שובו הצפוי של
אהוד ברק לחיק החיים הפוליטיים בארץ מותיר אחריו שלל גבות מורמות. מרבית הסקרים כבר זה זמן מעידים שסיכוייו להצליח בטלים בשישים. המיאוס והגועל שהוא מעורר - עולה וגואה בחלוף הימים. כי ברק כבר נחשב ל"פרסונה נון גראטה" במרכז, בימין ובשמאל כאחד.
הוא הותיר אחריו משקעים די-כבדים על מה שעולל במרוצת השנים, שבהן הוא כיהן כמנהיג "עבודה", שהפכה בעטיו לממש אבודה, כשספגה מידיו לא מעט חבטות, וכוחה גם הותש במכות נמרצות. בסופו של דבר אבריה רוסקו, וגופה החלש רק נותר מרוטש.
עכשיו מפציר ברק בכולם: "קחו אותי, כי מול ביבי אין עוד קליבר כמותי". אך ברק - יש לזכור - הוא מומחה בפירוק, של לא רק שעון, אלא גם מפלגה, ומותיר אחריו בשל כך חידלון, שעלול יום אחד להפוך לאסון.
לחשוב פעמיים
הדברים אמורים באדם מסתורי, שהוא בלתי-צפוי, שצפונות-ליבו הן נשקו האישי. דרכו לא ברורה ולוטה בערפול, ואין עוד שום איש שישכיל לפצחה. לכן אין כל טעם לנהור אחריו, ואין שום תקווה בללכת איתו.
הוא ידוע, אומנם, כלוחם ללא חת, וכמי שהעפיל לא אחת לפסגות, וגם אין עוד כמותו מעוטר באותות; אך כל זה לא יוציא את המדינה מן הבוץ העמוק, שבו היא שקועה לא מעט בגללו. רצוי משום כך לחשוב פעמיים לפני שתומכים בו ללא שום ספקות, כי זו החלטה גורלית של ממש.
כי זהו ברק, ללא כחל וסרק, שרב הנסתר בו על פני הגלוי. כך או אחרת כדאי להפנים שברק שוב אינו המנהיג הרצוי. אז קחו זאת, לכן, לתשומת-לבכם, ואל תעשו את טעות-חייכם.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
