נפתח באזהרה: המאמרים שלי מתאפיינים בהצבת מראה מול השמאל. התוצאה למרבה הצער בלתי נמנעת: ברגע שהשמאלנים רואים איך הם נראים הם נכנסים לשוק. מרוב בהלה כהרגלם הם מיד תחילים לצווח: הצילו הסתה, גזענות. חברים, לא הסתה ולא גזענות. מראה. השמאלנים מכוערים, זה הכול. המשך קריאה מהנה, שמאלנים הוזהרתם. זהירות המציאות מכוערת, גם אתם.
אני מאחל וממליץ לכל האלופים השמאלנים ללכת לעזה ולנהל את צבא החמאס. שם הם יוכלו לזהות תהליכים כאוות נפשם. שם הם יוכלו לחבק ערבים מבוקר עד ערב ללא הגבלה. שם הם יוכלו לאנוס את הערכים העלובים שלהם בכיף. ערבים אולי נורא אוהבים ערכים, אבל אנחנו לא אוהבים שאונסים עלינו שום דבר. השאלות שכל גולם אמור לשאול את עצמו ומשום מה תמיד שוכח הן:
1. מה ההבדל בין שמאלנים לערבים? מה למשל ההבדל בין הדעות של גולן, ציפי, טיבי, מאזן, הנייה? מה ההבדל? יש מתנדבים לתת תשובות? האם השמאל והאויב הם תאומים זהים? או שמא ניתן למצוא ביניהם הבדלים קלים?
לכאורה ההבדלים מינוריים. החמאס אומנם מודה שהוא שואף להשמידנו, אבל אבו מאזן לא. לכן אם משחקים את המשחק אפשר להתייחס לשאיפות הלגיטימיות של הפלשתינים. אז מה ההבדל? מה ההבדל?
אני לא קורא לשמאלנים בוגדים. אני פשוט שואל מה ההבדל בינם לבין האויבים. ברור לי שערביי ישראל תומכים באויב. כלומר בעצמם. מי היה מאמין שערבים יתמכו בערבים? צה"ל. שהרי הפטור הגורף היחיד מגיוס לאזרחים נאמנים שווי חובות הוא על בסיס גזעני.
אבל האם השמאל לא מייצג את האויב? אבקש נימוקים והוכחות. דרוש הסבר לכך שכמאה אחוז מדברי השמאל הם לטובת האויב. בדקתי ומצאתי שבכל פעם ששמאלן פותח את הפה חשוב לו מאוד לומר משהו שיתמוך באויב. טעיתי? הנה עוד אתגר: מצאו לי אמירה אחת של השמאל שהיא לטובתנו. בהצלחה.
2. מדוע אף גולם לא מטיל ספק בערכים שלנו? מדוע אנו מתנהגים כעדר של זומבים אדוקים המאמינים בדבקות בשטויות מבלי יכולת לבדוק?
איך ייתכן שחברה כה מתקדמת המתהדרת באנשי רוח שלא מפסיקים לחולל טורנדו, טייפון, ציקלון והוריקנים לכל עבר, כולם כעדר של גלמים מאמינים באמונה שלמה ומוסרים את נפשם למען קבלת עול תורת ומצוות הנאורות כתורה מסיני, אמן כן יהי רצון, כזה ראה וקדש?
ואף גולם לא מצליח להעלות על דעתו להטיל ספק. איך זה ייתכן? אני הטלתי ומה מצאתי? תפסו חזק: ערכי הנאורות אינם אוצר נפלא, לא לא, הם משהו אחר לגמרי: פסולת, זבל.
"עליונות מוסרית". כבר על הסף זהו ערך גזעני. השמאלנים לא ממצמצים כשהם אומרים באותו משפט: הערבים הם בני אדם בדיוק כמונו, שתי טיפות עיניים, אבל בחיים לא נרד לרמה המוסרית שלהם...
שנית, הערך הגזעני הזה מוביל אותנו למה שד"ר קידר אמר על אבותיהם של המוסלמים: הקריבו את בנותיהם. אז אני קובע חד-משמעית, ותקשיבו טוב: הקרבת בנים למען אזרחי האויב זה לא ערכים, זה הפרשות! זה לא מוסר.
כל אדם החל מגיל שנתיים וחצי יודע בדיוק מה עושים עם "ערכים" כאלו: מנגבים, משליכים לאסלה ומורידים את המים. מומלץ לא לשכוח לשטוף ידיים...
אם בכל זאת מתעקשים על הערכים הנפלאים האלו, זה גם בסדר: אבל על הילדים שלהם. יתכבדו נא כל המנהיגים הדגולים המוסרים והערכיים שלנו ויקריבו את הילדים שלהם! ביבי מוזמן להקריב את יאיר ואבנר, בנט את ילדיו, ליברמן את ילדיו, גולן וגדי את ילדיהם. אין שום בעיה.
הם רוצים להיות מוסריים על הילדים שלנו?... אז במה הם שונים ממנהיגי החמאס שמקריבים את ההמונים ושולחים את ילדיהם לסאמר סקול בז'נבה?
אבל זה רק חלק מהאמת. האמת המרה הרבה יותר מזעזעת. כל סיפורי ה"מוסר" הם בסה"כ הפרחת בלון סירחון כדי להסתיר מאתנו את האמת. האמת היא לא ערכים ולא מוסר, לא ברבורים ולא קשקושים. הערכים הם מיסוך עשן מצחין שנועד להסתיר את האמת. האמת היא שהמנהיגים הדגולים שלנו מסתתרים מאחורי גוויות בנינו מפני בית הדין בהאג!
ואז...
ואז מופיעה הידיעה הבאה: "בית הדין הבינ"ל החליט לפנות באופן יזום "לקורבנות בפלשתין" על-מנת שיגישו תלונות". כלומר 70 בנים הוקרבו סתם. רמטכ"ל נעים רמטכ"ל שמח.
