על-ידי אדם או עיזבונו נגד בן משפחתו או נגד עיזבונו של בן משפחתו.

- התנאי השני, שהיתווסף במהלך הדיונים בכנסת בהצעת החוק שקדמה לחוק, הינו שעילתה של התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה. מטרת ההוספה הייתה למנוע מצב שבו כל תובענה אזרחית בין בני משפחה תהא בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא, שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה.

נמצא, כי מחד-גיסא, לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך-גיסא, אין נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שיהיה ניתן לראות את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה.

לצורך כך יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה, אם לגורמים המשפחתיים הייתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה.

ככל שיחסי המשפחה הם קרובים יותר, כך השפעתם על גיבושה של התובענה היא גדולה יותר. בדומה, ככל שמספרם של גורמים לבר-משפחתיים הוא רב יותר, כך קטנה תרומתם של יחסי המשפחה על עיצובה של עילת התביעה.

כך, אם בין בני המשפחה קיימים קשרים עסקיים שונים, ורק באחד מהם התגלה סכסוך, בעוד שהאחרים מתנהלים כסדרם, יש להניח כי השפעת הקשר המשפחתי על התובענה שבה התגלה הסכסוך אינה משמעותית ולא יתירו את צירוף אותם צדדי ג' להליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה.

כך במקרה שנדון בפני כבוד השופט בדימוס י. גרניט מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 020413/00). באמצעות הליך זה עתר הבעל בבית המשפט לענייני משפחה לפרק חברות שהצדדים היו בעלי מניות בהן דחה בית המשפט את הבקשה, וקבע: "במקרה דלעיל בו הוגשה תביעת מזונות מטעם האשה כשנה בטרם הגשת התביעה הרכושית והבקשה לפירוק החברות וכן לאור העובדה שכבוד בית המשפט עשה ניסיונות להביא את הצדדים להסכמות ואף היפנה אותם לגישור שלא צלח, והרי שריכוז תביעת המזונות של האשה עם תביעת הבעל לפירוק החברות, לא תביא לתכלית אליה מכוון כבוד הנשיא ברק - "לפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה".

בית המשפט קבע באותו המקרה, כי הסכסוך בין הצדדים אינו ניתן לפתרון כולל ויהיה צורך לדון בכל תובענה בנפרד.

אשר על כן, הוסיף וקבע כבוד בית המשפט, כי הואיל וזהו המצב בין הצדדים והואיל והערכאה המקצועית והמוסכמת לדון בפירוק חברות היא בית המשפט המחוזי והואיל ובית המשפט לענייני משפחה לא יוכל, כאמור, להביא את הצדדים לפתרון כולל של הסכסוך שביניהם - יש להעביר את התביעה לפירוק שיתוף בחברות המשפחתיות לבית המשפט המחוזי.

כבוד השופטת טובה שטרסברג-כהן מבית המשפט העליון קבעה ברע"א 6558/99: "יש לחתום את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הקבועה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) באופן שמחד-גיסא, לא תשלל האפשרות מבית המשפט לענייני משפחה לפתור את הסכסוך, ששורשו הוא יחסים בתוך המשפחה, במסגרת המשפחה, ומאידך-גיסא, לא יועבר לבית המשפט הטיפול בנושאים שאינם בתחום מומחיותו. כיצד נעשה כהן? על-ידי יצירת מבחן הולם בעזרתו ניתן יהיה לנתב את המקרים האינדיבידואלים לערכאה המתאימה. מבחן זה ייקבע בהתחשב בנוסח החוק ובתכליתו".