אימת הדין אינה ניתנת לחלוקה

יש לומר את הדברים בעברית מובנת לכל: 'פסקת ההתגברות' היא עברית שאינה יכולה להיות מובנת לכל. היא ניסוח שכולו אינואנדו. ה"התגברות" משדר מצב בו בית המשפט העליון הוא גורל אכזר. על העם להתגבר. לא להיכנע. כמו שמתגברים על מחלה. כמו שמתגברים על אסון. זאת מילה האומרת שעל הנפגע - הכנסת במשל הזה - לגייס את כל כוחות הנפש ולהתגבר על הרעה הנוראה שבאה עליו. זה אורווליאיני. Newspeak. Double talk. הבג"ץ לא מאיים על שלום הציבור. הוא לא רשות עוינת. הוא לא סוכנות דיכוי. הביטוי "התגברות" טומן בחובו אמירה שהוא כן מאיים. שהוא כן עוין. שהוא רב כוח ומדכא. אבל, הכנסת תתגבר. היא עברה את פרעה. היא תעבור גם את ברק ואת נאור ואת חיות.

זה כמובן הבל. יותר מזה. הבל הבלים של מכבסות מילים. בעברית פשוטה המובנת לכל ""פסקת ההתגברות" היא הסוואה של המשפט " נעביר חוק שאנחנו מעל לחוק". נשתמש במכניזם הדמוקרטי כדי לאיין את הדמוקרטיה. היו דברים מעולם. מה אומר המכניזם? כדי להקים ממשלה, יש להבטיח כי רוב פרלמנטארי יתמוך בה. הרוב הזה, הוא לגו. אבן קטנה של 6 אחוזים שיש לה אינטרסים משלה מצטרפת לאבן קטנה אחרת שיש לה 7 אחוזים והיא בכלל מושבעת לקדם אינטרס שאיננו מעניינה של אבן לוגו אחרת, וכן הלאה עד שמגיעים לפסיפס של אבנים שונות ומגוונות שעושות יחד הסכם להעניק לממשלה גיבוי. זה המכניזם. הוא לא מבטא שום רצון עם. חסידות גור רוצה מה שטוב לה, מה שהיא רוצה זה רצונה שלה, לא רצון העם. חסידי אביגדור רוצה מה שטוב לה. מה שטוב לחסידות גור הוא כמעט לצנינים בעיניה. אבל יחד הן רוצות ממשלה. זה לא רצון העם. זה רצון אביגוד וגור. בשם הרצון הזה, מודיעים למערכת המשפט שאם תפסוק בנגוד לרצון גור ואביגדור היא תודח באמצעות המכניזם הדמוקרטי שאמנם יביא להידרדרות הדמוקרטיה, אבל זה כבר קרה, בעבר, זה לא חידוש. החידוש האחד הוא לשוני. פסקת ההתגברות.

הרעיון הדמוקרטי איננו מעניק לרוב פרלמנטרי את הסמכות לשלוט על המיעוט הפרלמנטרי. הוא מטיל עליו אחריות לנהל את ענייני המדינה כך שטובת הרוב וטובת המיעוט גם יחד יזכו לשירות הוגן. המכניזם הדמוקרטי מאפשר למיעוט שחבר אל מיעוט להפעיל כוח. הרעיון הדמוקרטי מטיל על הרוב אחריות לכלל האומה. הוא תובע ריסון הכוח. הוא כפוף לחוק המגן על מי שאיננו בעמדת כוח אבל הוא פרטנר מלא באוצר זכויות האדם שהמכניזם הדמוקרטי מאפשר טכנית לשדוד אותו, אבל אז, אין גם לרוב במושל אוצר של זכויות שתעמוד לו כאשר הוא יהיה מיעוט בתורו.

עם זאת, כשחודרת לרוח היום אי-נוחות הנובעת מקוצר רוח או מנמהרות, צריכים לשבת ולדון ולמצוא לא פשרה אלא הבנה הדדית על מה אפשר בלי להרוס, ומה אי-אפשר שמא לחץ עובר יגרום לתקלה שאינה עוברת. על משפט לא מתגברים. אימת הדין אינה נתונה לחלוקה אלא אם כן אין אימה ואין דין. על כן אי-אפשר להבין את הפוליטיקאים הרואים ב'פסקת ההתגברות' כפי שהם מכנים את הרצון להצביע כי רוב של 61 חברי כנסת יכול להחליט כי הכנסת היא מעל לחוק והנזקקים ללשון של אולטימטום נוכח הרצון הכן או הטכסיסי של ראש הממשלה לשוב ולחפש הבנה שתשאיר את הרוב כרוב ואת המשפט כמשפט.

כשם ש'פיסת ההתגברות' היא מילה נאה אך מכובסת כך האמירה שתפקידה של הממשלה למשול ושל המפשט לפסוק ולשפוט הוא אמירה ריקה מכל תוכן של אמת. תפקידה של ממשלה הוא למשול על-פי החוק. בלי חוק היא לא מושלת. היא דורסת. תפקידו של בית המשפט הוא לא לשפוט. הוא להעמיד חומה של חוק כדי שבתוכה תתקיים חברה הוגנת. זה משפט שאיננו קליפ. יועצי תקשורת היו אולי פוסלים אותו כי הוא מורכב. אבל הוא אמת. ולכן, לאט לנו מן החיפזון כאילו עומדים לפרוץ את חומות הקיום הישראלי כבר מחר, באין חלילה פסקת התגברות לאלתר... זה פשוט לא אמת.