אונרא אימצה האינדוקטרינציה המנוגדת לשלום של הרש"פ

הודעה שפורסמה ביום 6 אוקטובר 2017 ע"י דובר אונרא(1), מר כריסטופר גאנס (Christopher Gunness), מתייחסת לדוח שפורסם השבוע על ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית שבשימוש בבתיה"ס של אונרא. הדוח האמור(2), שנכתב על-ידי וע"י ד"ר רוני שקד ממכון המחקר ע"ש הארי ס. טרומן לקידום השלום שליד האוניברסיטה העברית בירושלים ופורסם בספטמבר 2017, מתואר ע"י דובר אונרא כ"בלתי מדויק ומטעה" כי, לדבריו, 178 מתוך 201 הספרים שנבדקו במסגרתו "אינם בשימוש בבתיה"ס של אונרא". שאר 23 הספרים, אומר מר גאנס בהודעתו, "נמצאים בשימוש בבתיה"ס שלנו ובדקנו אותם ביסודיות". ההודעה ממשיכה ואומרת כי "במספר המועט של המקרים שבהם נמצאו נושאים המעוררים דאגה יצרנו חומר משלים מועשר לשימוש בכיתות הלימוד שלנו", כנראה במטרה להקטין את הדאגה הזאת.

מאחר שהמחקר שלנו כלל את הרוב המכריע של ספרי הלימוד שהוצאו לאור ע"י הרשות הפלשתינית (רש"פ) לשימוש בכל בתיה"ס בגדה המערבית ורצועת עזה, וכן באותם בתי"ס במזרח ירושלים שפועלים על-פי תוכנית הלימודים של הרש"פ, ולאור העובדה שאונרא משתמשת בספרי הלימוד של הרש"פ בבתיה"ס שלה שם, נשמע לנו קצת מוזר ש-178 מהם נפסלו כלאחר יד בהודעה. מר גאנס הסביר, לכן, שהספרים אשר פורסמו לפני 2016 סולקו בהדרגה, מאחר שהרש"פ החלה בהכנסת תוכנית לימודים חדשה באותה שנה. עוד אמר כי הספרים שהודפסו ב-2016 (תוכנית הלימודים המלאה לכיתות א'-ד') היו "ניסיוניים" ולכן אינם נלמדים עוד בבתיה"ס של אונרא. זה משאיר אותנו עם 30 ספרים בלבד שיצאו לאור ב-2017 עד כה (ספרים נוספים צפויים לצאת לאור בדצמבר). האם דובר אונרא רוצה שנאמין כי 276 בתיה"ס של הארגון שלו בעזה ו-96 בתיה"ס של הארגון בגדה המערבית משתמשים ב-30 ספרים בלבד לעשר כיתות לימוד?

יתרה מזו, ככל שהגיונו של בן אנוש משיג, ספרי לימוד ישנים אינם נזרקים כל עוד החדשים יותר אינם בנמצא. מאחר שתוכנית הלימודים החדשה של הרש"פ עדיין לא הושלמה, סביר יהיה להניח שהספרים הישנים עדיין נלמדים בבתיה"ס של אונרא. זוהי הסיבה לכך שכללנו בדוח שלנו את ספרי שתי תוכניות הלימודים. נוסף על כך, לא צמצמנו את הדיון בדוח למצב הקיים היום אלא סקרנו תקופה המשתרעת על-פני 3-4 שנים, שבה אונרא אימצה בעבודתה החינוכית את האינדוקטרינציה המנוגדת לשלום של הרש"פ.

מר גאנס טוען שספרי תוכנית הלימודים של הרש"פ "נמצאו נקיים מהסתה לטרור". אכן, הספרים שבשימוש אונרא אינם קוראים להרג יהודים. הם רק אומרים שדלאל אל-מוגרבי, שהנהיגה את התקפת הטרור על אוטובוס אזרחי ישראלי ב-1978 שבה נהרגו יותר מ-30 גברים, נשים וילדים, הייתה גיבורה ומרטירית, והם "רק" מתארים התקפת טרור בבקבוקי תבערה על אוטובוס ישראלי בגדה המערבית כ"מסיבת צלי". אלו הן שתי דוגמאות הלקוחות מספרים שהודפסו ב-2017 לכיתות ה' וט' שלפי הודעתו של דובר אונרא נלמדים בבתיה"ס של ארגונו.

