בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הצצה אל מאחורי הקלעים של התקשורת <br>
|
הסרט העיתון עוסק בזווית של חופש העיתונות וחופש הדיבור בארה"ב בפרשת מסמכי הפנטגון, שהביאו לסיום המלחהמ בוטנאם ● אבל הוא גם מאפשר הצצה נדירה אל דרכי העבודה של מערכת עיתון חדשות, להתוודע אל העיתונאים, העורכים והמו"לים ולהבין ש-FAKENEWS זה ממש לא הביזניס שלהם
|
סטריפ. חשוב שמוקרן בארץ [צילום: גרנד פולרד/אינוויז'ן]
|
|
|
|
|
צפיתי בסרט "העיתון". הסרט עוסק בכמה זוויות מעניינות של עולם התקשורת. הזווית האחת, שכבר דובר עליה רבות, היא חשיפת מסמכי הפנטגון בכל מה שקשור למלחמה בויטנאם, שהחלה בניו-יורק טיימס, ואיתגרה את העיתון המתחרה וושינגטון פוסט. לאחר מאבק משפטי על-רקע איום הנשיא דאז ניקסון להתנקם בעיתונים ולהאשים אותם בפגיעה בביטחון אמריקה, פרסמו שני העיתונים את כל המסמכים, שהגיעו מאותו מקור, למעשה. החשיפה הזו, הפכה להיות אחת מאבני היסוד כאשר מדברים, במיוחד היום על חופש העיתונות וחופש הדיבור. במאמר מוסגר צריך להעיר כי הסיטואציה שעלתה בסרט, פרסום שחושף באמת סודות צבאיים, סביר שלא יכולה לקרות בישראל, בגלל מנגנון הצנזורה שכלי התקשורת קיבלו על עצמם, כדי לא לעבור על חוקי ביטחון שדה וחוקים אחרים חמורים יותר. אבל גם בישראל בהחלט יש מתח ומאבק יום יומי בין כלי התקשורת לבין המימסד, בעיקר מקבלי החלטות, על פרסומים, הדלפות וסקופים של כתבים בתחומים רגישים. מסמכים סודיים שחושפים מדינאים ומקבלי החלטות שמשקרים, לגיטימיים, לכאורה, והאחרים לא; אולם לדעתי הסרט חושף זווית נוספת, והיא הצצה לרגע על מעט מהנעשה מאחורי הקלעים של הנעשה בעולם העיתונות. אומנם הסרט מדבר על שנות ה-70 אבל גם בעידן האינטרנט, הפייס, הווטסאפ והטוויטר, תהליכי הפקת העיתון המודפס או המדיה הדיגיטלית זהים. בסרט ניתן לראות כיצד מערכת חדשות עובדת, כוורת של אנשים מוכווני מטרה ומשימות, רובם אנשים ערכיים, שרגישים מאוד לכל מה שקורה בחברה ובמדינה שלהם, ובעיקר הם חדורי רצון לשרת את הקוראים שלהם. גם תהליכי הייצור והפקת העיתון עד לרגע שהוא מגיע לחנויות, מעניינים לכשעצמם וגם הם לא השתנו עד היום, למעט דגמים חדשים של מכונות הדפסה ומחשבי קדם דפוס. איכות התוכן תוך כדי הרדיפה אחר המסמכים, ראינו גם את הדילמות ומערכת היחסים המורכבת בין המו"ל, הבעלים של העיתון, העורך הראשי והכתבים. המו"לית של וושיגנטון פוסט, הבינה מצד אחד כי למרות מצבו הקשה של העיתון עליה להשקיע בו, ולכן הלכה לגייס כספים בבורסה. היא אמרהה לבעלי המניות ולבנקאים ולבעלי המניות כי השקעה בכתבים משפרת את איכות התוכן, ותוכן מביא הכנסות ורווחים. זה מסר שלא מעט מו"לים לא ממש מפנימים אותו. אבל למרות כל האזהרות שקיבלה מסוללת יועצים משפטיים, חמש דקות לפני הדד ליין, תחילת ההדפסה, היא החליטה לקחת סיכון ולאשר את פרסום המסמכים, גם לאחר שנציג התובע הכללי, איים לתבוע אותה, לאחר הפרסום הראשון. כל השאר היסטוריה. האם זה קורה גם בישראל? למרבה הצער פחות מדי. מו"לים מתערבים יותר ויותר בתוכן של עיתונם, בגלל לחצים כלכליים פוליטיים ומסחריים שמופעלים עליהם. מצב התעסוקה בשוק התקשורת בארץ אינו מאפשר לעורכים עיתונאים להיאבק עד הסוף ובכל יום מתפרסמות כתבות וידיעות, חיוביות או שליליות, שהן למעשה פשרה בין הבוס לבין המערכת, תוך שמירה קווים אדומים במסגרת החוק. ולכן מבחינה זו חשוב מאוד שהסרט העיתון מוקרן כעת בארץ וחשוב מאוד שיצפו בו כמה שיותר אנשים. אולי משם יקבלו תובנות שהתקשורת אינה מקשה אחת, שיתוף פעולה בין עיתונים לכאורה כדי שכל זה יגרום להם לשנות מעט את דעתם השלילית על התקשורת, דעה שנובעת בעיקר מהסתה מכוונת מצד גורמים אינטרסנטים בצד גופי סיקור שהתקשורת לא מחמיאה להם. מתוך הסרט ניתן להבין שתיאום עמדות בין עיתונים כמעט ולא אפשרי בגלל התחרות, והשיקולים לבחירת סיפורים וכותרות הם מקצועיים, שלוקחים בחשבון גם שיקולים נוספים שקשורים בחברה, במדינה, בגוף המסקר ובעיקר בבני האדם. נכון. גם העיתונים והעיתונאים אינם חפים מטעויות, ובשנים האחרונות נעשו לא מעט טעויות ופורסמו לא מעט פרסומים בלתי אחראיים שלא נבדקו כהלכה. הם תוצאה של ירידה ברמת העוסקים במקצוע, בלחץ הבלתי פוסק של מולים להגדיל את הרייטינג שלהם, לעיתים על חשבון איכות ואמינות. אבל עם הכל אסור להכליל. מרבית העיתונאים עושים את עבודתם נאמנה, יום יום. הם משרתים את הציבור ומממשים את העקרון הבסיסי בדמוקרטיה: חובת הציבור לדעת, חובה שיכולה להציל חיים ולעזור ללא מעט אנשים. הם שליחי הקוראים שלא תמיד כותבים את מה שכולנו רוצים לשמוע או לקרוא. בקיצור לכו לראות.
