א. שמחת זקנתי
שיגעו לנו את השכל עם פיצול הערוצים של ערוץ 2 בטלוויזיה, ואני תמה את מי, חוץ מהעובדים בערוצים הללו, מעניינת בשטות המשוטטת. כפי שאמרנו בילדותנו, שמחת זקנתי.
ב. צנזורה הונהגה בגרמניה
מאז ומתמיד אמרו, שמכל הדמוקרטיות בעולם רק בישראל יש צנזורה. והנה מאחד באוקטובר 2017 הונהגה בגרמניה צנזורה של המדינה על המדיה החברתית. החוק החדש דורש, שמדיה חברתית (פייסבוק, טוויטר ויו-טיוב) יצנזרו את המשתמשים. חברות המדיה החברתית מחויבות למחוק או לחסום "עבירה פלילית" מקוונת (כגון הוצאת דיבה, לשון הרע, או הסתה) בתוך 24 שעות מקבלת תלונה של משתמש. אם לא יעשו זאת, רשאית הממשלה לקנוס אותן בסכום של עד 50 מיליון אירו בגין אי-ציות לחוק.
צנזורה זו של המדינה גורמת לכך, שחופש הביטוי נתון להחלטות שרירותיות של ישויות תאגידיות, שסביר כי יצנזרו יותר מהדרוש, ולא יסתכנו בקנס עצום. כך, ימונו עובדים של חברות מדיה חברתית למשטרת המחשבות הפרטית של גרמניה, ויינתן להם הכוח לעצב את צורת השיח הפוליטי והשיח התרבותי. גרמניה אינה מסתירה את רצונה, כי החוק החדש שלה יאומץ בידי יתר מדינות
האיחוד האירופי, שיש להן קוד התנהגות דומה לענקיות המדיה החברתית.
ג. להכחיד
הרבה מאוד רעש אופף את ההטרדות המיניות - תופעה מכוערת, שצריך להכריתה. עם זאת, הרעש האופנתי, שהחל בתעשיית הבידור בארצות-הברית (וינסטין ועוד), הגיע כצפוי ארצה, וכל מי שיכולה שולפת מהבוידעם סיפור נורא, שאיתרע לה.
לדעתי, הרעש התקשורתי מזיק לעניין החשוב, שהציפו הסיפורים הללו. הייתה אווירה קשה בארץ, וחלקה ניכר אפילו בשורות מזוהמות בשירים מסוימים. אני מקווה, שחלקה הגדול נעלם, ובדור הצעיר התופעות המגעילות הללו ייכחדו.
ד. המחליף
חיל-האוויר האמריקני יקבל, כנראה, 400 מיליוני דולר לרכש מטוס, שיחליף את מטוס התקיפה א-10 במשימות במזרח התיכון. הכסף יוקצה לחיל כבר בתקציב ההגנה 2018, והסנאט יצביע על כך בהקדם.
מלכתחילה ביקשה ועדת הסנאט לכוחות מזוינים להקצות 1.2 מיליארדי דולר למטרה זו השנה, אך כידוע, אין בשוק מטוס, שיתאים למשימה; והחיל בוחן אפשרות להשתמש במטוס טורבו-פרופ למשימה. בחודש אוגוסט בחן חיל-האוויר בבסיס האוויר הולומן בניו מקסיקו כמה מטוסי תקיפה. ביניהם אירטרקטור, לונגסורד, סופר טוקאנו, וולוֶרין וסקורפיון. יש בשיטה זו גישה חדשנית - בחינת מוצרים לפני ההחלטה על ההשקעה ברכישתם. סנאטור ג'ון מקקיין, יו"ר ועדת הסנאט, שהנו טייס בדימוס, שיבח את חיל-האוויר על יוזמתו, שיכולה להאיץ את הרכש.
מקקיין תומך בהשארת צי מטוסי א-10 בחיל-האוויר. הוא סבור, שיש לרכוש 300 מטוסי תקיפה זולים וקלים לסיוע קרוב, שיענו לצורכי המלחמה בדאעש. בינתיים עוסק חיל-האוויר בהכשרת טייסים של מדינות הקואליציה במזרח התיכון, ולהן אין מטוסים משוכללים לסיוע קרוב.
במקביל, עוסק חיל-האוויר האמריקני משנת 2009 בפיתוח דרישה למטוס תקיפה קל (OA-X) למשימות נגד חתרנות. התוכנית נולדה עקב התיישנות צי המטוסים א-10, שנועדו לצאת משירות, אך החיל אינו מוציאם כיוון שיש התנגדות רבה בקונגרס לתוכנית. כתוצאה מכך, נותר חיל-האוויר האמריקני בלא מטוס תקיפה יעיל, כשלמשימות הללו - ובעיקר, במזרח התיכון - אי-אפשר לייעד מטוסים מתקדמים מסוג אף-15, אף-16 ודומיהם.
בין השאר, נבחנו במסגרת זו כמה מטוסים קיימים ("מן המדף") - כולל של יצרנים לא-אמריקניים (כמו אמבראֶר וכמו הוקר). בכל תוכנית כזו יש שיתופי פעולה מעניינים בין יצרניות אמריקנייות לבין יצרניות זרות, כדי להתגבר על החוק האמריקני, המעדיף ייצור מקומי. כך, משתפת בואינג פעולה עם יצרן דרום אפריקני ועם סאאב השוודית, שפיתחו מטוסי תקיפה קלים.
חיל-האוויר דורש מטוס קל, קשוח, שיכול להשתמש במסלולים קשים, שאינם מוכשרים לחלוטין - כולל משטחי דשא. כיוון שהמדובר במטוס תקיפה, צריכות להיות לו חליפת הגנה נגד אש נ"מ, נגד טילים ונגד מכ"ם וגם יכולת לפזר מוץ ונורים. למטוס צריכה להיות הגנה על תא הטייס ועל המנוע. המטוס ימריא ממסלולים עד 1,800 מטר, וצריך לטוס ברום מרבי מבצעי של 9,000 מטר ולטווח 1,600 ק"מ, וישהה זמן ארוך מעל למטרתו, כשנותר לו מלאי דלק לחצי שעת טיסה. למטוס התקיפה צריכה להיות יכולת סיור, תצפית ומודיעין כשהוא מצויד במערכות מתקדמות לתקשורת, לתצפית ולמעקב. בנוסף, הוא צריך להיות חמוש ברקטות, בפצצות 250 ק"ג, בטילים, בנורים ובתותחים מתקדמים, המותקנים בגוף המטוס, או על מנשאים.
התופעה אינה ייחודית לישראל, אך אצלנו היא כואבת במיוחד שכן בין הקשישים מצויים רבים משורדי השואה ורבים שאינם שולטים בשפה העברית 
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