הספרים שבשימוש אונרא בבתיה"ס שלה גם אינם קוראים להשמדת ישראל. הם רק מוחקים את שמה של ישראל מעל-גבי המפה ושמים במקומו את השם "פלשתין". ספרי הלימוד החדשים של 2017 אפילו הפסיקו להשתמש בשם "ישראל" בקטעי הדמוניזציה המרובים שבהם והחליפוהו בביטוי "הכיבוש הציוני". האם ישראל איננה מדינה חברה באו"ם? האם אונרא אינה מחויבת להתייחס אליה כאל כזו? מדוע, אם כן, היא משתמשת בספרי לימוד שבהם ישראל איננה על המפה?

מר גאנס אף מדגיש בהודעתו שמסגרת תוכנית הלימודים של אונרא "מכוונת להבטיח שתוכנית הלימודים שלנו תתאים לערכי האו"ם." האם פתרון של שלום לסכסוך אינו עולה בקנה אחד עם ערכי האו"ם? מדוע, אם כן, מרשה אונרא לאינדוקטרינצית הג'יהאד והמרטיריות של הרש"פ להיכנס לבתיה"ס שלה? מדוע אינה עומדת על כך שספרי הלימוד של הרש"פ שבהם היא משתמשת יכילו ביטויים ברורים של שלום ודו-קיום עם ישראל? או אולי בית השיר האומר "אני אסלק את הגזלן (ישראל) ואשמיד את שרידי הזרים" (שפתנו היפה, כתה ג', חלק ב' (2016) עמ' 64) תואם את ערכי האו"ם?

דובר אונרא צודק באומרו כי הדוח שלנו כולל בתוכו את ספרי הלימוד של כיתות י"א וי"ב שאינן קיימות בבתיה"ס של אונרא. הדוח באמת מכסה את כל תוכנית הלימודים של הרש"פ ולא רק את זו של אונרא. אבל מסקנותינו בנוגע לאונרא מבוססות על ספרי כיתות א'-ט'. לא היינו בטוחים לגבי כתה י' ולכן נזהרנו שלא לכלול את ספריה בפיסקאות של פרק הסיכום בדוח שלנו המתייחסות לאונרא. כעת, לאחר שמר גאנס אישר בהודעתו כי כתה י' אכן נכללת בבתיה"ס של אונרא, ברצוננו להוסיף נקודה מעניינת מספר לימוד חדש של אותה כתה.

הספר, השפה הערבית, כתה י', חלק א' (2017), מביא סיפור על ביקורו של פליט פלשתיני מחו"ל בעיר חיפה. זה כשלעצמו איננו דבר חדש, מכיוון שרעיון "זכות השיבה" נלמד בבתיה"ס של אונרא עשרות בשנים. השינוי ברעיון זה בספר החדש הוא שהפליטים אמורים לשוב לפלשתין משוחררת, לאחר חיסולה של מדינת ישראל. המשפט המסיים את הסיפור, בעמ' 57 בספר, חושף זאת בבהירות רבה: "האין הוא משוגע, זה אשר מגורש ממולדתו ואח"כ מוכן לשוב אליה כאורח אצל השודדים שתפסו אותה?"

אפילו "החומר המשלים המועשר", המוזכר ע"י דובר אונרא בהודעתו, לא יהיה מסוגל לשנות את התמונה הקודרת המוצגת ע"י ספרי הלימוד של הרש"פ שבשימוש בבתיה"ס של אונרא. מדובר בסידרה של ספרי לימוד המלמדים ערכים חברתיים, התנהגותיים וסביבתיים תחת הכותרת "תוכנית לימודים על זכויות האדם" שהוכנסו ע"י אונרא לבתיה"ס שלה לצד ספרי הרש"פ. אלו הם ספרים נהדרים, אבל הם אינם נוגעים כמעט בסכסוך עצמו. הדיון במושגי השלום, הסובלנות, קבלת ה"אחר" וכד', מוגבל אך ורק למקרים שבתוך החברה הפלשתינית עצמה, באופן שתרומתם לרעיון השלום והדו-קיום עם ישראל היא אפסית.

הדוח שלנו מראה בבהירות שעל אונרא לשנות את דרכיה. במקום להמשיך את מאמציה הכושלים לערער מסקנות מוצקות המבוססות על חומר ראיות מוצק עליה לבחון ביתר רצינות את החומר שהיא לימדה במשך קרוב לשבעים שנה מעל שני מיליון ילדים ובני נוער פלשתינים באזורי פעילותה השונים. הכפפתם לרעיונות של ג'יהאד, מרטיריות, ניצחון ושיבה הינה מסוכנת לשני העמים ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות האו"ם. עתידם של בני הדור הצעיר הפלשתיני שנמצאים בחזקתה חייב להיות שיקול מרכזי של אונרא. אחרת, היא תבגוד בשליחותה.