התרגום הארמי לפרשת "תרומה"

על ההבדל המהותי בין המשכן - שעליו מורחב הדיבור בפרשת תרומה, לבין בנית בית המקדש, שעליו גם מתייחסת בהרחבה הפטרת השבוע, עומד הפרשן הקדמון יונתן בין עוזיאל של התורה לארמית. רבים מבקרים את המתרגם על חרות יתר שהרשה לעצמו בכך, שתרגומו רווי נימות פרשניות. אך גם המבקרים את התרגום ימצאו ענין בתרגומו את הפסוק בפתח פרשת תרומה - "וַתְּדַבַּר אֶל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל: וַיִּקְּחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ יִדְּּבֵנוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה 2). המתרגם לארמית יונתן בן עוזיאל "מִן כָּל דִּיתִרְעִי לִבַּיהּ וְלא בְּאַלְמוּתָה תִּסְבוּן יַת אֶפְשָרוּתִי". התרגום מארמית לעברית: "מאת כל מי שיתעורר לבו, ולא באלימות, תקחו את תרומתי"!

התרגום לארמית של יונתן בן עוזיאל לא ירד אלינו מהספירות השמימיות, הוא נחצב בדם לבו של מתרגם, שיש לו מודעות חברתית למה שנובע ממציאות החיים. המתרגם והוגה הדעות מגלה רגישות למראות של חיי היום יום. מכאן תוספת הלבוש הסוציאלי של תרגום הפסוק עם עוצמת הרגישות החברתית והתרסה - לא לאלימות שלטונית כלפי המוני העם. יש המבקרים את המתרגם, שהוסיף נדבך הגותי לתרגום. אני מכבד עבודה הגותית-לשונית, ששימשה כלי ביטוי לסולידאריות חברתית, המשלבת קריאה לרשויות החוק להיות רגישים כלפי אזרח פשוט ולא לנהוג בניכור, כי ניכור שלטוני הוא סוג של אלימות.

הניכור לאדם הפשוט מצד שררה שלטונית זו האלימות לה מתייחס מתרגם התורה לארמית. בניית בית ראוותני על-ידי שלמה עם הפנים כלפי חוץ להפגנת עוצמות שלטוניות ולא משכן עם עולם של רוח כלפי פנים זו אלימות, כי נעשתה באמצעות "שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה". לזאת יש להוסיף "שָׁרֵי הַנִּיצָבִים לִשְׁלֹמָה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה". נגד גילויי הרודנות יצא העם למאבק שהבשיל בימיו הראשונים של רחבעם בן שלמה בדרישה - "הָקֵל מֵעֲלֵינוּ" (מלכים א' י"ב 10). התשובה המתנשאת "אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בְּעַקְרַבִּים" (שם, 14) גרמה למרי אזרחי, שביטויו הראשון היה רגימת אדורם אשר על המס - "... וַיִּרְגִּמוּ כָּל יִשְׁרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמוֹת ..." (שם 18).

אלימות שלטונית, אותה מגנה מתרגם התורה לארמית, אינה רק התרסה נגד שלמה המלך ובנו, אלא היא קריאה, שצריכה לחייב אותנו למאבק גם באלה הימים. מציאות של עובדי חברות כוח אדם ללא ביטחון תעסוקתי וללא תנאים סוציאליים זו ביטוי לאלימות חברתית. הפרטת נדבכים חברתיים כמו רווחה וחינוך זו אטימות לב כלפי נכים המפגינים ברחובות ונמנעים מלקיים את המעט שהובטח. זה חלק מהמתקפה של המערכת השלטונית על החלש בחברה, עם זה אסור להשלים.