באנו למילואים. כן, זה היה מזמן. ומה פגשנו? את החבר'ה. ומתגלה התמונה הרגילה, הסחבקית. הכל כך ישראלית והכל כך קיטשית. נפגשים אנשים צעירים מכל קצוות הארץ, לעיתים אחרי שנים של ניתוק. החיבוקים, הזיכרונות... מהקיטבקים נשלפות ערכות הקפה, החבורות מתלקטות סביב גזיה וקומקום, או תרמוס, התקדמנו בשנים האחרונות...
ואז הולכים לקבל ציוד ו...הציוד איננו, או חסר. במחסני החרום מוצאים המגויסים את המחסנאים (לרוב צוותים מעורבים. אנשי חובה ומילואים), בארשת נבוכה. מסבירים: "שקי שינה? חסרים. יגיעו מחר. אוהלים? עוד לא הגיעו. אולי נקבל אחה"צ... נשק? סע לכנף X שם ריכזו נשק לגדוד".... ועוד לא דיברנו על טנקיסטים שגויסו, ומצאו כי חסר להם זיווד חיוני בטנק, כי נעדר ציוד לראיית לילה. רשימת הפריטים החסרים ארוכה. ארוכה ו... מפחידה. הזה צה"ל?
התמוטטות הימחי"ם בשנים עברו, הייתה אירוע מדכא. רבות נכתב עליה. ובמיוחד ערב מלחמת יום כיפור. היא העמיקה את תחושת המחדל ההוא. אבל קיווינו כי צה"ל למד את הלקח. מצבים כאלה שוב לא יחזרו על עצמם. כך אמרנו אז לעצמנו. ובאמת צה"ל עשה מספר נסיונות לבלום את הביזה או לפחות לצמצמה.
ב-2015 הורה סגן הרמטכ"ל
יאיר גולן, להכין עבודת מטה בנושא אבטחת הציוד הצבאי. העבודה הוטלה על ראש חטיבת היבשה, תת-אלוף עינב שלו. בין היתר הוחל בסימון אמצעי הלחימה ה"נחשקים" במיוחד על-ידי העולם התחתון, בברקוד ובהטבעה. אלא שצה"ל לא היה עקבי בביצוע פעולה זו. הצבא המשיך להימנע מהצבת כוחות מתאימים לשמירה, וגם נמנע כנראה מהסקת המסקנות הנכונות: מה יעשו במחנות כאשר השערים יצפצפו בעת ניסיון ההברחה (ונניח שהטכנולוגיה כבר קיימת)? האם תוקם יחידת כוננות ממוכנת, שתדלוק אחר המבריחים הרכובים על טרקטורונים, כדי ללכוד אותם? האם יותר שימוש באש חיה?
מחיל-האוויר לא גונבים. גם ממפעלי תעש לא גונבים. מדוע? כי באתרים אלה קיימת שמירה כבדה בכניסות וביציאות. אם שומרים (כראוי), אם מוקצב כוח אדם במספרים הנכונים, לא גונבים.
מכל הבא ליד
מחדל הביזה המתמשך זועק לשמיים. מספרים לנו שהמצב היום, חמור עוד יותר. מדוע? משום שיש בסיסים, בדרום בעיקר, כך מספרים אנשי מילואים, וכך גם כתבו בעבר לרמטכ"ל, שפורצים צעירים, בני דודינו, עושים בהם כבתוך שלהם. קצין, ששוחרר באחרונה, סיפר כי "לא יאומן מה שקורה. בני דודינו נכנסים למחנה על טרקטורונים, נוטלים מכל הבא ליד, לעתים מטפסים על תומתי"ם (תותח מתנייע) וטנקים. מוציאים ציוד יקר ומסתלקים עמו כלעומת שבאו. ואין פוצה פה ומצפצף. מתקבל הרושם שבמקומות מסוימים צה"ל פשוט הסיר את השמירה". באחת הכתבות על נושא זה, נראו הכתבים, מלווים בצלמים, נכנסים דרך שער פתוח לרווחה, ללא שמירה, לתוך מחנה ובו שריון רב ומגוון, והם עושים באותו ציוד יקר כרצונם.
במקביל מתפרסמות ידיעות כי צה"ל מקצה חיילי נח"ל, לביצוע פעילות חינוכית עם... ילדי מסתננים בדרום תל אביב.
הצבא טוען, בשנים האחרונות, כי צפוי עודף במספר החיילים שייקראו לשירות בשנתונים הקרובים. צה"ל ביצע עבודת מטה בכל הקשור לקיצור שרות החובה. למתגייסים עד 30 במאי 2015 תקופת השירות תהיה 36 חודשים לגברים (שמורכבים מ-30 חודשי חובה על-פי החוק ועוד 6 חודשים חובה על-פי תקנות חרום) ו-24 חודשים לנשים. החל ב-1 ביוני 2015 משך השירות לגברים קוצר בארבעה חודשים ועומד על 32 חודשים.
על-פי המתווה הרב-שנתי לתקציב הביטחון, למתגייסים החל משנת 2020, יקוצר השירות בחודשיים נוספים ויעמוד על 30 חודשים.
איך מתיישבות עובדות אלה עם הקינה המתמשכת הנשמעת מכיוון המטכ"ל, על מחסור בכוח אדם, הנחוץ מטבע הדברים לשיפור השמירה בבסיסים? לצמצום הביזה המתמשכת במחנות? ומאידך-גיסא, אם אכן יש עודף בחיילים, כפי שמעידות התוכניות לצמצום משך השרות, מדוע לא מפנים חיילים מיותרים אלה, לשמירה על הנשקיות, על ריכוזי הרכב והשריון הענקיים בדרום, לבל ישדדו אותם שוב ושוב?
יש הטוענים כי הפעולה הדרושה איננה קשה במיוחד. די אם תחסם דרך היציאה של חבורות השוד למיניהן, הרכובות לרוב על טרקטורונים, מהבסיסים, והטרקטורונים יחולטו מהם, לטובת המדינה, וכך תשכך מהר תאוות השוד. מה מסובך כאן?
