ברו לכם איש

קראתי בשקיקה את מאמרו של הרב קאופמן על מאבקי השבת בטבריה. הידע של הכותב קאופמן תמיד הרשים אותי, האידיאולוגיה שמאחורי הדברים קצת פחות. הסגנון הפסקני שבו מצהיר ר' קאופמן כי חילול השבת ההמוני בטבריה לא יצלח, לצד הביקורת שהוא מעביר על אופן הטיפול הסלחני בנושא מצד רבנים מסוימים (ובאותה הזדמנות, הרשו לי למחות על ביזוי ת"ח שעלה משורות מאמרו של הנ"ל), עושים רושם שמדובר בלוחם בלתי מתפשר בחילולי השבת, בכל מקום שהם.

האמנם?

זה כבר כמה חודשים שאיש הביניים מטבריה מחרף את קדשי ישראל, השכם והערב, מעל כל במה אפשרית. ואכן, כפי שציין הרב קאופמן, עושה הרושם כי התעמתות חזיתית איננה משימה שרבים ששים אליה, מסיבות די ברורות. קאופמן הלוחמני סוגר חשבון באמצעות כתיבה קולחת ומדויקת, ואני שואל את עצמי מתי ואיך בדיוק קרה שסאטמר עברו לפובליציסטיקה ככלי עיקרי במאבקם בחילולי השבת.

עם כל הכבוד לר' קאופמן (ויש כבוד) אינני יכול שלא לצייר בדמיוני כיצד היה נוהג רבי עמרם בלוי זצ"ל, איש נטורי קרתא, לו היה שומע על המתרחש בטבריה.

ראשית, אני מרשה לעצמי להעריך, היה ר' עמרם פוצח בכמה ימים של צום ומספד, בשביל להיכנס לאווירה. חוגר שק וחובש פרוות שועלים היה ודאי מטפס בראש חטיבה של חסידים לעיר הקודש הצפונית. כשקריאות "שאבעס" בגרונם היבש היו נשכבים על הכביש, מתעמתים עם המשטרה, ובאופן כללי היו יורדים לחייהם של אנשי העירייה, עד שאלו היו קצים במיזם האוטובוסים המיותר הזה.

או אז היו אלו האחרונים נכנעים ויורדים מעץ האפיקורסות שעליו טיפסו בטיפשותם כי רבה, תוך שהם ממלמלים מסרים פייסניים רפים בדבר הצורך לשמור על הסטטוס-קוו.

את הרב שהיה מכניס את ראשו העצום לקופת מכירת הכרטיסים בקולנוע אדיסון בכדי למנוע הקרנת סרט בשבת, לא היו מצליחים להפחיד עם כמה גידופים וניבולי פה, גם לא דרך מגפון. הרב שהיו משוררים לו "שלא עשני גוי, יחי רב עמרם בלוי" היה נעמד מול האוטובוס הזה, והאוטובוס היה משפיל את עיניו. אך אלו היו ימים אחרים.

לענ"ד ראוי לציבור היראים לערוך חשבון נפש ולראות, האם יש בקרבם עוד מישהו כרבי עמרם זצ"ל, המוכן לשים גולגלתו למשיסה ומגבעתו לבוזזים, ולהרגיש נחת מכות אלה משטרתית למען יימנע מאחיו כל בית ישראל חילול השבת, בר מינן.

כפי שהוכח קבל עם ועדה ממיזם התח"צ הכושל, עם ישראל רוצה גם רוצה לשמור את השבת, אך בהרבה מקרים קשה לו להילחם עבורה בחירוף הנפש. ואני שואל את הקורא הנעים, הר' קאופמן, בשביל מה יש לנו, לעם ישראל, את החסידות המפוארה הנקראת "סאטמר", אם לא בשביל רגעים כאלו ממש? האם אנחנו צריכים שתכתבו בעיתון? או שתשכבו על הכביש?

הבהרה: הכותב איננו "חרדי" ואפילו לא "דתי", אך סבור שהשבת הכרחית לקיומו של עם ישראל.