חלפו כמאה שנים על הסכסוך הפלשתיני-ישראלי, וחלפו שבעים שנים לקום המדינה, ובאופק הקרוב לא נראה סיכוי סביר לפתרון הסכסוך. אך בכל זאת, בים של שנאה והתנגדות לישראל, נשמעים קולות שפויים שמבטאים שאט נפש מהמשך העויינות והנצחת הסכסוך.
ראשית, נציג דוגמה מיני רבות, לדברי השיטנה נגד ישראל, שנשמעים ללא הרף, אפילו מדוברים בשתי המדינות החתומות על הסכמי שלום וגם מדוברים במדינות ששואפות לשיתוף פעולה והתקרבות לישראל במאמץ להילחם בחזית משותפת נגד האויבים המשותפים אירן וארגוני הטרור.
הקטע להלן מוצג לשם איזון התמונה הכוללת:
פלשתין כולה
סעיד אל כירש, סופר מצרי, עיתון אלשרק אלאוסט, 19.1.2018:
- "אבו-מאזן קורא לערבים לבקר בירושלים ובשטחים הפלשתינים. יש לדחות את קריאתו של אבו-מאזן, כי יש בכך נירמול יחסים עם הכובש והסוהר.
- "נשיא מצרים אסיסי שוגה כשמדבר על מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלשתינית. גם מערב ירושלים היא פלשתין הכבושה".
הבעיה הפלשתינית אינה מתמקדת בירושלים כמוקד דתי קדוש למוסלמים. הבעיה היא האדמה הפלשתינית כולה.
מנהיג חמאס, אסמעיל הניה הקדים את הנ"ל, כשהכריז בנאום יום שישי במסגד בעזה, כי הרשות הפלשתינית שוגה כשדורשת את מזרח ירושלים כבירת פלשתין. גם מערב ירושלים היא פלשתין. אנו דוחים גם את ההצעה שתל אביב תהיה בירת היישות הציונית. גם תל אביב היא פלשתין. זאת רק דוגמה אחת וכמוה יש למכביר.
להלן מספר דוגמאות:
וכעת, לקולות השפויים שקוראים לסיום הסכסוך ולפתיחת עידן חדש של דו-קיום עם ישראל. יש לציין שהדברים החיוביים כלפי ישראל, נאמרים בהסתייגות מה, במגמה לסתום את פיותיהם של הקיצוניים המתנגדים לישראל. כוונתם להבהיר שהם לא פועלים לטובת ישראל, אלא לטובת הערבים. שר החוץ הלבנוני באסיל ג'ורבן.
שר החוץ הלבנוני באסיל ג'וברן, שהוא גיסו של נשיא לבנון, מישיל עיון, הכריז בערוץ "אלמיאדין" הלבנוני: "המחלוקת עם ישראל אינה אידיאולוגית ואנו לא מתנגדים לקיומה של ישראל וזכותה לחיות בביטחון ואפילו אם ננצח במלחמה נגדה (כפי שטוען חיזבאללה) לא צריכים לשוש אלי קרב, כי מי שפותח במלחמה חייב לקחת בחשבון את ההשלכות.
הקיצוניים בלבנון כמו חיזבאללה, השמיעו גינויים נגד שר החוץ ואפילו דרשו את פיטוריו, אך לא צפוי צעד כזה, כי הדובר הוא גיסו של הנשיא מישל עיון.
- מזכ"ל הליגה האסלמית העולמית (סעודי במוצאו) הצהיר ב-28.12.2017 ביום השואה בזו הלשון: "לא נשכח את השואה ופשעי הנאצים".
- לאחרונה פורסם ביומון הבחרייני אח'באר אלח'ליג' מאמר של ד"ר מנסור סרחאן, חבר מועצת השורא בבחריין תחת הכותרת "יהודי בחריין בהיסטוריה המודרנית בת זמננו".
במאמרו הדגיש סרחאן כי לאורך ההיסטוריה, לפני הופעת האיסלאם ואחריו, התאפיינה ארצו ביחס של שוויון, כבוד וסובלנות כלפי כלל הדתות, בכללם היהדות, כשהוא מתמקד בהיסטוריה של יהודי בחריין, במורשתם ותרומתם הרבה למדינה בתחומי הכלכלה, המסחר, החברה והחינוך. לדבריו, היהודים נהנו בבחריין מיחסי שכנות טובה עם התושבים המוסלמים ואף מונו לתפקידים בכירים במנגנוני המדינה. במאמרו עשה ד"ר סרחאן הבחנה בין היהדות לבין הציונות, וכתב כי בשנת 1948 סבלו יהודים מהתקפות של בחריינים ללא הצדקה, מכיוון שהתוקפים לא היו ערים להבחנה זו.
יש להוסיף כי מלך בחריין מינה אישה יהודיה כשגרירת בחריין בוושינגטון, הלא היא הלדא נונו. בבחריין חיים 300 יהודים ממוצא עירקי שהיגרו לשם במאה ה-19. למרות מספרם הדל, יש להם נציג בפרלמנט.
ב-1995, ביקרתי בבחרין ונפגשתי עם הקהילה היהודית שעוסקת בעיקר בפיננסים. בעקבות הצהרת טראמפ כי ירושלים בירת ישראל, הכריז שר החוץ הבחרייני כי בעיית ירושלים שולית וניתנת ליישוב. גם שר החוץ הסעודי, עאדל ג'ובייר הכריז כי החלטת טראמפ לא צריכה להעיב על יחסי סעודיה-ארה"ב, וכי ארה"ב רצינית בתוכניתה "עסקת המאה" לפתרון הסכסוך.
