בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יותר מדי שחקנים בזירה משחקים ביותר מטקסט אחד במחזה, יותר מדי מהם מפתיעים אפילו את עצמם כשהם מגיבים ביום נתון, פתאום אחרת לחלוטין מאשר העלו על דעתם
|
מיי. הפכה ללביאה [צילום: וירג'יניה מאיו/AP]
|
|
|
|
|
פולין, אוקראינה, ליטא, לטוויה, אסטוניה, הרפובליקה הצ'כית, רומניה, הונגריה. מה המשותף ביניהן היום? גירוש דיפלומטים רוסיים באקט של סולידריות עם תרזה מיי, ראש ממשלת הוד מלכותה שתבעה את עלבון הפגיעה הגסה בריבונות ארצה ביד המרצחים סוכני רוסיה. מה המשותף בין ארצות אלה אתמול? הן היו כולן עבדיה הנרצים של האימפריה הסובייטית, לכולן היה גבול, גם אם וירטואלי, עם המעצמה הדורסת האדירה. הן חיו תחת טרור אידיאולוגי, ועדיין, הדעת נותנת הן חיות היום, חופשיות, עם זיכרון של פחד שאינו יכול לסור, כי רוסיה היא רוסיה, ופוטין הוא פוטין. אבל בצעד חסר תקדים, הצטרפו הממשלות של המדינות האלה לארצות הברית, לקנדה, לצרפת, לאיטליה, לשוודיה, לספרד, אפילו לאלבניה, ועוד, צופפו שורות ואמרו לרוסים לא עוד! יש גבול. חיסול 'בוגדים' בגז קטלני על אדמת מדינה ריבונית בלי עכבות, בלי לחוש להרעלתם של למעלה מאזרחים שדבר אין להם לא עם רוסיה ולא עם ריגול, ולא עם בגידה, ולא עם אזהרת סוכנים אחרים מחצות קווים פן יחוסלו גם הם. גז קטלני בעולם החופשי היום - היה לחציית גשר אחד יותר מדי בגשרים אותם חוצה רוסיה כדי להתערב במערב ובחוקיו, כדי להשפיע על המערב ואמונותיו, כדי לאיים על המערב ובמוסדותיו, כדי לזלזל במערב ובזכויות האדם שהוא מטפח, כדי לקבוע שעל הפלנטה ארץ יש מקום רק לבעלי החיים המודים כי החיים במחיצת הדוב הרוסי נועדו רק כדי לשמור עליו שלא יבולע לו כשהוא חונק אותם! הצעד הזה הוא בשורה. הוא נועז ומעורר השתאות מבורכת אף על-פי שאין לדעת מה יבוא אחריו. יותר מדי שחקנים בזירה משחקים ביותר מטקסט אחד במחזה, יותר מדי מהם מפתיעים אפילו את עצמם כשהם מגיבים ביום נתון, פתאום אחרת לחלוטין מאשר העלו על דעתם. הכל בלתי צפוי, ואף על-פי כן, הסולידריות עם אנגליה, לא מעצמה היום, מדינה שאפילו אינה עוד במאה אחוזים חברה באירופה, היא הישג הראוי לכל תקווה בעולמו הבוטה של הגלובוס. מי מפחד? כולם מפחדים. אי-אפשר שלא. רוסיה אינה יכולה לעבור על סדר היום. היא מעצמה. היא אדירת כוח. היא חסרת עכבות. אבל מפני שהכל, אי-אפשר שלא, מפחדים, ראוי להתברך כי חרף הפחד, נעשה צעד האומר קול גדול לעולם, יש מערב! יש רוח של חרות הקושרת את הארצות החברות בו בברית על עמידה מול דורס שחג בשמים בהם אין אלוהים. תרזה ראויה להערכה שלולי רוסיה התגרתה בה הייתה מבוששת לבוא. הדב הרוסי עשה אותה לביאה.
|
תאריך:
|
28/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
28/03/2018
|
|
יצחק מאיר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הגוי..
|
29/03/18 15:47
|
|
את אורגיית חקירות ראש הממשלה ומשפחתו בפרשיות 1000, 2000 ו-4000, ניתן לראות כדגם-אב של חקירה פלילית טיפוסית של אח"מ. בחינה מתודית של השתלשלות הדברים, מספקת תובנות באשר למבנה האופייני לחקירה כזו. לשלבים השונים יש להוסיף מספר הערות הבהרה:
|
|
|
והיא עוד לא עמדה, והיא עוד לא עמדה, לאלשיך שם בחמדה (מדבר עם חצץ ואבנים).
|
|
|
האם בחירתו של מנהיג חדש עשויה להגדיל את סיכוייה של מפלגה קיימת להצליח בבחירות הבאות? במפלגת "המחנה הציוני" למשל נטו, עד למועד בחירתו של אבי גבאי, להאמין בכל לב שאכן כך הם פני הדברים, וש"משנה שם - משנה מזל".
|
|
|
האם היועצים אשמים או אלה שלא הפגינו עצמאות מחשבתית ונתנו ליועצים להוביל אתם באף? השבוע קיבלנו סרט מהחיים בו ח"כ תמר זנדברג פעלה בהתאם להנחייתו של יועץ התקשורת משה קלוגהפט ששכנע אותה לאמץ לעצמה את קמפיין ה"לא מתנצלים" שמכר לבנט. המהלך היה כל כך שקוף, בזכרנו את הקמפיין של בנט, שממש לא היה צריך ללכת רחוק מדי כדי להבין מאיפה שאבה זנדברג את המקור. אולם היא הכחישה במרץ שהתייעצה עימו. כאשר נשאלה אם נפגשו גמגמה, זיגזגה, הכחישה תחילה (שבת 24.2.18) ואח"כ טענה שהוא זה שפנה אליה והציע לה את עזרתו. ניחא. אבל האם לא תמהה, כמונו, מה פתאום היועץ ואיש הימין פונה אליה באבירות ומציע את שרותיו?
|
|
|
עוד כמה ימים נאמר "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". שימו לב: לא לדבר - לספר! כלומר, לחזור על דבר שאנחנו כבר יודעים, ולמה בעצם? מפני שידיעה בלבד, ללא התרגשות והתפעמות הבאות ממעמקי הנפש, אין בכוחה להניע את האדם לחולל מהפכה מן היסוד בכל אורחות חייו, וזה הרי מה שנדרש מעם העבדים שפרץ אך זה עתה ממצרים ולא ידע בדיוק מה לעשות עם החרות החדשה שלו. אומנם נכון, מי שבעיניו ראה עמוד ענן ועמוד אש, את הים נבקע לשניים, קופא ובעיתוי מושלם מפשיר ומטביע את הצבא המצרי, לא ישכח זאת כל חייו, אבל הזיכרון הטרי, החי, שגרם לעם לצאת מכליו ולקבל על עצמו התחייבות כל כך מוזרה כמו "נעשה ונשמע"! - הזיכרון הרגשי דוהה עם הזמן ומשאיר אחריו רק את הידיעה היבשה. ואת הנס - האדם במגבלות תודעתו ממיין בין הדברים "הנורמליים", וממילא ייחודו והחד-פעמיות שלו הולכים ונשחקים.
|
|
|
|