לקרוא רק את כותרות השבועות האחרונים, ולהבין עד כמה הבחירות נחוצות כל שנה במדינת ישראל המושחתת. ישראל היא ארץ מושחתת - והנורמה המעוותת הזו כבר ברורה לכולנו, על אפינו וחמתנו.
אבל אי אפשר להתעלם מהכותרות הנהדרות שכל פוליטיקאי יוצר ומשווק בימים אלה, ממגירות אבק מוחו הקודח להישרדות - ולא להאמין שאולי דווקא זו התרופה האולטימטיבית הרצויה לסוג מדינה כמו שלנו.
מקבץ מקרי של כותרות:
"לא צריך יותר את האדמו"ר פרס. בכירי העבודה מתנגדים בתוקף לכוונת יו"ר המפלגה לשריין את המקום השני ברשימה לפרס: "הגיע הזמן ששמעון ילך הביתה". בן-אליעזר בשיחות סגורות: "לא צריך יותר אפיפיור בין שורותינו".
"ראש הממשלה, אריאל שרון, שר האוצר, אהוד אולמרט, והמשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, הציגו היום תוכנית לאומית לפיתוח הנגב. ההשקעה 18 מיליארד שקל. במסגרת היוזמה יעשו מאמצים להגדיל את אוכלוסיית המתיישבים בנגב מחצי מיליון כיום ל-900 אלף תושבים בשנת 2015. בנוסף, מספר המועסקים בדרום יוגדל ב-83% ופערי ההכנסה ביניהם לבין תושבי המרכז יצטמצמו לכ-4% בלבד".
"הבוקר כינס שרון את חברי הליכוד במסגרת נסיונות איחוד השורות לקראת הבחירות".
אני מבין את אלה שמיד יבטלו את הרעיון הזה של "בחירות כל שנה" ובתנועת יד מבטלת יסיימו כאן את קריאת המאמר.
אפילו את האחרים שיבטלו גם הם במחי יד את הרעיון "האווילי" הזה, בטענה לבזבוזי כספים מיותרים - ניתן להבין.
אלא מאי. "אל יתהלל חוגר חסר סבלנות כמפתח", וימתין נא קמעה עד סוף ההסבר לנושא החריג.
הנוהל השיגרתי במדינת ישראל בכל הנוגע לבחירת 120 נבחרינו, בהשלכה ישירה על ניהול המערכות הציבוריות ולמעשה על כל האופציות לשינוי ותחילת חיים נורמליים בארץ הזו - עולה ויורד כמו גרפים על נייר מילימטרי - אבל תכל'ס אין אנו מגיעים אל המנוחה והנחלה.
לפני הבחירות, כולם טופחים לכולם על השכם.
הקמפיינים של המפלגות - כולם דבש.
המועמדים זורחים ומלבינים שיניהם לעין השמש והמצלמה.
הכל... עד שמגיעה השעה 22:00 בתום יום הבחירות.
מאותו רגע, אי אפשר להשיג אף אחד.
ראש הממשלה מורד לבור במשרד הביטחון, וכל הכתבים חייבים לעמוד בתור, לפעמים ימים ושבועות, כדי לשמוע עד כמה הוא מאושר ושמח בניצחונו. כל יתר הנבחרים, פחות או יותר באותה סיטואציה - שמרכזה דיבורים על עשייה, והס מלהזכיר בעיות בוערות והירתמותם לפתרונן.
כך זה מתחיל, הולך ומחמיר מיום ליום לתוך תקופת הקדנציה - וחוזר חלילה לפני הבחירות הבאות. פתאום כולם מפנים שוב את הקווים לעיתונאים וכו'.
ריטואל קבוע.
ריטואל מגעיל.
ריטואל מעצבן.
ריטואל שמונע מאיתנו לחיות חיים נורמליים.
כך אנו ממשיכים עם תהייה אינסופית לפיתרון פרשיות השחיתות המתגלות חדשות לבקרים - עד שבסופו של דבר אנו מביעים גם בהן חוסר עניין.
אז למה לא לקלף את הקצפת ממצב מטורף זה ולצמצם עד כמה שאפשר את הזוהמה הרחבה מתחת?!
אם הבחירות כל כך מלחיצות את הפוליטיקאים המושחתים הללו, אז מדוע לא להעמידם במבחן כל שנה?
מדוע לתת להם את התענוג לזלזל בנו בתקופות בהן אינם מאוימים? הרי אלה התקופות בהן הם מרחפים ברחבי העולם, על חשבוננו - כי למי בוער...?
מה רע בלחץ מסיבי מתון, נפשית וכלכלית - כמו שזה יכול לעזור (ועוזר) במקרים אחרים בניהול ענייני מדינה, חברה, ואפילו עסקים?
כעת לעלות - נכון, הבחירות הינן הליך ארוך, לא נעים, ובעיקר יקר על תקציב המדינה. אז למה לא לפשט הליך זה למהיר וזול יותר?
האם לא ניתן לבצע הצבעת הציבור בצורות אחרות, עם כל עידן האלקטרוניקה והאינטרנט?
האם לא כדאי לפתח מערכת בחירות מהירה וזולה, שבין יתר יתרונותיה תביא אפילו לחיסכון בכספים שמושקעים היום בבחירות "הרגילות"?
מדוע לבזבז כל כך הרבה כסף על תעמולה (שיקרית בדרך כלל) - כשהמעשה שרק עתה חווינו על בשרינו, טוב מאלף עדים?
מדוע לא לחשוב ברצינות על הרעיון הזה שנשלף ממני בן רגע?
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
