"נכון שבירושלים אין את הכעבה, אך היא כיוון התפילה הראשון והמקום השלישי הקדוש למוסלמים. ירושלים היא הבירה הנצחית שלנו - יהיה מה שיהיה.
לשם כך, אנו נפגשים כאן - להגן על ירושלים. אנחנו נמצאים במצב רגיש, על מה נתפשר אחר כך?! על המדינה?! על אבו דיס כבירה?! סיימנו, אנחנו נשארים כאן. לא נשוב על השגיאות של העבר ב-1948 ו-1967. ירושלים ואל-אקצה שעליה דיבר מוחמד, היא אחד המקומות הקדושים אחרי מכה ומדינה.
למרות הכל אנחנו נשארים כאן. לא נלך מהכפרים שלנו, זוהי ארצנו. אנו לא מקבלים הוראות מאף אחד, אנו דבקים בעמנו, באדמתנו. אנחנו אומרים לטראמפ, לא נקבל את התוכנית שלו. עסקת המאה הפכה לסטירת המאה". - יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס.
"יחרב ביתכ", זה המונח בו השתמש מחמוד עבאס (אבו מאזן) בוועידת אש"ף כלפי הנשיא האמריקני
דונלד טראמפ. אמרה זו בשפה הערבית עממית נחשבת כחמורה ביותר בסגנונה, היא מכוונת בצורה אישית לביזוי והשפלה.
יתכן שאותה אמרה נאמרה באופן ציני או כוונתה הייתה לבטא את הייאוש הפלשתיני מצדו של עבאס, אבל בדיוק כאן עולה השאלה המרכזית - מדוע בעצם עבאס ובכלל ההנהגה הפלשתינית ובנוסף חלקים גדולים בעולם הערבי, יוצאים מכליהם משתי החלטות מהותיות של הנשיא טראמפ.
את התשובה ניתן לחלק בעצם לשני חלקים בדיוק על-פי החלטותיו של טראמפ בעניין: מה שמחזיק ומשרת בעצם את הנהגת אש"ף בכלל ואת אבו מאזן כמנהיג רשמי של הפלשתינים בפרט, הם שני יסודות מרכזיים במגדל קלפים שנבנה מאז הקמתה של מדינת ישראל ושמטרתו אחת - שחרור פלשתין.
יסוד אחד, ירושלים (אל קוד'ס). מבחינת הפלשתינים, שום מנהיג ערבי אינו יכול לוותר על ירושלים כבירתם הנצחית, בטח לא אבו מאזן, שאין לו ממש קונצנזוס פלשתיני מובהק כמו שהיה בזמנו לערפאת. המרכיב הטריטוריאלי של ירושלים שמתחיל במזרחה, הוא בדיוק אותו מרכיב שאותו ההנהגה הפלשתינית נוהגת לטשטש כחלק מתורת השלבים בדרישה להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל בשלב הראשון.
יסוד שני, "הפליטים" - סוגיית הפליטים הפלשתינים, נוצרה בעצם בראש ובראשונה על-ידי מדינות ערב במלחמת העצמאות ומאז תוחזקה על-ידי הסוכנות לפליטים באו"ם - אונרא. המימון שהגיע לאונרא במהלך השנים, הגיע בצורה נרחבת בעיקר מהאמריקנים וממדינות באירופה. אותם פליטים שמעמדם עד כה עבר בירושה, מוחזקים במחנות עם תת-תנאים ומשמשים כמעין קלף פוליטי נצחי בשאיפה לחיסול מדינת ישראל על-ידי זכות "השיבה".
לאחר פיצוץ המו"מ מול ישראל בקמפ דיוויד שנת 2000, זעק ערפאת בערבית - ח'אקה אלאוודאט = זכות השיבה מס' פעמים.
הקהילה הבינלאומית במשך השנים, הורגלה להעלים את עיניה מהטרור הפלשתיני ומהשאיפות הלאומיות של אש"ף וחמאס לחיסול מדינת ישראל, במעין "תקווה רשמית" שהפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני הינו הקמת מדינה פלשתינית שחיה בשלום לצד ישראל ועל ישראל לעשות מאמצים לוויתורים מיידים על-מנת להביא לכך.
אז מה קורה עכשיו? מגיע טראמפ, מסביר שעד כה זה מובן שהישראלים אינם הבעיה לשלום במזרח התיכון אלא חלק עיקרי מהפתרון ולמעשה שולף מהפלשתינים שני יסודות שמשמשים אותם כקלפים פוליטיים.
לא קשה כל כך להבין איזה יסודות... בדיוק, אל קוד'ס (ירושלים) ו-"הפליטים".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
