ירי 12 רקטות לעבר ישראל בליל ה-26 ביוני בתגובה לכך שישראל תקפה כלי רכב ריק של מפקד שטח של חמאס במחנה הפליטים נוצייראת במרכז הרצועה, האחראי על שיגור בלוני תבערה לכבר ישראל, מסמל את המשך המגמה של חמאס לכפות על ישראל את כללי המשחק החדשים שלה "הפצצה תמורת הפצצה".
נפח ההפגנות נגד ישראל על גדר הגבול ברצועה בימי שישי ירד משמועתית בשבועות האחרונים, בגלל צום רמאדאן אך גם בגלל עייפות התושבים, ההעינות לקריאות חמאס להפגין הינה נמוכה, תשובי הרצועה מבינים כי לא יצליחו להבקיע את גדר המערכת ולחדור לישראל, חיילי צה"ל עומדים כחומה בצורה וכל מי שמנסה לחדור לישראל מסכן ממשית את חייו, על-פי גורמים פלשתינים ברצועה יש כבר כ-2500 פלשתינים שניסו לחדור לישראל דרך הגדר, נפצעו מירי צה"ל ונאלצו לעבור קטיעת רגל או שתיים.
לכן, חמאס מעודדת את תופעת חוליות הבלונים ועפיפוני התבערה שמשוגרים לעבר עוטף עזה. הזרוע הצבאית של חמאס השתלטה על חוליות הבלונים והעפיפונים שקמו באופן ספונטני והיא מובילה את טרור ההצתות באופן יום יומי.
חמאס מעודדת מהצלחת תופעת הבלונים ועפיפוני הטרור שישראל מתקשה להתמודד עמה בלשב הזה, והיא מנסה לשחוק את ההרתעה הישראלית ביודעה כי ממשלת ישראל איננה מעוניינת בעימות צבאי כולל או בהפלת שלטון חמאס ברצועה. טרור ההצתות של חמאס יצר מצב של מתיחות נפיצה ומתמשכת לאורך גבול הרצועה, ישראל מבליגה ומכילה את "טרור ההצתות" אך נוצר פוטנציאל של התדרדרות לעימות צבאי כולל גם אם שני הצדדים אינם מעוניינים בכך.
ישראל יוזמת פתרון למצב ההומניטרי ממשלת ישראל איננה מעוניינת כאמור בעימות צבאי כולל בגבול הדרום, לכן היא מקדמת הצעות שונות לגבי רצועת עזה כדי למנוע מלחמה ולהגיע להסכם "הסדרה" ארוך טווח עם תנועת חמאס. על הרקע הזה יש לראות את יוזמת שר הביטחון
אביגדור ליברמן להקמת נמל ימי בקפריסין שישרת את רצועת עזה בתמורה לשחרור השבויים והנעדרים הישראלים המוחזקים בידי חמאס.
היוזמה של שר הביטחון הינה יוזמה נוספת בשורה של הצעות שהגישו לחמאס קטר, מצרים ושליח האו"ם למזה"ת ניקולא מלדאנוב לשיפור המצב הכלכלי והפסקת אש ארוכת טווח.
זאת בנוסף להצעה של השליח האמריקני ג'ראד קושניר שהוגשה למנהיגי ערב בדבר פרויקטים כלכליים גדולים עבור הרצועה שיוקמו בצפון סיני בשטחה של מצרים.
אולם, גורמים בחמאס אומרים כי הצעת שר הביטחון ליברמן איננה מקובלת עליהם מכיוון שהנהגת חמאס רואה בשחרור האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל במסגרת עסקת חילופין עם ישראל חלק מהעקרונות שלה והמחויבות הלאומית לאסירים ולבני משפחותיהם.
עם זאת, דעת הקהל ברחוב העזתית מעודדת מההצעות שמתפרסמות לטובת רצועת עזה ומכך שנושא הרצועה נמצא במקום גבוה בסדר היום הבינלאומי ומקווה שהנהגת חמאס לא תחמיץ את ההזדמנות לקטוף את הפירות המדיניים של קמפיין "צעדת השיבה".
