המדיניות הישראלית מול החמאס היא מוטעית

דומני שזאת הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שממשלתה עומדת בפני בעיה ביטחונית ומתקשה להתמודד איתה; מזה 7 חודשים גוף טרוריסטי השולט על טריטוריה קטנה בשם רצועת עזה יוצר למדינת ישראל מצב ביטחוני חדש בגבולה הדרומי, והמדינה עם "הצבא הכי חזק במזרח התיכון", מפקירה ליוזמה טרוריסטית מכוונת ומאורגנת עשרות אלפים מאזרחיה, ואלפי דונמים מאדמתה.

מה הם מאפייני המצב בהתמודדות המבישה הזאת של מדינת ישראל מול ארגון הטרור הצבאי הנקרא חמאס:

ראשית, מאז הרגע הראשון ב-30 מרס 2018, החמאס הוא היוזם, הוא המקורי והמפתיע כל הזמן בשיטות טרור מציקות ומגוונות; הוא זה שמכתיב את כללי המשחק עבור צה"ל ועבור אוכלוסיית עוטף עזה; הוא זה שמקים יחידות מיוחדות על-מנת לשגע ולתזז את חיילי צה"ל והאוכלוסייה האזרחית שלנו. ומה שיותר חשוב: הוא "רואה כי טוב", כי הוא מצליח להציק לנו, וזה מוצא חן בעיניו. למה לא להמשיך בכך?

שנית, צה"ל העומד מולו מנע עד כה בהצלחה את פריצת גדר הגבול, וזאת עם אבידה אחת בלבד, והשמיד מנהרות רבות. אבל, כל כולו דפנסיבי ומגיב. זהו צה"ל שאינו יוזם, שאינו מפתיע, שרק מגיב, וגם זאת ב"צמחונות", תוך דאגה שלא יהרגו חס וחלילה אנשי חמאס בתקיפות התגובה. אלו תגובות שאינן מוציאות את החשק של החמאס להמשיך ביוזמות המגוונות שלו. במילים אחרות, מדינת ישראל נמנעת מלגבות מחיר כואב מהחמאס על פעילותו הטרוריסטית.

שלישית, בשבוע האחרון נכנס גורם חדש להתמודדות ברצועת עזה - אירן, דרך הג'יהאד האיסלאמי שהוא בן חסותה המובהק ועם מנהיג חדש היושב בלבנון. האיתות האירני לישראל: אנחנו יכולים לעשות לכם בעיות גם מעזה.

מה עומד מאחורי המדיניות הישראלית הצמחונית הזאת שאין לה תקדים? ההסבר הכמעט רשמי הוא זה: יש לגלות איפוק מקסימאלי על-מנת למצות את המהלך המדיני כדי להגיע עם החמאס להבנה על הסדר שיביא שקט וימנע קריסה הומניטרית ברצועה; יש לעשות הכל על-מנת להימנע ממלחמה, כי מלחמה לא רק שאינה רצויה מעצם טבעה, אלא שבסופה נצטרך להישאר ברצועה עזה לאחר כיבושה כי אף גורם מדיני, אף מדינה לא תהיה מוכנה לקבל אותה מידנו. ובכלל, האיום הגדול הוא מהצפון ואל לנו להקדיש מאמץ ל"טורדנות" הזניחה הזאת של החמאס.

דעתי היא שהתפיסה הזאת מוטעית (ואיני דן עכשיו בתפיסה ההזויה של האופוזיציה, שצה"ל צריך להשמיד את החמאס ולמסור את הרצועה לידי אבו מאזן, ולפתוח בתהליך מדיני). לדעתי התכלית האסטרטגית של מדינת ישראל צריכה להיות: חזרה לסטאטוס קוו אנטה שהיה במשך 4 שנים מאז צוק איתן ועד 30 מרס 2018, ועוד הקלות הומאניטריות. במדיניות הנוכחית מדינת ישראל לא תשיג זאת. רק "דיפלומטיה" או מהלכים דפנסיביים ותגובתיים לא יניעו את החמאס להסכים ל"הסדרה" כזאת. לא צריך מלחמה, לא צריך לכבוש את הרצועה, לא צריך למגר את החמאס. מה שנדרש הוא לשנות את הנוסחה ולגבות מחיר כואב מהחמאס, במפקדים בכל הרמות, בלוחמים, בנכסים צבאיים יקרים, וזאת בדרך של יוזמה, לא תגובה. צה"ל יזום ויפתיע, לא החמאס. לדעתי רק בדרך זאת אפשר אולי יהיה להגיע ל"הסדרה" ארוכת טווח שתענה על התכלית האסטרטגית הנ"ל. כדי לנפץ חלון ראווה לא צריך תותח. מספיקה אבן טובה.

