ספר יונה פותח בדברי ה׳ אל יונה בן אמתי לאמר: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני". אנשי העיר חוטאים, ותפקידו של הנביא לנסות להחזירם בתשובה. אלא שיונה בורח מאלוהים ומהמטלה שהוטלה עליו. הוא עולה בתשלום על אניה שפניה לתרשיש. בעת ההפלגה סערה איומה המאימת לבלוע את האניה על יושביה, עד שמתברר שהאשם ביונה הבורח מאלוהיו. בהסכמת יונה, זורקים אותו המלחים לים, והים שקט מסעור. אלוהים דואג שדג גדול יבלע את יונה ולאחר שלוש יממות, הדג מקיא את יונה אל היבשה (ברשות אלוהים כמובן).
פעם נוספת אלוהים מנחה את יונה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך". הפעם יונה עושה את המוטל עליו, ואנשי נינוה שומעים לדברי התוכחה, מתחרטים ומשנים את דרכם. בשל כך, אלוהים מחליט לא להענישם כפי שתכנן. מידת החסד שינתה את גזר הדין, וגם הנביא כמו גם הקורא אמורים ללמוד ולהפנים את מהותו של הצדק האלוהי.
הסיפור מסתבך כמובן. יונה ידע מראש שאלוהים הוא "אל חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד" וינחם על הרעה שהתכוון להעניש את אנשי נינוה. לכן הוא ברח מפני האלוהים והשליחות שהוטלה עליו. יונה פוחד שאי קיום הנבואה שינבא לפני אנשי נינוה יהפכו אותו לדעת רבים לנביא שקר. ועתה כשאכן התקיים את אשר ידע שיקרה, הוא טוען בפני האלוהים "קח את נפשי ממני, כי טוב מותי מחיי". הנביא רוגז על כך שאנשי העיר לא נענשו ושנבואתו אליהם לא באה לידי ממש.
כאן אלוהים מלמד את יונה הלך באורכותיו. יונה יוצא מחוץ לעיר. אלוהים דואג ששיח קיקיון יצל את יונה מן החום. למחרת בעלות השחר, אלוהים שולח תולעת שממיתה את הקקיון. השיח היבש לא יכול להצל את יונה מרוח הקדים, והוא מתעלף מהחום.
אלוהים מסביר ליונה: "אתה חסת על הקקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבוא אדם (למעלה מ-120,000 איש) אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה"?!?
נזכרים אנו באברהם אבינו ומעשה סדום ועמורה. זעקת סדום ועמורה הייתה כה רבה וחטאת היושבים כה כבדה, שאלוהים החליט "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה". אברהם עומד לפני האלוהים ומסנגר על האנשים בתקיפות רבה ובנחישות מוחלטת: "חלילה לך מעשות כדבר הזה"! לנו הדבר נשמע כנזיפה, אותה תהיה של אברהם. "חלילה לך: השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? כך מתדיין אברהם עם האלוהים ונושא מקח וממכר - אם ימצאו בסדום חמישים, ארבעים וחמישה, ארבעים, שלושים, עשרים או עשרה צדיקים, אלוהים חייב להסכים לא להשחית את העיר. אך מסתבר שצדיקים בסדום אין, ולמעט לוט ובני ביתו, לא נשאר דבר מהערים האלו, אדם, צומח ודומם כאחד עלו כקיטור הכבשן.
ארבעים שנה זכו אנשי נינוה לחיות לאחר נבואת החורבן של יונה, אך אז התקיימה נבואתו, והיא נחרבה בשנה 612 לפני הספירה.
שרידי העיר והארמונות המפוארים בה, כמו גם ספריה עצומה בכתב היתדות של שליטי אשור שנתגלתה שם, ניתן למצוא ליד מוזול, העיר בעירק של ימינו שהייתה בחדשות ושמה הפך לנחלת הכלל.
הנביא נחום
אחר סיפורו של יונה הנביא מובא סיפורו של הנביא מיכה ואחריו ספר חזון נחום האלקושי על נינוה, עיר דמים שאחריתה נחרצה. מזהיר הנביא, כשהוא מדבר על ה׳: "לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו"?!?!