הפרשן ד"ר צאלח אלנעאמי המקורב לחמאס, פרסם ב-26 ביוני מאמר בעיתון "אלערבי אלג'דיד" שבו אמר כי אסור ל"התנגדות"(הארגונים הפלשתינים ברצועת עזה) לטרפד תוכניות לשיפור המצב הכלכלי ברצועת עזה, אם התוכנית של קושניר לפרויקטים עבור רצועת עזה תמוזג עם התוכנית של שליח האו"ם למזה"ת מלדאנוב והפועלים העזתים ישובו כל יום ממצרים למקומות מגוריהם ברצועה, "אפשר לחיות עם הפרויקט הזה".
מצרים שוקדת על תוכנית פשרה עיתון "אלאח'באר" הלבנוני המזוהה עם חיזבאללה דיווח ב-26 ביוני כי משלחת של חמאס תצא בימים הקרובים לקהיר על-פי הזמנת המודיעין המצרי לשיחות על המצב הכלכלי ברצועה והקמת פרויקטים שישפרו את המצב ההומניטרי. בחמאס מחכים לשמוע פרטים נוספים משגריר קטר מוחמד אלעמאדי ומשליח האו"ם למזה"ת ניקולאי מלדאנוב כדי לגבש עמדה על ההצעות השונות לשיפור כלכלת הרצועה.
בדיווח נוסף ב-27 ביוני מסר עיתון "אלאח'באר" הלבנוני כי מצרים מכינה טיוטת הסכם כולל בין ישראל לחמאס בחסות בינלאומית שיכלול את סגירת תיק השבויים הישראלים ושיפור המצב הכלכלי ברצועה, בנוסף לרגיעה צבאית ארוכת טווח שבמסגרתה יוסר המצור באופן מלא מעל הרצועה ותתאפשר תנועה חופשית מהרצועה לקפריסין דרך הים בפיקוח בינלאומי כדי למנוע הברחות נשק לתוך רצועת עזה.
מצרים היא היחידה שיכולה לתווך באופן יעיל בין חמאס לישראל על הסכם "הסדרה" ארוך טווח, היא זו שהשיגה את הסכם הפסקת האש בין שני הצדדים בתום מבצע צוק איתן ב-2014 שהחזיק מעמד יותר משלוש שנים וחצי.
האינטרס של מצרים הוא לשמור על רגיעה ברצועת עזה שהינה "החצר האחורית" של מצרים, רצועת עזה משפיעה על הביטחון והיציבות בתוך מצרים עצמה, לכן פתחה מצרים מאז תחילת חודש רמאדאן ועד היום באופן רצוף את מעבר רפיח שסגור בדרך כלל במרבית ימי השנה והיא מתכננת להקים אזור סחר חופשי ברפיח המצרית על גבול הרצועה.
תפיסת הביטחון הלאומי של מצרים גורסת כי יש לייצב במהירות את המצב הביטחוני ברצועת עזה ולחדש את הפיוס בין פתח לחמאס למען השגת "כתובת פלשתינית מאוחדת" לחידוש המשא-ומתן ושמיטת הטיעון הישראלי כי "אין פרטנר".
הנהגת חמאס מוכנה להסתכן בעימות צבאי כולל עם ישראל רק כדי להשיג פריצת דרך ולהגיע בסופו של דבר להסכם "הסדרה" ארוך טווח עם ישראל גם אם תושבי הרצועה ישלמו בקורבנות רבים.
הצלחת קמפיין "צעדת השיבה" סיחררה את חמאס והיא מוכנה לרדת מהעץ רק אם תצליח לקטוף פירות מדיניים הקשורים בהסרת המצור על הרצועה או הקלתו באופן משמעותי.
אז מה הרבותא בלהקים נמל רחוק יותר מעזה? מי יממן את ההסעות מהמרחק? מי יבטיח את הפיקוח שם לבל יועברו חמרי נפץ מלחמתיים משם?
