השמאל תמיד קונה שלטון בכסף

השמאל בישראל תמיד קונה שלטון בכסף. הטענה חמורה ביותר, נכון? לא זורקים האשמות כאלה סתם ככה, בלי הוכחות, ראיות, בלי עדי מדינה וחקירות ממושכות בארץ ובחו"ל.

פרה-פרה, נגיע לזה.

הבוקר (26 בדצמבר) התבשרנו כי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אסר להפיץ ברשתות החברתיות את הסרטון המתעד את פגישתו של ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו עם חיילים בצפון. הנימוק: החל קמפיין הבחירות וזה בגדר תעמולה אסורה.

יפה. היועץ מבין את הפוטנציאל התעמולתי שבפרסומים מסוג זה, ומעריך נכונה את כוח ההשפעה שלהם. השאלה - מדוע הוא לא נוקט צעדים דומים כאשר מדובר בשימוש לרעה מסוג זה בהיקפים גדולים בהרבה?

יש בישראל חוק יסוד חמור ביותר המסדיר מימון מפלגות. לפיו הפוליטיקאים והמפלגות מוגבלים בגודל ומקור הסכומים שהם ראשיים להוציא על הקמפיינים שלהם. אחרי בחירות מבקר המדינה בהתמדה עורך בדיקה וקונס מפלגות שחרגו מהמכסה. בדרך כלל מדובר ברבבות, לכול היותר, בכמה מאות שקלים.

אבל לא מבקר המדינה, לא היועץ, לא שאר שומרי הסף, שומרי המצוות ושומרי הדיאטה לא מבחינים בפיל בחדר, מתעסקים בקטנות. לא רואים, או שעוצמים עיניים בכוונה, ולא רוצים לראות - איזה קמפיין אדיר השווה מיליארדים - מקבלים חלק מהפוליטיקאים והמפלגות מהעיתונים, מאתרי האינטרנט ומהתקשורת האלקטרונית. לא כולם, יש להדגיש. זה מתבטא בראיונות מחמיאות עם פוליטיקאים מסוג מסוים, ופרסומים שליליים נגד פוליטיקאים מסוימים. שומרי הסף האלה לא מבחינים שבבררנות יש איזה מגמה, יש הטעיה ברורה לצד אחד של המפה הפוליטית.

אבירי איכות השלטון

את ראש הממשלה או-טו-טו מעמידים לדין בגין חשד שאתר אינטרנטי סיקר באופן לא נשכני דיו את פעולותיו בתפקיד; גם אם אין הוכחות, אז לפחות היו מצדו של החשוד בקשות או דרישות על כך.

שוב - יפה, כולנו אבירי איכות השלטון. אבל מדוע אנחנו שותקים לאור העובדה שאחד המועמדים לתפקיד ראש הממשלה שנים לא 'זוכה' לפרסום שלילי בעיתון אליו קשור? ולא זוכה למחקר יסודי החושף חסרונותיו, טעויותיו? האמנם הוא טלית שכולה תכלת? ובאופן פלא איש ממקבלי החלטות משפטיות לא מבחין בתופעה המוזרה הזאת, לא מורה על חקירה או בדיקה.

דוגמה נוספת. זה חצי שנה מדברים על כוונותיו של בני גנץ להיכנס לפוליטיקה, סקרים מנבאים לו הצלחה אדירה. למה אין שום פרסום על איזשהו מחדל שלו בתפקידים קודמים? אולי הייתה לו איזו פקודה לא מוצלחת במיוחד? או אולי הוא או מישהו מקרובי משפחתו בנו מרפסת בביתם בלי אישורים נדרשים? או כלב שלו עשה פיפי במקום ציבורי? למה אין פרסומים על ניהול עסקיו אחרי השחרור מהצבא? על קשריו עם אנשי עסקים במדינות מפוקפקות? (אני יודע - היה פרסום חירש על עסק שלו שפשט רגל, אבל בלי הדים בכול כלי התקשורת וכותרות בומבסטיות עם דרישה לפתוח בחקירה\בדיקה אין בהם משמעות ותועלת).

על גיבורנו בתחום קבלת מיליונים מארגונים זרים דיברנו במאמר הקודם. גם אותו התקשורת מקדמת לראשות הממשלה.

אתמול בערב (25 בדצמבר) אורלי אבוקסיס לוי קיבלה המון זמן איכות באולפן חדשות בשני ערוצים במקביל; בניחותא, בלי שהפריעו לה, דקות ארוכות עסקה בקידום מפלגתה החדשה, בתעמולת הבחירות גרידא. ברור שחילצו ממנה הבטחה (מוקלטת) לא לשבת בממשלת נתניהו אם יוגש נגדו כתב אישום. תשלום מצחיק תמורת 2-3 מנדטים שהיא יכולה לרשום לעצמה אחרי ההופעה המרשימה הזאת בפריים טיים בערוצים המרכזיים. ליחס מיוחס מצד התקשורת היא זוכה כבר זמר רב, ואתם תוהים, מדוע טרם מציאת שם למפלגה, הגברת הנחמדה כבר זינקה בסקרים.