ונקודה למחשבה. ידידי פרופסור חובב טלפז העלה את הרעיון שכל האיפוק הקיצוני של נתניהו נובע מהרצון שלא לסבך את הנשיא טראמפ לפני הבחירות בארה"ב ב-6 נובמבר, טראמפ, לדבריו, המאמץ מהלכים כלכליים ולא צבאיים, מאמין ששילוב פירוקה של אונרא, קיצוץ בסיוע האמריקני הנדיב לרשות ברמאללה ומחיר נפט נמוך יחסית, יגמדו את הסיוע הכספי שמקבלת עזה מקטר ואירן; וזאת החל מכניסתן של הסנקציות החונקות על אירן כבר בשבוע הבא. זהו איפוק ברמה האסטרטגית העליונה. אז נחכה ל-7 נובמבר ונראה...

איך תקשורת מעוות מציאות

במסגרת הדיווח והפרשנות על הרצח בפיטסבורג, הכריזה המגישה בהדגשה כי בזמן טראמפ האנטישמיות גברה, וכתבת הציגה את הדוח השנתי 2017 של הליגה נגד השמצה. על-פי הדוח כמות אירועי האנטישמיות בארה"ב ב-2017 היו 1986 לעומת 1267 בשנת 2016. הכתבת נתנה את הפירוט וסיכמה נחרצות: בתקופת טראמפ (שהתחילה ב-2017) התגברה האנטישמיות בארה"ב. עם מספרים קשה להתווכח, והמאזין הסביר צריך להסיק כי טראמפ נותן רוח גבית לאנטישמיות, וכי רובה של אנטישמיות זאת מגיע מחוגי הימין האמריקני הקיצוני (כי הדמות הראשנה שעולה בראש שלנו היא של הרוצח מפיטסבורג). למחרת שמעתי פרשן (שערב הבחירות לנשיאות בנובמבר 2016 כמעט נשבע שהגברת קלינטון תנצח בוודאות בהפרש גדול של אלקטורים, ומאז הוא עויין אובססיבי של טראמפ) המדגיש כי בזמן טראמפ התגברה האנטישמיות בארה"ב.

זה אכן נכון, ובו בזמן זה לא כל כך נכון. למה? כי צריך להביט על התמונה הכוללת, על המגמה בארה"ב ולא להסתפק בהשוואה בין 2017 ל-2016 ולהסיק שכביכול אחרי אובמה בא טראמפ ויחד עמו עלתה האנטישמיות. והמגמה מראה כי עד שנת 2013 האנטישמיות בארה"ב הייתה במגמת ירידה מאז שנת 2006. אבל, משנת 2014 האנטישמיות בארה"ב נמצאת במגמת עליה מסחררת מ-912 מקרי אנטישמיות ב2014 (לעומת 751 ב-2013) ל-1267 ב-2016. במילים אחרות העלייה החלה בשלוש השנים האחרונות של ממשל אובמה והמשיכה בתקופת טראמפ. איך אמר יונתן גרינבלאט, יו"ר "הליגה נגד השמצה" בדוח השנתי של 2016: ישנה עליה בולטת ומשמעותית בפעילות האנטישמית מאז תחילת 2016".

ברם, הנקודה המרכזית היא שהגידול בתקריות האנטישמיות הוא בבתי הספר, בקולג'ים ובאוניברסיטאות. כל שנה גידול של 100 אחוזים כמעט. אלו הן בעיקרן תקריות מהזן האנטי ישראלי, פרו פלשתיני. ב-2014 אף הופיעו באוניברסיטאות 150 תוכניות לימוד אנטי ישראליות מובהקות. לשם המחשה: מתוך 1986 מקרי האנטישמיות ב-2017, 457 היו בבתי ספר, 204 בקמפוסים, ו-455 במה שמוגדר כשטחי ציבור (דהיינו לא במוסדות יהודיים דווקא). בשנה הזאת הייתה דווקא ירידה ניכרת בהתנפלויות הפיזיות על יהודים!

כלומר, לפנינו מגמה, שאינה פרי ממשלו של טראמפ, ויש לה ככל הנראה הרבה סיבות עומק שאיני בקיא בהן.