הייתי צריך לחזור לנביאים בתנ"ך ולקרוא את ספר נחום על שלושת פרקיו וארבעים ושבעה פסוקיו, שכן שכחתי את תוכחת הנביא על נינוה, אשר התגשמה במלואה והעיר נחרבה בשטפון.
הנביא נחום נקבר באלקוש, עיר שהיום נמצאת בצפון עירק, באזור שהוא "טריטוריה שנויה במחלוקת" כינוי לכורדיסטן. יהודים עירקים או כורדים יזהו מיד את המקום, שהוא חלק ממסורת של לפחות אלף שנים, לפיה הנביא אכן קבור בעיר אלקוש, במקום בו ניתן עד היום למצוא בית כנסת וחורבות מתחם שלם.
כשיהודי ארצות ערב הוגלו מארצותיהם ערב הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נעזב המקום, ובמשך השנים העזובה גרמה להדרדרות מצב המקום. דאעש הרסה מקומות דתיים רבים ובזזה אוצרות אומנות, דת ותרבות מערש התרבות, אך קבר נחום ניצל. את שלא עשתה דאעש, עשו הזמן והעזובה.
עמודי חשמל שהוקמו וחוזקו אל קירות המקום גרמו ללחץ על הקירות, ודרך שנסללה ומנעה זרימת מים גרמה לאי יציבות הקרקע, עד כדי כך שהמקום עמד בסכנת התמוטטות. מהנדסים שהובאו במיוחד מישראל קבעו שהמקום לא יחזיק מעמד יותר מחצי שנה.
כאן נכנס לתמונה יהודי אמריקני, סגן אלוף בצבא ארה"ב, ששרת שלוש פעמים בעירק ובאפגניסטן. כשהוא ראה את החורבן שדאעש השאירה אחריה ואת קבר נחום שניצל ביד הפלא מידם אך היה בסכנת הכחדה, הוא יצא למסע להצלת המקום ולשיקומו.
ילד ששמו נחום
הסיפור מלא פלאים. המקום הוא מסוכן, וכל הסיכויים שיתנגדו לשימור ולשיקום המקום. הארץ - מוסלמית. העיר - נוצרית (זרם קתולי) במדינה בה היו פעם למעלה מארבעה מיליון נוצרים ומהם נשארו פחות מעשרה אחוזים (כשלוש מאות אלף). המקום - בית כנסת וקבר יהודים. רק חסר שמדינת ישראל תראה כמתערבת בנעשה במקום. גם כך מופנים כלפינו חיצי בקורת רעילים בשל תמיכתנו בכורדים. אוהבים אותנו מאוד באזור - האירנים. הטורקים. אפילו העירקים.
המקום מסוכן ביותר שכן לא רחוק ממנו נמצאים כוחות אירנים. בקרבת מקום יזידים כמו גם מחנות פליטים. והנה מגיעים היהודים והישראלים ומחרידים את שלוות המקום. יהודי עשיר הציע לממן את פינוי העצמות והעלתן לארץ ישראל, דבר שלפי החוק הבינלאומי יחשב לשוד קבר. הנה, ראו מה זוממים היהודים! וזו לא עלילת דם, כי אם אמת לאמיתה.
אותו סגן אלוף במיל׳, יהודי אמריקני, לא ידע מנוח. הוא וחבריו גייסו חצי מיליון דולר והתנדבו למשימה להצלת ושיקום המקום. שגריר ארה"ב בעירק תרם עוד חצי מיליון דולר וממשלת כורדיסטן תרמה חצי מיליון נוספים. עם כספים אלו, הם שכרו חברה מהרפובליקה הצ׳כית המתמחה בשיקום מקומות היסטוריים, אשר אנשיה ייצבו את המקום למנוע התמוטטות. בכספים נוספים שמגויסים עכשיו המקום ישופץ ויהפוך למרכז תיירותי המחזיק את עצמו לעשרות השנים הבאות. בעבודות השיפוץ מועסקים יזידים ופליטים מהאזור, ובשנים שלאחר פתיחת המקום מחדש יועסקו תושבי העיר הנוצרית ששמרו על המקום מאז קום המדינה.
