חוצפה מעומק המנהרה

בתאריך 30.11.2017, חידשו הג'יהאד המוסלמי, או קבוצת טרור אחרת ברצועת עזה, את האש בירי מרגמות לכוון מדינת ישראל. בישראל, המתינה כביכול, כמעט בְּחִיל ורעדה, ל"תגובת" הג'יהאד על פיצוץ המנהרה וּמוֹת אנשיו, יחד עם מספר מחבלי חמאס באותו פיצוץ, יִחֲסוּ את ירי המרגמות לנקמה מאוחרת על אותו אירוע.

הג'יהאד והחמאס אינם זקוקים לשום תמריץ, סיבה, נקמה או "הצדקה" לרצח אזרחים. צה"ל, להבדיל, אינו זקוק לשום הצדקה או רשות להגן על המדינה ותושביה אלא זו חובתו. חובה זו כוללת גילוי ופיצוץ מנהרות של מחבלים המגיעות לגבולותינו ובוודאי אם הן חוצות את הגבול.

אבל - משהו השתבש פֹּה. כבר חוֹקְקָה התורה לאמור: "אם במחתרת יִמָּצֵא הגנב והוכה ומת אין לו דמים!". כאן לא דובר בחפירת מנהרה לשם גניבה אלא לשם רצח. אפילו הגיון מעוות של טרוריסט חייב לקבל שפיצוץ מנהרה שחלפה את הגבול הוא פעולת מֶנַע לגיטימית, צפויה וברורה מאליה. על כן על איזה "מעשה תגמול" דיברו פֹּה דובר צה"ל והעיתונות? נהפוך הוא: אחרי גילוי המנהרה ופיצוצה - צה"ל היה אמור להגיב בחומרה ובעונש על עצם חפירתה ולא להרשות לדובר הצבא כמעט לְהֵילִיל על פעולת-תגמול שתבוא מצד הָאויב שעבר את קו הגבול בחפירה תוקפנית. האויב הוא שהיה אמור להמתין בדאגה לבוא תגובתנו.

צה"ל עשה כאן שתי טעויות: הטעות הראשונה הייתה בִּמְעֵין התנצלותו של דובר צה"ל שהצבא לא התכוון להרוג בפיצוץ מחבלי ג'יהאד וחמאס. אני תָּמֵהַּ: מה היה על צה"ל לעשות? לקדם פניהם בעוגות ויין? או להגיש להם קַהֲוָוה וּבַּקְּלָאוָוה, חלב ודבש?

הטעות השנייה הייתה ההודעה לאויב שצה"ל טרח והוציא מהמנהרה חמש גופות של מחבלים שנהרגו באותו פיצוץ. ראוי היה לשתוק ולהמתין שהאויב יחפור ויחפש את מֵתָיו ואולי ישלם מחיר נוסף בְּהִתְמוֹטְטוּיּוֹת נוספות של אותה מנהרה.

ובצד הערות אלו אין אלא לשבח את פעולת צה"ל בגילוי המנהרה ובפיצוצה. זו הייתה הַנְּהָרָה שבסוף המנהרה, על שנמצאה דרך להתגונן מהמנהרות שחופרים בני-עוולה. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.