הנשיא: מיוזמי המהפכה הפוליטית

נשיא המדינה הוא פוליטיקאי ותיק, ולכן קשה מאוד לומר עליו שאינו רגיש לדעת הציבור עליו ועל דעותיו, ולכן ההדיוטות אשר הקשיבו לנאומו בכנסת הבינו, כי לטעמו של ריבלין, הנשיא ברק הכריז על הפיכה, ההפיכה החוקתית, אשר למר ריבלין יש ביקורת עליה, וממשלת נתניהו הכריזה על מהפכת נגד, המהפכה הפוליטית.

פרט מרכזי אחד שכח הנשיא ריבלין והוא העובדה שממרום תפקידו כיו"ר הכנסת, בשנת 2003, הוא זה שהוביל עם אחרים את מהפכת הנגד הפוליטית.

בחודש מאי שנת 2003, פורסמה כאן באתר פנייתו של יו"ר הכנסת באותה עת, ראובן ריבלין לנשיא בית המשפט העליון.

הכותרת היא "מיהו הריבון – מהפיכה חוקתית הוא הפיכה שלטונית". שם כותב בין היתר יו"ר הכנסת ריבלין "... מתברר עתה, כי (אולי בחסותה של חקיקת יסוד רחבה מדי, דקלרטיבית מדי, חגיגית מדי, ופחות מדי מדויקת ומפורטת בסמכויות הנובעות ממנה), נטל לעצמו בית המשפט העליון סמכויות שאין הדעת הדמוקרטית סובלתן, ואף התיר (ושמא, חלילה, אף עודד) את זליגתן הלאה, אל בתי המשפט דלמטה. התוצאה, כפי שאנו רואים, לא איחרה לבוא... גם כשהחל להישמע בשיח הציבורי, האוקסימורון המופרך "חוק עוקף בג"ץ" (מושג, שממנו משתמע, כביכול, שתיתכן בכלל נורמה משפטית בת-תוקף העומדת מעל סמכות החקיקה של הריבון), לא הבנתי אל-נכון, עד היכן חלחלה התפיסה האנטי-דמוקרטית, העומדת בבסיס הדברים. לא הבנתי, שבעוד הכנסת נרדמת על משמרתה; בעוד הדמוקרטיה הישראלית מתברכת בלבבה לאמור "שלום יהיה לי"; מתחנך דור חדש של סטודנטים למשפטים, וגדל דור חדש של שופטים, המתחנך על ברכי תפיסה, שאינני יכול לכנותה אלא "פוסט-דמוקרטית", ולפיה לא המחוקק הוא שניצב בראש הפירמידה הנורמטיבית, כמו בכל דמוקרטיה אחרת, אלא השופט (והיום מתברר לנו - שכל שופט, גם שופט שלום!)..."

והיו"ר ריבלין אינו מסכם בהבעת דעה מאוד ביקורתית בלבד אלא מציע פתרונות הרבה יותר מעשיים ואומר "...לנוכח המציאות הבוקעת ועולה מן הכיוון אליו חותר בית המשפט העליון, (ועמו, כפי שאנו רואים היום, נסחפת מערכת המשפט כולה), לא תהיה ברירה: יהיה עלינו לגדור את בית המשפט בסייגים ברורים, אשר יגבילו את סמכויותיו, ויקצצו בכנפיו..."

לגדור את בית המשפט העליון בסייגים ברורים, לא פחות, ולקצץ את הכנפיים, אופן ביטוי שלטעמי אפילו קיצוני הקואליציה דהיום לא משתמשים בו.

מותר להתחרט, מותר לכבוד נשיא ריבלין לשנות את דעתו, אך להציג את העבר שלו כעבר ביקורתי מבלי שהנשיא יזכיר עצמו במפורש כגורם מאוד מרכזי ואולי הגורם המרכזי ביותר בשורשיה של אותה מהפכה פוליטית שלטונית (חיונית), אשר מנסה ללא הצלחה לבטל את ההפיכה החוקתית שהשתלטה עלינו, זה קצת יותר מלזרות חול בעיני הציבור.