הרב הספרדי הראשי לירושלים, הרב
שלמה עמאר, כשהיה הרב הספרדי הראשי לישראל, נתן ברכתו למבצע. אין זה דבר של מה בכך, כי כפי שתאר זאת היהודי-אמריקני שעמד בראש הפרויקט, שכן אנו עסוקים בד"כ במלחמות אחים מטופשות (מסוג "למה הוא ולא אני"). להגיע לרבה הראשי האשכנזי של מדינת ישראל באותו זמן הוא לא הצליח להגיע, וחבל, כי כל נימי הפרויקט מספרים על אחדות והצלחה [
הרב עמאר רק התנה את ברכתו בכך שאסור לחפור בקבר או מסביבו, קרי חייבים לשמור על "קדושת" המקום].
מדוע הדבר כה חשוב לאותו יהודי אמריקני? הוא הוביל משלחת של חברי קונגרס לראות את המקום. הוא הביא ישראלים (שבאופן רשמי אינם רצויים בעירק). הוא עשה משהו אדיר לא רק לשימור המקום כי אם למען האוכלוסייה המקומית הנרדפת. הוא הפך את המקום לדבר המזכיר (בקנה מידה ובחשיבות שונות) את מגדל דוד בכניסה לעיר העתיקה ואת המחזה האור-קולי המושך לשם כל כך הרבה תיירים. הוא השכיל להעזר במומחים בנושא ולהביאם כמו ששלמה המלך עשה בזמנו בעת בניין המקדש. הוא השתמש בטכנולוגיה מודרנית - רחפנים ודימוי תלת ממדי לתעד, למפות ולשחזר את המקום. והוא מעדות.. אשכנז. ובכן למה? איזה חיידק עקץ אותו עד כדי כך? הנביא נחום? שאלו ילדים מי הוא, ואל תתפלאו למראה מבטי התמיהה שלהם.
מסתבר שאותו סגן אלוף התאהב במקום ובפרויקט והוא נחוש לשמר את המקום. מדוע? לא רק רחשי לבו אלו. הוא רוצה לספר את היות העם היהודי באזור מזה שלושת אלפים שנים.... דאעש קם להשמיד את כל העומד בדרכם, אדם, בהמה, צומח או דומם, והוא - אותו אדם - עומד לשמר, לטפח ולהחיות.
דומה הוא אותו אדם לאותה מדינה קטנטנה, שהיא הראשונה ששולחת צוותי הצלה לכל מקום בעולם בו מתרחשת פורענות, ואותם צוותים ראשונים להגיע ולהקים בית חולים שדה שאין כדוגמתו. והצוות הישראלי שמגיע עושה טוב לעולם ולכל הנזקקים באותו מקום ובאותו הזמן. מדינת ישראל מצליחה מעל ומעבר למשוער, שכן היא לא מסתרבלת בסאוב ובביורוקרטיה כמו מדינות גדולות ועשירות ממנה. היא זריזה, מאלתרת, בעלת תושיה ומוכנה לקחת סיכונים מחושבים. כמו המדינה שהיא שלו, למרות שהוא אמריקני, כך הוא מייצג אותה ואותנו כיוון שהוא יהודי.
19 שנים בצבא ארה"ב. ועתה אותו אדם מוביל את המאמץ לשימור אתר, ואחריו כנראה גם אחרים במקומות מועדים לפורענות. כמו מדינת ישראל שאינה נרתעת ולוקחת משימות אלו על עצמה, כך גם אותו אדם. ואדם (שזה שמו) ואשתו קראו את שמו של ילדם השני, שהוא בנם הראשון, נחום.
שיחה שלמעשה הכתימה את דרכי פעולתה של מערכת המשפט בישראל, והיא מעיבה על המערכת גם היום
