אומרים ש'מרבה נכסים מרבה דאגה'. במקרה שלהלן חוסר היכולת של שני אחים לחלק ביניהם את הירושה השמנה של אמם עלה להם ביוקר.
ע' ו-נ' הם אח ואחות שאמם נפטרה בשנת 2013 והורישה להם מספר נכסי נדלן. אחד מהנכסים הוא בית פרטי בשכונת צהלה בתל אביב אשר נרשם על שני האחים בחלקים שווים.
האחות הגישה בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב בקשה לפירוק שיתוף באפריל 2016 וכעבור חצי שנה ניתן צו לפירוק שיתוף בנכס ולמינוי כונס נכסים לצורך מכירתו של הנכס במחיר מירבי.
בית משפט מינה עורך דין שישמש ככונס נכסים לבית לאחר שווידא שאין לאותו עו"ד כל היכרות עם מי מהצדדים ואכן כעבור מספר חודשים נמכר הנכס לרוכש שזכה בו בתהליך של התמחרות לאחר שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר.
כמקובל, בסיום ההליך הגיש כונס הנכסים דרישת תשלום שכ"ט בגובה של 4% ממחיר המכירה ובית המשפט אישר זאת. כונס הכנסים הסביר את בקשתו לשכ"ט מקסימלי בכך שנתקל בקשיים רבים בהליך פירוק השיתוף כמו התעלמויות של האח מכל פניותיו אליו והצורך בהליכים משפטיים רבים לקידום התהליך.
אלא שהאחות ערערה לבית המשפט בטענה שעליה לשלם רק רבע משכר הטרחה מאחר שאחיה לא שיתף פעולה עם ההליך.
בית משפט לענייני משפחה קיבל באופן חלקי את דרישתה לאחר שמצא שאמנם כונס הנכסים נאלץ לבצע לא מעט פעולות בשל חוסר שיתוף הפעולה של האח דבר שגרם למאמץ יתר מצידו כדי להביא למימוש מוצלח של המכירה. בפסק דינו בית המשפט אכן הסביר כי בדרך כלל צריך לחלק את שכר טירחתו של הכונס בין הצדדים באופן שווה אולם בית המשפט רשאי לחלק את ההוצאות בצורה שונה הנובעת בין היתר מהתנהלות הצדדים במסגרת הליך הכינוס, הימשכות הליכי הכינוס, הצווים וההחלטות שניתנו וההוצאות בעטיו. לאור העובדה שהאח לא שיתף פעולה עם ההליך, דבר שהכביד אל ההליך והעמיס עליו הוצאות משפטיות ומשאבים נוספים וכן העובדה שהכונס התקשה לנהל עימו כל תקשורת, התארך ההליך והפך מסורבל וקשה.
האח מצידו טען שמלכתחילה לא היה צורך בהליך של פירוק שיתוף והוא בכלל התנגד לו שכן סבר שהוא ואחותו יכולים למכור את הבית בעצמם. השופטת סברה שמאחר שגם לאחות היה חלק בחוסר התקשורת עליה לשלם 35% משכר הטרחה של הכונס ולא רק 25% כפי שדרשה האחות מלכתחילה.
האח לא היה שבע רצון מכך ששופטת בית המשפט לענייני משפחה חייבה אותו לשלם את מרבית שכר הטרחה (כ-150 אלף שקלים בתוספת מע"מ) וערער לבית המשפט המחוזי.
שוב טען האח שעשה כל שלאיל ידו כדי למנוע את פריקו השיתוף וכי הייתה זו אחותו שסירבה לעשות את פירוק השיתוף בעין, בין כל הנכסים שירשו. לטענתו, אחותו טירפדה את כל נסיונותיו לחסוך את ההוצאות המשפטיות הכרוכות במינוי כונס וניהול הליכי פירוק השיתוף בבתי משפט ואפילו סירבה לאפשר לו לרכוש את הבית בצהלה במחיר שבו זכה הרוכש בהתמחרות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של האח ואף הוסיף מספר קביעות מעניינות ועקרוניות. כאשר מדובר בסיטואציה שבה נדרש מכונס הנכסים מאמץ מיוחד הוא זכאי לשכר הטרחה המקסימלי. בנוסף הזכיר בית המשפט שכאשר כונס הנכסים דרש את שכר טירחתו המקסימאלי, האח לא התנגד לכך ואף לא הגיב לבקשה אלא התעורר רק כאשר אחותו דרשה שהוא יישא בחלק הארי של שכר הטרחה.
בית המשפט קבע שראוי שהצד שגרם לטרחה יתרה יישא באחוז גבוה יותר של שכר טירחתו של הכונס.
מהפרשה ניתן ללמוד שני כללי אצבע: אם לא תשתפו פעולה עם כונס הנכסים תשלמו יותר - ואפילו את התקרה המגיעה לכונס הנכסים בחוק - בבית משפט משפחה זה 4% ובבית משפט אזרחי (ירושות, פירוקים, הוצלפ, נאמנים וכיוב' זה יכול להגיע ל-8%).
אם אחים/ בני זוג מוכרים נכס משותף הם לא בהכרח יחלקו בהוצאותיהם בשווה שווה.
