דין אחד לבדואי ולמתנחל

בעוד שכל בדואי ביישובי הנגב, כמו באום אל חירן ובאל ערקיב, המדינה מחייבת אותו בהוצאות הפינוי, אותה ממשלה אישרה תקציב של 60 מיליון שקלים רק לפינוי 15 משפחות המתנחלים ממאחז "נתיב האבות" בגוש-עציון, שבתיהם הוקמו על אדמה פלשתינית פרטית בניגוד לחוק.

תושבי אום אל חירן הועברו בשנת 1956 בהוראת המושל הצבאי למקום הנוכחי, בו הם חיים היום. לעומת זאת באל ערקיב, שזכתה ליותר ממאה פינויים, שכחה המדינה, שהיא הציבה שם קלפי בבחירות לכנסת הראשונה. מפא"י מפלגת השלטון זכתה ב-50% מהקולות. מפ"ם שקיבוציה גובלים עם אל עראקיב זכו ב-50% של הקולות ורק בדואי אחד הצביע צ' למפלגת הציונים הכללים. צ' אחד התגנב כנראה בטעות ושבר חלוקה מתוכננת ומתואמת של "הצבעה בבחירות" חצי ל-א' וחצי ל-מ'.

תושבי אל ערקיב המופנים מחויבים בכל הוצאות הפינוי מבתיהם כמוהם תושבי אום אל חירן. לעומת זאת למפונים בשומרון מייעדים פיצוי נדיב המסתכם ב-60 מיליון שקלים, הכולל פיצויים אישיים לכל אחת מחמש עשרה המשפחות, כספים לצורך הקמת תשתית להקמת אתר מגורים זמני וכן גם פיצוי למועצה אזורית גוש-עציון, שנטלה על עצמה לדאוג להקמת אתר זמני בסמוך למאחז הנוכחי.

בהחלטת הממשלה מוקצים 24 מיליון שקלים לתושבים המפונים בעיר האבות בגין פיצויים ישירים למפוני "נתיב האבות" והבדואים המפונים מחויבים בעלויות של אלפי שקלים למימון הפינוי.

מצער, שממשלת ישראל וציבור המתנחלים שכחו את המוסר המקראי "אֶבֶן וְאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֵבַת יהוה גַּם שְׁנֵיהֶם". (משלי כ' 10). מצער, שממשלת ישראל וציבור המתנחלים שכחו את הוראות המשפט וערכיו בפרשת "משפטים" אותה קראו בבתי הכנסת לא לפני זמן רב - "וְגֵר לֹא-תּוֹנֶה וְלֹא תִּלְחָצֶנוּ כִּי-גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות כ"ב 21)

המתנחלים וממשלת ישראל רומסים את ציווי פרשת "קדושים", המחייבת שדין אחד יהיה בנגב למי שמופנה אליו כתב אשמה, כי הוא יושב לשיטתם על אדמה יהודית, אותו דין יהיה גם בשומרון ליושב על אדמה פלשתינית. דין אחד יהיה לכולם. לא יהיה מורא החזק, שיש לו עוצמות פוליטיות בממשלה על מערכות השלטון - "לֹא תַּעֲשׁוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִּשָּׁא פְּנֵי-דַּל וְלֹא תֶּהְדַּר פְּנֵי-גָּדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפּוֹט עֲמִיתֶךָ". ( ויקרא י"ט 15)