א. אל תפחידונו!

הערבים הכריזו על "ימי זעם" בעקבות הכרת ארצות-הברית בירושלים כבירת ישראל. כמובן, התקשורת ניפחה את ה"זעם" והעצימה אותו, כהרגלה. ואני אומר, אל תפחידונו! אצטט את יעקב אחימאיר, שאמר בשום-שכל, שיותר מ-130 שנות התיישבות ציונית בארץ-ישראל התקבלו באיבה ובשטנה על-ידי הערבים, ואין שום חדש בזה. בעשרות שנות הציונות, אמר אחימאיר, לא העניקו לנו הערבים שום ימי נועם.

ב. לא למדו לקח

התקשורת שלנו, גם הממלכתית, מפמפמת את התעמולה הטרוריסטית, שמטרתה לערער את ביטחוננו העצמי. זאת, למרות שכל אחד יודע, שהיא משרתת את הטרור בהגבירה את תעמולת המחבלים. אפשר לדווח על הנעשה ברחוב הערבי, כאן ומעבר לגבולותינו, אך תקשורתנו מסרבת ללמוד לקח, ולמתן את סיועה המתנדב במסירות לטרור.

ג. דג חריף

לא, אין הכוונה לחריימה, שהיא להיט.

קטפתי לימון טרי מהעץ בגינתי. הוצאתי מהמקרר נתחי דג קרפיון, שנוקו בקפידה (אל תסמכו על מוכר הדגים, ובדקו היטב כל נתח - לבל תופתעו ממכת קשקשים). ניקיתי ראש שום, ופרסתי את שיניו. שטפתי צרור פטרוזיליה, והעמדתי אותו בכוננות. אצל מוכר הדגים אל תוותרו בשום פנים על ראש הדג.

ועכשיו לבישול - טיגנתי קלות את פלחי השום בסיר רחב מאוד, שהכיל בנוחות את כל נתחי הדג בשכבה אחת. הוספתי לסיר חצי כפית פפריקה חריפה (או שבבי צ'ילי), וערבבתי היטב. הנחתי בסיר את נתחי הדג, וכיסיתי אותם במים. הוספתי לסיר את הפטרוזיליה. מי שאוהבים חריף יותר - יוסיפו מהאדום-האדום הזה.

החזרתי את הסיר אל האש. כשרתחו המים, הקטנתי את האש, והמשכתי לחמם כחצי שעה על אש קטנה, עד שהדג התרכך לחלוטין.

סחטתי לימון, והוספתי את מיצו לסיר. כעבור כחמש דקות, כיביתי את האש, והדג היה מוכן להגשה. אכלנוהו חם, אך הוא טעים גם קר.

ד. הנגדה

הצהרת הנשיא דונלד טראמפ על ירושלים מדגימה יותר מכל את ההבדל בינו וממשלו לבין הנשיא אובמה וממשלו האנטישמי. לרבים בתקשורת קשה לקבל זאת, והם מאיימים עלינו, שיש חלק נוסף, נסתר כביכול, במדיניות הנשיא טראמפ.

נכון, הנשיא טרם הורה להעביר את שגרירות ארצות-הברית לירושלים, אך צוותים אמריקניים כבר בוחנים אתרים לשגרירות בירושלים. צריך לראות ולשמוע את היחס החם של טראמפ לישראל, לעומת הצינה והטינה, שאפיינו את אובמה.

"צאצאי אברהם, יצחק ויעקב עמדו אל מול רדיפה ודיכוי בלתי-נתפסים, ושום כוח מעולם לא שבר את רוחכם". כך אמר הנשיא טראמפ בחגיגה מוקדמת של חנוכה בבית הלבן. "הרשע מעולם לא הכחיד את אמונתכם, וזו הסיבה שבזכותה העם היהודי מאיר כמו מנורה לכל האומות".

כבר הרבה זמן שלא נשמעו כדברים הללו בבית הלבן.

ה. השלימו את המשימה

בני המצווה, שהותקפו על-ידי ערביי קוצרא, כשטיילו בשומרון, השלימו את טיולם שנקטע. מאות הצטרפו להשלמת הטיול, שהפעם אובטח על-ידי הצבא. כמה ימים לפני השלמת הטיול, עצרו כוחות הביטחון כעשרים מהפורעים, ומצאו בכפר קוצרא פריטי ציוד, שנשדדו מהנערים בטיול שנקטע.

חמור מאוד, שטיול תמים הפך כמעט ללינץ' בנערים המטיילים ובמלוויהם. השלמת הטיול סמלית מאוד: זו ארצנו, ונטייל בה כאוות-רצוננו, למורת-רוחם של בני עוולה.

ו. לא להבליג

איני מחסידי אביגדור ליברמן, שר הביטחון, ועד היום לא למדתי את צפונותיו. מכל מקום, אחרי התפרעות נוספת של הערבים בנחל עירון הוא העז להגיד את הדברים הנכונים - צריך לגמול לערביי נחל עירון, ולא להבליג על יחסם אלינו. לכאורה, זו גזענות, אך זריקת אבנים על מכוניות של יהודים אינה גזענות?!

ז. דבקות ומסירות

חנוכה, הבא עלינו לטובה ולשמחה, הוא חג האור - חגם של הקנאים, שבמסירותם ובדבקותם שמרו על רוח היהדות. הנרות הללו אנו מדליקים לכבוד החשמונאים, שלא ויתרו על מצוות דתנו, והדליקו את אור החרות.