הדג מסריח מהפה

האם מדינת ישראל מושחתת? שואל עו"ד אברהם פכטר, ומשיב בחיוב, תוך שהוא מביא על קצה המקלדת, נקודות המאששות את ההידרדרות שלנו במדד השחיתות העולמי. כמה ימים לפניו, תחת הכותרת "תיק שרון", מביא עו"ד אמנון שומרון סקירה המסכמת את השחיתות של המשפחה השלטת.

השורות שכתבו עו"ד אברהם פכטר ועו"ד אמנון שומרון מעלות הרהורים נוגים וחוסר אונים מוחלט. איפה הם הלוחמים בשחיתות? לאן הידרדרנו? עננה פלילית כבדה מלווה את ראש ממשלתנו באשר יילך וכלבי השמירה מפזזים מסביבו משל היה "עגל זהב". או שמא יש לומר במקרה שלו - "שור נגח זהב".

צוחקים לנו בפרצוף. במשרד המשפטים יושב יועץ משפטי שיודע: בבית המשפט העליון מכהנת שופטת שבהיותה פרקליטת המדינה, ניסתה ליירט ראש ממשלה מכהן, באמצעות כתב אישום מפוברק.

קבלו ציטוטים: "קודם סומנה המטרה", האשים מזוז במסיבת העיתונאים ההיסטורית (יוני 2004), "ואחר כך בא השאר... יש לי השערות למה פרקליטת המדינה פעלה בצורה כזו". ואם זה לא מספיק, אז שימו לב מה דעתו על כל מה שקדם להכנת כתב האישום נגד ראש הממשלה: "אני מביע חוסר אמון בתהליך".

יושבת בבית המשפט העליון שופטת שיודעת: ראש ממשלת ישראל הוא פושע. היא זו שחתמה על כתב אישום נגדו. האשימו אותה בפומבי שעשתה זאת משיקולים פסולים, והיא שותקת. אם תפתח את פיה, לא תוכל להמשיך ולכהן בתפקיד היוקרתי. ולמרות ששתיקתה מדביקה בה רבב, היא תעדיף את הכהונה עם הרבב, ולא את ההגנה על שמה הטוב.

זאת אומרת וחותמת: מאה אחוז הרואין. זה אומר וחותם: מאה אחוז קמח. שתי גרסאות, שאין מנוגדות מהן. למי נאמין? אם היועץ המשפטי לממשלה מביע בפומבי חוסר אמון בגברת ארבל ובצוות שלה, איזה אמון צריך להיות לאזרחי המדינה בכבוד השופטת, ו/או במוסד שבו היא יושבת? וההיפך.

בדבר אחד לא צריכה להיות מחלוקת: להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה שכלבי השמירה מאבטחים אותו זה דורש הרבה יותר אומץ לב מאשר להחליק אותו החוצה. ועוד עם נימוקים, שפרשנים אמרו עליהם: "אפילו דב ויסגלס לא היה כותב את זה יותר טוב".

שתי הגרסאות המנוגדות מוכיחות - אחד מהשניים מונע על-ידי זדון. כיצד יתכן ששניהם מכהנים בתפקידיהם, למרות שעל-פי עיסוקם הם חייבים להיות חפים מכל זדון. וכאן נכנס לתמונה הגיבור השלישי בפרשה, שאנחנו רק בהפסקה שלה - שר המשפטים לשעבר, יו"ר ה-אלק אופוזיציה, ח"כ טומי לפיד.

אילו חוסנה וניקיונה של המערכת הדריך אותו, הוא היה חייב לפתור אותנו מאחת הגרסאות. ועדת בדיקה היתה מסירה את סימני השאלה. אלא שלאבא של יאיר היה אינטרס יותר חזק מניקיונה של המערכת הלוחמת בשחיתות. וכדי לממש את האינטרס שלו (להשאיר את מזוז בתפקידו ולדחוף את ארבל לעליון), הוא היה חייב לרבע מעגל. והוא הצליח. וההצלחה הזו, כך אני מעריך, תרדוף אותו.

שוב ושוב נחשפים אזרחי ישראל לידיעות על התפשטות השחיתות במדינה. לא צריך להיות חוקר משטרה בכיר כדי להבין שהידיעות שמגיעות לצרכני התקשורת הן קצה הקרחון. המאמרים של פכטר ושומרון חשובים, אלא שהם בבחינת "קול קורא במדבר". חוסר האונים נוכח השחיתות הוא המוני. "הדג מסריח מהראש", ישיחו האזרחים זה לזה בייאוש. ואני אומר - לא רק.

הדג מסריח מהפה!! זה הפה החתום של כבוד השופטת עדנה ארבל. היא היתה חייבת למען שמה הטוב, ולמען המאבק בשחיתות, להזים את טענותיו של מזוז. אלא שהיא העדיפה את משרתה הנוכחית, והוכיחה שאפילו בצמרת המשפטית, האינטרס האישי קודם לאינטרס הלאומי, יהיה חשוב ככל שיהיה. ואם בשופטת נפלה שלהבת, מה לנו כי נלין על אזובי הקיר היושבים במרכז הליכוד?

על הפה החתום של ארבל צריך להוסיף את הפה הפעור של שר המשפטים לשעבר, טומי לפיד. מעידה במשקל מאה גרם, שמעד חברו למפלגה, יוסף פריצקי, גרמה לו להפעיל את הגיליוטינה. משחקי החתול והעכבר ששיחקו עם המשטרה שני הבנים ששמרו על זכות השתיקה, הותירה את הפה הפעור סגור.

לרשימה חייבים לצרף את הפיות הנובחים של כלבי השמירה, שהמירו את משימתם, משמירה על הדמוקרטיה לשמירה על המנהיג שהמיר את האידיאולוגיה שלו. עכשיו הצמרת צפופה במומרים, ממירים ומהמרים.

ובעיקר, הדג מסריח מהפה של מי שהחליק את ראש הממשלה מפרשת האי היווני, משל היה צלופח. כדי לאמץ את גרסתו של שרון נדרשת תמימות בכמות שאם נחלק אותה ל-1,000 ברנשים ערמומיים, יגידו על כל אחד מהם שהוא תמים כמו תינוק.

לא שכחנו. עדנה ארבל נהנית היום מפירות ריסוק יושרה. צריך להזכיר לה שהיא יושבת על הכיסא הרם בלי כלי העבודה הראשי של שופט/ת - יושרה. ישנם רבים שלא נותנים אמון בשופטת שהואשמה בפיברוק כתב אישום. שתיקתה כהודאה.

טומי לפיד, ברפיסותו מול ראש ממשלה מושחת, נוכח לגלות שפפריקה הונגרית לא מצליחה להחזיר לדגים רקובים את טעמם הטרי. אחרי שאכל מהם, סולק מהממשלה. לא יכלו לשאת את ריח הגרעפסים שלו.

נשארנו עם מזוז. הפרופסורים למשפטים עמנואל גרוס ומרדכי קרמניצר, לא מאמינים ביכולת שלו לעמוד מול הנהגה מושחתת. צריך גם אומץ לב, שכנראה אין לו. מתגובות של טוקבקיסטים שלפתי אחת: "הניחו למזוז, שקית האשכים שלו ריקה".
מה אני אגיד לכם, הקפדה על פוליטקלי קורקט אין כאן, הסבר ממצה, כנראה שכן.