שאלות ממלכתיות

ובאותו הזמן תומכי משה פייגלין תוהים: מדוע מפלגתו,למרות כל המאמצים של פעיליו הרבים לא עוברת את אחוז החסימה. אני מסביר להם: העבודה שלכם, הכינוסים הרבים וחוגי הבית, והפרסומים ברשתות החברתיות לא יועילו כל עוד הוא לא מוזמן לאולפנים מרכזיים ולא קיבל הזדמנות לפרוס את משנתו בפרק זמן השווה מיליונים שקלים. אתם מתארים לעצמיכם שיזמינו אותו לשבת לצדה של אורלי לוי? וגם אם יזמינו - יתנו לו לעסוק בתעמולת בחירות?

ובכלל,כאשר מראיינים איש ימין, השאלות לרוב בגדר רכילויות: מה התגובה שלך לתקיפה נגד אשתך, מה התגובה להאשמות שאתה קשרת קשר, מה לגבי חשדות על אי-סדרים וכו'. כאשר מראיינים איש שמאל - יש למנחים שאלות ממלכתיות, על הדרך, על האידאולוגיה. אם מותחים ביקורת - אז למה לא מתייחדים נגד נתניהו, למה לא פעילים דיו, למה לא מוצאים אנשים לרחובות... כמו הורה מודאג נוזף בבן עצלן. לזה אני קורא שטיפת המוח במיטבה. פוליטיקאים מימין מצטיירים אצל הציבור כאנשים קטנוניים, פוליטיקאים משמאל - מדינאים דגולים.

אני כותב את השורות האלה ושומע ברדיו דיווח על פגישתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם ראשי המועצות המקומיות ביו"ש. עיקר העיסוק העיתונאי - במספר מצומצם ביותר של אנשים שהחליטו להחרים את הפגישה. הסיקור הוא מגמתי מעבר לכל ספק סביר. כי אני יודע שיש שניים-שלושה פוליטיקאים שבמעמד זה היו זוכים בסיקור מהלל. ראש הממשלה בפגישה התלונן על סיקור תקשורתי מגמתי - זה אומר דרשני.

הפוליטיקאים והמפלגות מהצד השמאלי של המפה מקבלים כל ההטבות האלה חינם אין כסף, כי הם - מקדמי הדרך של הקרטל התקשורתי, הקרטל, שמזמן הפך לגורם פוליטי עם אג'נדה סוציאליסטית הרסנית בכלכלה ואג'נדה פוסט-ציונית ווטרנית במישור המדיני.

כמה היה משלם פוליטיקאי על עמוד של פרסומת סמויה לטובתו או 5 דקות של מסך או מיקרופון בפריים טיים? או על כתבה שלילית על המתחרה שלו?

לחולל מהפך

גם שתיקה. כלומר, אי-עריכת תחקירים, אי-פרסום ידיעות, עובדות, חשדות ושמועת שליליות על פוליטיקאי מהווים תרומה ענקית לטובת הקמפיין שלו. אתם מתארים לעצמכם כמה יעלה לאיש מהישוב מניעת פרסום כתבה או מאמר שלילי נגדו?

אם נבדוק כל כלי תקשורת, נספור כל הפרסומים יתברר ללא ספק שהשמאל מקבל תמיכה נרחבת תקשורתית ששווה מיליארדים - ואף שומר הסף לא נותן את דעתו על כך. הסיסמה 'לחולל מהפך' (קרי: להפיל את נתניהו) - נחלתם לא רק של המפלגות מהאופוזיציה, אלא גם של הקרטל התקשורתי המיינסטרימי. והיועץ לא רואה זאת. ואם רואה - לא מעז להצביע, שלא לאמר - להתריע. כי - פוחד.

כן. השמאל תמיד קונה שלטון בכסף. בהרבה כסף - אחרת מעולם לא יגיע לשלטון כיון שהתמיכה בעם לעמדותיו היא דלה ביותר.

ועוד משהו . שמתם לב? - היועץ לא מסתפק במינון הופעות של ראש הממשלה בתאגיד 'כאן' הממלכתי, באחד הערוצים המסחריים המרכזים. הוא אסר פרסום של הסרטון ברשתות החברתיות. הצעד הבא שלו: הוא יאסר לנו לדבר על הישגיו של נתניהו בחוגי בית ובארוחות הערב המשפחתיות.

לאור האמור מכאן והלאה לא מדברים על תוצאות הסקר, או - תוצאות המדגם, תוצאות הבחירות. אלא ורק: הנה תוצאות שטיפת המוח התקשורתית לתאריך זה.