|
תאריך:
|
28/01/2018
|
|
|
עודכן:
|
28/01/2018
|
|
יהודה קונפורטס
|
הצצה אל מאחורי הקלעים של התקשורת
|
|
|
|
|
המילה החביבה ביותר על השמאלנים היא המילה, נאצים. בייחוד בוער בעצמותיהם, לתת כינוי זה לכל איש ימין. השבוע למשל, המילה המדוברת הייתה אנה פרנק, אבל לא בהקשר לסבלה של הילדה היהודייה, ליומנה. היא הופיעה בהקשרים שונים: יהונתן גפן כמוהו כבנו אביב גפן צריכים להזריק מידי פעם עוד מנה לורידים המדולדלים שלהם. למען האגו, למען הבהמיות, וזה הולך לרוב בהזדהות עם האויב. אז הפעם זו הייתה השוואה עם תמימי הפרובוקאטורית הפלשתינית שבנבכי הזייתו יונתן גפן חולם על שערה האדמוני, כשל דוד המלך, על יפי קומתה, כעץ התמר, ועל דמיונה לילדה היהודייה אנה פרנק שנרצחה בברגן בלזן. אנה פרנק הוחבאה מציפורני המפלצת הנאצית, כדי שלא תירצח על שום היותה ילדה יהודייה, והנה המטורלל בריבוע הזה, הכבש הזה, רואה קשר בין שתי הנערות... ומדוע? כי תמימי יושבת במעצר, וגם אנה פרנק ישבה בתא סגור. ..ועוד מסע שכמו יצא מבית חולים אברבנאל, אלה סופרים, וטייסים אדומים, כולם ברמות טרלול כזה או אחר, שרוצים להחביא את המסתננים, כפי שהוחבאה אנה. והיכן? בבית שיקראו לו בית אנה פרנק! מה הם רוצים? לפתוח את המדינה לכל אומללי אפריקה והעולם, ובכך לחסל את המדינה היהודית?בינתיים הוצע לכנות את השב"חים "רשימת שינדלר השנייה"...והטייסים המתנגדים לגירוש, ועובדים כטייסים באל על, הודיעו כי לא יטיסו אותם, לארצם..האם כעת אלה האנרכיסטים לטייס...
|
|
|
סדרת השטרות החדשה שהוצאה על-ידי בנק ישראל כוללת 4 משוררים. אלתרמן, טשרניחובסקי, גולדברג, ורחל. יש אפיון מאוד מסוים לקבוצה זו: כולם יוצרים, אמנים. אשכנזים, כולם חילונים, ראשיתם בימי העלייה השנייה, יש בה ייצוג מוגבר לנשים, ולכולם מופרעות מסוימת בחיי המשפחה. נתחיל בפרט האחרון: אלתרמן חי חיים כפולים לעיני כל, ומחוץ לאשתו ואם בתו רחל מרכוס, היה בקשר רב שנים עם צילה בינדר, ציירת. ידועה בציבור. טשרניחובסקי, כמו טראמפ, נישא למלניה, אלא שמלניה זו נותרה נוצרית פרבוסלבית אדוקה ומיודענו יהודי. לאה גולדברג לא התחתנה מעולם. כך גם רחל המשוררת. זו האחרונה ניהלה חיי אישות חופשיים למדי עם אישים רבים כזלמן שז"ר, ברל כצנלסון, נקדימון אלטשולר, נח נפתולסקי, ולמרות הפצרות המקורבים לה סירבה "להתמסד".
|
|
|
כמדי שנה, ייערך בסוף ינואר במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה, טקס אזכרה להרוגי המלכות בעירק. 80 יהודים מסרו את נפשם מיום הקמת מדינת ישראל. הם הוצאו להורג בתליה, בעינויים, או מתו תוך כדי בריחתם.
|
|
|
כשהתמחיתי בפרקליטות מחוז תל אביב (פמת"א) עשיתי חלק מההתמחות אצל פרקליט המחוז עצמו. ניתנה לי אז ההזדמנות לראות כיצד מתקבלות החלטות בדיני נפשות: "אני לא שופט. שבית המשפט יחליט" נהג פרקליט המחוז לקבוע כשהובא אליו תיק גבולי.
|
|
|
|