ילדים בוכים בלילה

ילדים בשדרות בוכים בלילה אך הפוליטיקאים לא שומעים את קולם; ילדים בשדרות מרטיבים במיטתם בלילה לאחר שכבכר נגמלו מהרטבה והם מיבבים אך אזני הפוליטיקאים אטומות לבכי; הפוליטיקאים עסוקים כמעט מדי יום בדיונים חסרי תכלית מעשית בוועדות ביטחוניות, אך לאחר חודשים של דיבורים עקרים בינתיים לא הצליחו למצוא פתרון שיבלום את העפיפונים נושאי האש וגם לא את מטחי הרקטות והאזעקות המחייבות את התושבים לנוס ממיטותיהם החמות אל המקלטים או החדרים הממוגנים והילדים ממשיכים לבכות ולא רק בשדרות.

התהליך המייגע הזה נמשך חודשים אין ספור ללא פתרון. הגדולים מתלבטים כי הם חוששים להיכנס לעזה עם טנקים ונגמ"שים, כי בסופו של דבר ייאלצו לצאת והאש הטרוריסטית תימשך והילדים יחדשו את הבכי; אולי חכמת הילדים תוכל לסייע. ילד אחד מספר כך: ישבנו בבית וצפינו בטלוויזיה בשדותינו הבוערים ואני שאלתי את אבי שאלה פשוטה: "אם הם מציתים אותנו למה אנחנו לא יכולים להצית אותם". אבי ליטף את שערי ואמר לי שאין לו תשובה. ילד אחר שאל בבכי את אביו: "אבא, כשאתה היית ילד מה עשית כשהייתה אזעקה?" ולאב לא הייתה תשובה של ממש. אימא אחת, רבת תושייה, שמעה את האזעקה באמצע הלילה, רצה אל חדרי השינה, ממש חטפה את שלושת הבנים ללא היסוס ורצה אתם אל החדר המוגן. כשנעלה את הדלת נחתה רקטת חמאס על גג הרעפים. בית לא נותר למשפחה אך כולם נותרו בחיים.

ברוב המלחמות האין-סופיות של צה"ל לא הצליח צה"ל לנצח, כאשר הוטל עליו לגבור על האויב הרצחני בקרב הגנה. כך מול החמאס, וכך בזירות קרב אחרות. אנחנו רואים זאת גם עתה, כאשר מזה כחצי שנה מנסה צה"ל לבלום את ההסתערות הטרוריסטית על גדר החיץ ברצועת עזה. אולי הגיע הזמן שנלמד מחכמת הילדים ונפעל לפיה. אם הם מציתים אותנו אולי נצית אותם. הדרך לעשות זאת פשוטה. כדי לצעוד אל שערי עזה בה אין צורך בחטיבות חי"ר, לא בגדודי טנקים ולא במטוסים.
פעם נהג צה"ל לפשוט על יעדי אויב בהליכה רגלית של קבוצות חיילים קטנות. כמו בפשיטות ההן דרושה לנו גם הפעם גישה התקפית ולא הגנתית. הנה מה שניתן לעשות בלי הרבה דיונים. יחידות המשמר של החמאס ערוכות להגנה מתוך הנחה שחיילי צה"ל עלולים להגיע מן המזרח או מצפון ודרום. כדי להפתיע אותם יש לפשוט מכיוון מערב. בצד המערבי של הרצועה בנויים הרבה צריפי עץ של דייגים. הכוח הפושט, הנושא עמו שני ג'ריקנים מלאים חומר דליק, יכול לנוע רגלית לאורך החוף, בנקודה שבה מסתיימת הגדר ואז להיכנס לאזור המחסנים. את הדלק יש לשפוך על הקירות או פנימה דרך החלונות, להפעיל את מנגנון ההצתה - ולהסתלק. בצד הישראלי של הגדר ימתינו להם יחידות חילוץ ממונעות שיחזירו אותם אל בסיס האם. בלילה שלאחר מכן יש לחדור אל הצד המערבי של הרצועה אלא שהפעם מדרום. בשיטה התקפית זו יש לפעול כדי לתעתע בטרוריסטים הנמים. כך תשמור ישראל על עיקרון ההפתעה וסביר להניח כי אם תאחז האש בעזה ותתפשט מן המחסנים לכיוון בתי העיר, יבינו החמאסניקים את הרמז הבוער.

כדי להצליח בהפעלת תוכנית שכזו צריכים קברניטי ישראל להחליט ולא רק לדבר. חשוב לעשות זאת כדי שהילדים שלנו יפסיקו לבכות בלילה ויוכלו לישון במנוחה.