אתמול נפתח בעירק משפטו הראשון של סדאם חוסיין. מכל מעשי הזוועה שביצע בחרה התביעה להאשימו באירוע יחיד מ-8/7/1982. בעיירה השיעית דוג'ייל נקלעה שיירת סדאם למארב מתוכנן ממנו חולץ רק לאחר קרב ארוך. כשהגיעה שעת הנקמה הוציאו שלוחיו 150 מבני העיירה להורג. עוד כ-1,500 נשלחו לתקופות מעצר ארוכות ללא משפט.
במונחי המזרח התיכון הערבי המעשה נורמטיבי. רק ארבעה חודשים לפני כן, במרץ 1982 חיסל הצבא הסורי בחמה שבצפון סוריה לפחות 12 אלף בני אדם והחריב את מחצית העיר כתגובה על הנחת מטען באוטובוס צוערים.
למה בחרה התביעה להתמקד דווקא באירוע השולי לפתיחת משפטו של אדם כה נורא כסדאם חוסיין? התשובה המקובלת היא שהמקרה "קל להוכחה". קל לבסס משפטית את שרשרת הפיקוד מהנשיא סדאם עד אחרון המבצעים. יתכן שהתשובה נכונה אבל סביר יותר שכל דיון לעומק בפשעיו של סדאם היה חושף בצורה בלתי נמנעת את אדישותה של ארה"ב במקרה הטוב ואת הסיוע העקיף בפועל במקרה הרע.
בקיץ 1983, כאשר מתקפת הנגד האיראנית הגיעה לפרברי בצרה, החלה עירק להשתמש באופן מסיבי בגז עצבים - דבר אסור לפי כל האמנות הבינלאומיות, נגד צבא אירן. דוחות אמריקנים מנובמבר 1983 טוענים שגז העצבים מופעל כמעט על בסיס יומיומי בחזית ונגד המורדים הכורדים בצפון המדינה.
ב-10/12/1983 ביקר דונלד רמספלד, מזכיר ההגנה דהיום, שלוחו של הנשיא ריגן בעירק,
ונפגש עם סדאם. רמספלד לא העלה את נושא הנשק להשמדה המונית בפני סדאם חוסיין אבל דן איתו באינטרסים המשותפים והביע את נכונות הממשל האמריקני "לעשות יותר" בסיוע לעירק. בפגישה עם טארק עזיז, אז שר החוץ העירקי, הביע רמספלד ידיעה ודאגה מהשימוש בנשק הכימי אך לא הוסיף. אילו היו מאשימים את סדאם חוסיין בשימוש בנשק כימי, למשל בטבח חלבג'ה ב-17/03/1988 בו רוססו למוות אלפי אזרחים כורדים, סביר שההגנה היתה מעלה את העובדה שארה"ב ודונלד רמספלד עצמו ידעו על השימוש בנשק הזה מזה זמן רב ולמרות זאת המשיכו, ללא הסתייגויות ומחאות, לסייע למכונת המלחמה העירקית כמעט בכל דרך, חוץ מאספקה ישירה של נשק, למבוכתה הגדולה של ארה"ב.
בסוף פברואר 1991, סיום מלחמת המפרץ הראשונה, היה צבא עירק כמעט מושמד. מעודדים מההצלחה הצבאית האמריקנית בכווית התקוממו השיעים בדרום המדינה נגד סדאם. ביום שישי 1/03/1991 נפגשו מפקדי הקואליציה עם מפקדי צבא עירק המובס על הכביש הראשי בצרה - בגדד לדון בתנאי הפסקת האש. הגבלות קשות הוטלו על עירק בכל הקשור לשימוש בצבאה ובמיוחד בכל הקשור בשימוש בשרידי חיל האוויר נגד הכורדים בצפון. בגחמה שלא מובנת עד היום אישר מפקד כוחות הקואליציה, גנרל נורמן שוורצקוף, לצבא עירק להשתמש במסוקי קרב בדרום עירק. מיד פשטו נחילי מסוקי קרב על מעוזי השיעים המורדים בדרום. בטווח פגזי הטנקים האמריקנים ולעיני אמצעי התצפית של כוחות הקואליציה החלו לטבוח בשיעים. טבח שהוא עד היום אחד מציוני הדרך לזוועות סדאם.
בירור הפרשה בבית המשפט היה בהכרח מביך מאוד את ארה"ב. קשה פשוט להאמין שאי הבנת הזירה לעומקה וטמטום גרידא עמדו מאחורי ההסכמה האמריקנית המוזרה הזו. אם יש דופי ומידה של אחריות באריק שרון על טבח סברה ושתילה בספטמבר 1982, אחריותו של נורמן שוורצקוף האמריקני לטבח השיעים ב-1991 גדולה פי עשרות וקלה להוכחה.
הדילמות של ארה"ב כמעצמה עולמית היו קשות. מול זוועות סדאם עמדה ועדיין עומדת אימת האייטולות מאירן. אבל היום, במשפטי סדאם, הדילמות שלארה"ב אז אינן חשובות, תישאר רק המבוכה. ארה"ב כבר הודתה שלא היה לעירק נשק להשמדה המונית, היא נסוגה מהטענה שעירק סייעה לטרור העולמי. רק הצדקה אחת נשארה למלחמה בעירק - שארה"ב באה בעצם "לשחרר" את עירק מעולו של רודן נורא (למה דווקא עירק?). ארה"ב לא יכולה לכן להרשות לעצמה את המבוכה שהיא עצמה ידעה, שתקה ואפילו איפשרה בעקיפין ובזמן אמת את כל הזוועות האלה.
