"תסמונת שר החוץ"

הקדמה: שיגעון גדלות ("ויקיפדיה")

אנשים הסובלים משיגעון גדלות מייחסים לעצמם, באופן מוטעה, מעמד גבוה ויוצא דופן. שיגעון גדולות או מגלומניה הוא תסמין (סימפטום) או התנהגות אבנורמלית המאופיינת במחשבות שווא על עליונות וכוח רב שיש לאדם. במצב זה האדם מייחס לעצמו תכונות אלוהיות ומנהיגותיות, אומניפוטנטיות או גאונות בתחום כלשהו (למשל כוח צבאי, פוליטי, כלכלי (עושר מופלג), כישורים קוגניטיביים, אמנותיים או מיסטיים), אשר אינן קיימות בו.

שיגעון גדלות יכול להתבטא בהתנהגויות מסוגים שונים ודרגות חומרה שונות, החל באדם שתלטן יתר על המידה, המאמין כי הוא מעצב את סביבתו ואת אישיות הסובבים אותו לפי רצונו, ועד למקרים קיצוניים של הזיות ומחשבות שווא, שבעקבותיהן האדם עשוי ללקות בפרצי אלימות פיזית או מילולית...

לרוב מאפיינת המגלומניה בצורתה זו אנשים בעלי נטיות וקווי אישיות נרקיסיסטים או פרנואידים, או בעלי מזג ציקלותימי (תנודות מצב רוח) בתקופות של רוממות רוח עם מרץ יתר...

כהתנהגות אבנורמלית, שגעון הגדלות נקרא מחשבות שווא של גדלות או גרנדיוזיות (מצרפתית: délire de grandeur). הוא מופיע בעיקר בקרב אנשים הלוקים בפסיכוזות מסוגים שונים, ומלווה לעיתים בהזיות שמיעתיות (כגון "אלוהים אמר לי שאני השליח שלו")....

שיגעון גדלות מכונה גם "תסמונת נפוליאון", על-שם נפוליאון בונפרטה, אשר מינה את עצמו לקיסר וייחס לעצמו תכונות אלוהיות.

תסמונת שר החוץ

תסמונת שר החוץ היא עוד ענף בתסמונת שיגעון גדלות או בשמה העממי "תסמונת נפוליאון". תסמונת שר החוץ נפוצה על-פי רוב באזור הסהר הפורה, וספציפית - במדינה קטנה בשם ישראל. לוקים בה בעיקר פוליטיקאים בינוניים ומטה המנכסים לעצמם, גם כאשר הם באופוזיציה, את משרד החוץ, וזאת, למרות שעל-פי רוב הם סך הכל ראשי מפלגות בינוניות או פוליטיקאים שאבד עליהם הכלח.

אנשים אלו מפתחים מחשבות שווא על עליונות וכוח שיש להם. הם מטריחים עצמם לנסוע ברחבי העולם ולהציג את עצמם כדובריה הרשמיים של מדינת ישראל, נפגשים עם שועי עולם, ומדבררים את מה שנחשב בעיניהם "האני מאמין" של מדינת ישראל. הם גם טורחים להציג את הישיגיהם קבל עם ועדה בפני התשקורת, אשר בחלקה היא מאמצת את האמונה כי מדובר באמת ובתמים בשרי החוץ של מדינת ישראל.

אנשים אלו, לרוב, כפי שנאמר, פוליטיקאים בינוניים ומטה, מואסים בעבודת הכנסת הטרחנית שאליה נבחרו ומעדיפים למלא תפקיד פעיל יותר בדילוג ממדינה למדינה.

דוגמאות למדלגים הלוקים בתסמונת: ציפורה לבני, יאיר לפיד.