סוד גלוי הוא, כי מוסדות ציבוריים רבים אינם מקפידים לשמור על כספי ציבור. לא מדקדקים בבדיקת תשלומים שנדרשים, כפי שלא מדקדקים בגביית כספים. לכן אין אולי פלא, כי לעיתים מתרחשות טעויות מביכות, כאלה מהן נהנים אישי ציבור בכירים. אך מה רבה המבוכה, כאשר מתברר, כי אותם אישים מקבלים כסף, שלא כדין, ומחרישין. כזה הוא המקרה הנוגע לגד יעקבי: שר לשעבר בממשלות ישראל (מטעםה המערך/העבודה), חבר כנסת ושגריר ישראל בוושינגטון.
יעקבי שימש חבר כנסת בשנים 1990-1969. בחלק מהתקופה היה שר בממשלה. מייד לאחר פרישתו מהכנסת הוא מסר לכנסת נתונים מסויימים ועל-בסיסם קיבל פנסיה תקציבית. בשנת 2001, 11 שנים אחרי שהחל לקבל גימלה, התברר כי הוא דרש וקיבל "כפל פנסיה" - הן בשל היותו חבר כנסת והן בשל היותו שר.
כשהתגלה הדבר בשנת 2001, ניכרה מבוכה רבה. אין מדובר בסכום פעוט. מחישוב שנערך בחשבות הכנסת עולה, כי מדובר בסכום כולל של כ- 350 אלף ש"ח, בערכים נומינליים של אז. במחירי היום, ובתחשב בכך שהתשלומים הוזרמו במשך 11 שנים (החל משנת 1990), הרי שבערכים ריאליים מדובר בסכום כפול לפחות (כ-700 אלף ש"ח). יעקבי נדרש להחזיר את הכסף, אך טען שאין לו. הוא הזכיר נסיבות אישיות שלא זה המקום לפרטן כאן. לכן נערך עימו סידור מיוחד: הוא יחזיר את הכסף, ללא הצמדה וללא ריבית, במשך שנים רבות. כ- 20 אלף ש"ח לשנה. ואכן, מאז גילוי "הטעות" קוזז מגמלתו סכום כולל של כ-100 אלף ש"ח (במשך חמש שנים).
הנהלת הכנסת מסרה בתגובה, כי הממונה על הגימלאות של חברי הכנסת דאז קבע את שיעור גימלתו של יעקבי, בתום כהונתו כחבר כנסת, "בלא שהיו לפניו נתונים כי יעקבי צירף לתקופות כהונתו כשר חלק מתקופות כהונתו כחבר הכנסת. בשל כך חושבה גימלת כפל בגין התקופות שצורפו לכהונתו כשר". הטעות התגלה, כאמור, 11 שנים לאחר מכן. בנושא זה מוסרת הכנסת: "משעמדה חשבות הכנסת על הטעות בשנת 2001, נדרש יעקבי להשיב את תשלומי היתר כאמור".
יתירה מכך: גם לאחר שהתגלתה "הטעות" של יעקבי/הכנסת, לא פעלה הכנסת כדי לקבל את כל הכסף העודף תוך זמן קצר. על-פי ההסדר שנקבע עימו, יסיים יעקבי להשיב את הכספים העודפים רק לאחר כ-15 שנים. תגובת הכנסת, בסוגיה זו: "לאחר התייעצות עם יועצינו המשפטיים, בירור אפשרויות ההשבה של הכספים, בהתחשב בגובה הסכום שניתן לקזז מהגימלה החודשית, ותוך השארת אפשרות קיום סבירה - אישרנו ליעקבי פריסת החוב למספר שנים תוך קיזוז שוטף מגימלתו החודשית".
יעקבי אמר בתגובה, כי מדובר בטעות של הכנסת ולא שלו. לדבריו, כשהיה שגריר ישראל בוושינגטון נבדק הנושא והתברר ששילמו לו, לטענתו, כמה מאות שקלים בחודש יותר מה שהגיע לו [לא נכון. שולמו לו כשלושת אלפי שקלים, בכל חודש, יותר ממה שהגיע לו, י.י.]. הוא ציין, כי בשל זאת שהטעות היא של הכנסת, הוסכם שהכספים יקוזזו מהגימלה השוטפת שהוא מקבל גם כיום.
ובכל זאת, משהו טוב צריך לומר על הכנסת: מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. טוב שמישהו התעורר ודורש בחזרה את הכסף, ולו את חלקו. וזה הרבה יותר ממה שנעשה במחוזות אחרים. נציבות שירות המדינה ומשרד המשפטים, לדוגמא, לא גבו עד היום מאות אלפי שקלים שקיבלה/לקחה עדנה ארבל, כיום שופטת בית המשפט העליון, שלא כדין לכאורה, בעת שכיהנה כשופטת בבית המשפט המחוזי. מה שלא מפריע לה לכתוב גם כיום פסקי דין מלומדים ולהטיף לאחרים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
