עלילות הערבים בחסות המשטרה

במקום שכוחות הביטחון יתייצבו באופן טבעי ומתבקש לצד אחיהם היהודי ובפרט בהיות היהודי זה שהותקף, הם ששים לבלוע כל פיתיון שווא, להאמין לכל שקר, לאמץ כל עלילה שפלה, ובעשותם כן הופכים פעמים רבות, רבות מדי, לשותפים לעלילות הערבים.

לצערנו הייתה התופעה למגיפה של ממש. בשנים האחרונות התוודענו לעשרות רבות של מקרים בהם ערבים תוקפים יהודים ולמרבה הפליאה דווקא היהודים המותקפים מוצאים עצמם בעמדת מגננה, מעוכבים, נחקרים, חשודים ואף נאשמים. הכיצד? תשאלו, הייתכן?

לצערי הרב לא רק ייתכן אלא התופעה מתרחשת תדיר ואין מושיע. באמת שהמקרים רבים מספור ולכן אתעכב רק על כמה.

העיתונאי קלמן ליבסקינד חווה פיגוע בו ערבים זרקו אבנים על המכונית בה היו ילדיו ורעייתו. קלמן הזעיק את המשטרה לה לקח ארבעים דקות להגיע. בינתיים הצליח, ביחד עם כמה שכנים, לאתר את זורק האבנים שישב בקבוצה שמנתה כעשרים ערבים מלוד - עטורי זקנים, גלביות וכפיות. "אם אנחנו רוצים גם נשרוף את כל גמזו", איים אחד המזוקנים, מלא ביטחון עצמי, על ראשוני המושבניקים שהגיעו.

סוף הסיפור הזה, שהנו אופייני, הוא זימונו של ליבסקינד לחקירת משטרה שם נחקר בחשד שאיים על הערבים בנשק. עם סיום החקירה המשפילה שוחרר בערבות.

ימים סופרים

בימים האחרונים דרסו ערבים את רכז הביטחון של היישוב תל עדשים (שניצל בנס). הדבר אירע לאחר שרכז הביטחון הגיע למקום ובקש משני ערבים שפלשו לקרקע חקלאית בישוב לעזוב את השטח. נהג הרכב הפולש המשיך בנסיעה ופגע ברכז הביטחון שפונה לטיפול במרכז הרפואי העמק כשמצבו מוגדר קל.

לא חלפו אלא ימים ספורים והרכז מצא עצמו מוזמן לחקירת משטרה שם נחקר באזהרה ונשקו האישי הוחרם, זאת בעקבות תלונה שהגישו העבריינים הערבים החשודים. כאמור לעיל כל מי שמצוי בנעשה בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) מכיר את התופעה המבישה הזו.

מקרה מוכר ומצמרר הוא זה בו ארבעה תושבי אלון מורה הותקפו בחווארה. הם עצרו את רכבם ואחד מהם שהיה חמוש הצליח להרתיע את התוקפים בעוד חבריו מזעיקים למקום ג'יפ של משמר הגבול. סוף המעשה... כפי שניחשתם בוודאי, הוא מעצר היהודים ועיכובם לחקירה.

והכול זוכרים את ניסיון הלינץ' בטיול בר המצווה ליד מגדלים, בו נמנע בסייעתא דשמיא ובתושיית המלווים רצח ופגיעה בילדים יהודים ומלוויהם. מי הם אלה שנחקרו ראשונים, ובאזהרה? שוב ניחשתם נכון- הורי הילדים שהצילו אותם מפני הפורעים הערבים.

ועוד הסיפורים רבים.

מאה שנה

השאלות קשות ומכבידות וממתינות להתייחסות ומענה. איך ייתכן שכוחות הביטחון לא הפנימו עד היום מי לנו ומי לצרינו? האם כוחות השיטור והביטחון הם כמשקיפים מהאו"ם וכאשר ערבים תוקפים יהודים הם ממהרים לעצור את היהודים? האם חזרנו לימי המנדט הבריטי בו הערבים הם הצדיקים ולעולם היהודים הם האשמים?

והרי כל מי שעיניו בראשו ושכלו במקומו יודע היטב את העובדות דלקמן: הרוצחים הערבים הם אומני השקר והכזב וחזקה היא שאין להאמין לאף מילה היוצאת מפיהם. בנוסף, מזה מאה שנה שהערבים פורעים ביהודים, מנסים לרצוח אותנו ואינם מבחינים בין תינוק לזקן, בין אישה לגבר ובין חייל חמוש לתינוקת רכה בשנים. אכזריותם בלתי נתפשת ותאוות הרצח שלהם בצירוף הפגיון ושאר כלי זין גורמים לקרבנות בנפש, מחיר דמים נורא.

בחינת אירועים רבים מאוד מלמדת על שיטה ודפוס פעולה מצד כוחות הביטחון והמשטרה בראשם. במקום שאלה יתייצבו באופן טבעי ומתבקש לצד אחיהם היהודים ובפרט בהיות היהודי זה שהותקף, הם ששים לבלוע כל פיתיון שווא, להאמין לכל שקר, לאמץ כל עלילה שפלה- ובעשותם כן הופכים פעמים רבות, רבות מדי, לשותפים לעלילות הערבים.

תהא רשימה זו בבחינת קריאה פומבית לממונים על כוחות הביטחון, לשר ארדן (הפועל רבות עבור אחיו היהודים בעניינים שונים) ואף לשר ליברמן שבינתיים רק מבטיח ולא מקיים- עשו מעשה ותנו השראה לכפופים לכם על-מנת שאלה יפעלו כמצופה מ"כוחותינו", נגד האויב ולא נגד אחיהם.