יום אחד, לפני הבחירות לכנסת הנוכחית, קם לו איש עסקים יהודי-אמריקני בשם דניאל לובצקי, ממקורביו של הנשיא לשעבר ברק חוסיין אובמה, והחליט שהנהגת ישראל אינה מתאימה לו ולכן הוא מוכן לממן מכיסו פעילות שתמנע את בחירתו של
בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. כדי לממש את שאיפתו הוא מגייס מספר "פיגורות", לאו-דווקא מן המעלה הראשונה, ויחד אתם מקים בשנת 2015 "חברה לתועלת הציבור" ששמה אינו מסגיר את מיקומה השמאלי במרחב הישראלי. לחברה הזו קוראים "דרכנו" והיא אמורה, לכאורה, לייצג את הרוב הישראלי המתון. אחרי שהוקמה החברה מינה לובצקי לתפקיד יו"ר את איש העסקים קובי ריכטר שהיה טייס קרב בחיל-האוויר. לתפקיד הסגן של ריכטר מונה תא"ל במילואים ברוך שפיגל שבעברו היה מפקד חטיבת גולני וסגן מתאם הפעולות בשטחים. בין חברי הוועד המנהל ניתן למצוא את דרור אלוני (בנה של
שולמית אלוני) שבעברו היה מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" וגם את
אפרים סנה. שכיהן בעברו כשר הבריאות, שר התחבורה וסגן שר הביטחון מטעם
מפלגת העבודה שממנה פרש ב-2008.
כדי שלא נחשוד בלובצקי שהוא מקים תנועת שמאל נוספת בישראל הסתירו הנתמכים של המממן האמריקני את המהות האמתית של ההתארגנות החדשה והעניקו לה את השם הסתמי "דרכנו" המגדירה את עצמה כארגון "א-מפלגתי".
מהותה של "דרכנו" מוסברת באתר האינטרנט שלה כך: ישראל היא מדינתו הדמוקרטית של הלאום היהודי ושואפת לכך שיתקיים בה שוויון בין כל אזרחיה (תוספת שלי למטרות הבהרה: כולל האזרחים הערבים). התנועה מאמינה בפתרון "שתי מדינות לשני עמים, בצדק חברתי ומתנגדת ל
גזענות".
בהסתמך על הנגישות הקלה לרשת יכול כיום כל אדם להצהיר, כי הוא ומאות אלפי תומכיו מסוגלים לפתור את כל בעיותיה של מדינת ישראל. בגלל השימוש הבלתי מבוקר של הנתונים מודיעה "דרכנו" כי היא התנועה האזרחית החוץ-מפלגתית הגדולה בישראל עם כ-220,000 תומכות ותומכים. (הערה שלי: אם כל אלה אכן קיימים במציאות והיו מצביעים בבחירות הבאות למרצ, הייתה המפלגה השמאלנית הזו מסוגלת להגיע לפחות ל-10 מנדטים ולקבוע מי ישלוט בישראל). אך כדי שלא יהיה צורך להסתפק בנתונים מספריים דואגת "דרכנו" להסביר לכל מי שהצליח להגיע לאתר שלה, כי היא "המארגנת והמפעילה את הרוב המתון הישראלי מתוך כוונה להשפיע על מדיניות הממשלה וסדר היום הציבורי, ברוח ערכי הציונות, הדמוקרטיה והערבות ההדדית".
כדי להבהיר לציבור עד כמה "דרכנו" הכתה שורש בציבור הישראלי טוענים דוברי התנועה, כי לפקודתם מתייצבת ופועלת קהילת-רשת שהחברים בה נלחמים בשיח האלים והמסית ברשת, זאת על-מנת להחזיר את הקול של הרוב המתון ולתת לו עוד הזדמנויות לפעולה.
"דרכנו" אינה מתחמקת מהנושא הכספי החשוב המאפשר את פעילותה, אך אינה טורחת לומר את האמת אותה חשפתי בתחילת מאמרי זה. לדברי "דרכנו" היא מקבלת תרומות מתורמים גדולים, יהודים וישראלים, ומאלפי ישראלים שמשתתפים בתרומות קטנות. אך כדי שלא נחשוד בה שהיא מעלימה מאתנו את האמת היא מספרת, ממש כעובדה, שהיא "אינה מקבלת תרומות מממשלות זרות או ממפלגות פוליטיות".
על זה נאמר "אשרי המאמין". כדי שהציבור הישראלי יאמין, חייבת "דרכנו" להציג את מאזניה ולהוציא לאור השמש את שמות כל התורמים, כולל ממשלות זרות שהצליחו, ממש באין רואה, להסתנן לשורות צבאותיו של דניאל לובצקי. אבל את הסוד הכמוס הזה קרוב לוודאי שהיא לא תחשוף.
