"...המדאיג מכל (בהקשר לסוגיית היציאה למלחמה בעירק) היא תופעת הצייתנות האבסולוטית המאפיינת את שדרות הממשל בוושינגטון, גם בהינתן סממנים שיש בהם כדי לערער את איתנות הקביעה כי עירק היא האיום הראשון במעלה על שלום העולם...".
המובאה הנ"ל שאובה ממאמר שפורסם (טרם המלחמה בעירק) בשבועון "מקור ראשון" במהדורה מיום ה-28 פברואר 2003, ע"י הח"מ, וכותרתו היתה "בזכות הספק".
העיסוק במתודולוגיה של הערכות מודיעין חרג זה מכבר מתחומי המנדט של ועדות ממשלטיות רשמיות, והפך לסוגיה מקובלת בביטאונים מקצועיים כמו גם בכלי תקשורת נחשבים, מטבע הדברים על-רקע של כשלים, בחלקם קולוסאליים, שהשפעתם על תהליכים בזירה האזורית והבינ"ל הם בעלי משמעות דרמטית למדי.
במהלך נדיר שאינו נעדר אומץ לב, הודה נשיא ארה"ב בוש (30 נוב' 2005) בפומבי, כי בדיעבד ברור שהמודיעין שהיווה אסמכתא בבניית ה"קאזוס בלי" נגד עירק, היה בלתי מבוסס עד כדי מופרך.
דומה כי אך מעטים נתנו דעתם למשקל הסגולי העצום של התפכחות זו, שבימים כתיקונם היתה מזעזעת את אמות הסיפין. פרדוקסאלית, נדחקה "הלקאה עצמית" זו מפיו של ראש מעצמת העל היחידה, לקרן זווית, משל היתה יד מכוונת בהצנעת העניין עד כדי הסתרתו.
סביר עם זאת, כי הודאתו של הנשיא האמריקני חדרה כלהב חד, אל מרכזי העצבים של סוכנויות הביון המובילות בעולם, והציפה מחדש משקעים, שהיו מי שסברו כי זה מכבר נמוגו אל תהום הנשייה.
הגם שתוחלתן של "טראומות" מודיעיניות היא בד"כ קצרת ימים, דומה כי הישנותם של מחדלים "מעצבים" דוגמת הפתעת מתקפת הטרור של 9.11 והכישלון המודיעיני בעירק, המריצה תהליכים של חיזוק גורמים "בולמים ומאזנים" במערכות המקצועיות.
קברניטים, מטבע הדברים, יצפו כי תוצג בפניהם תמונת מודיעין שלמה, ולפרקים יתקשו לקבל כדבר המובן מאליו, קיומם של "חללים לבנים" בפסיפס הכולל. כך אפוא, עלול מנתח מודיעיני למצוא עצמו "משדרג" ערכיות של מקור מידע, כשבימים כתיקונם ידיעותיו חייבו מלאכת סינון נוקבת ואימותים צולבים.
התקדים העירקי יירשם קרוב לוודאי כאחת מנקודות השפל של קהילות המודיעין המערביות, גם אם אפשר שבסופו של דבר יתחוור כי הממשל האמריקני ביכר להקריב את ראשי הביון של ארה"ב כ"שעירים לעזאזל", ולחפות בכך על שיקולים אחרים שעיצבו את מניעי הממשל בייזום המלחמה נגד עירק.
ברי כי העובדה שנפקד מקומו של מימד ה"ספק" בהערכות המודיעין האמריקניות בהקשר זה, דרבנה את עוצמת הנחישות של וושינגנטון לממש את התוכניות המבצעיות.
תובנה בולטת של הכשל בנושא העירקי היא הפנמת העיקרון לפיו חובת המודיעין היא גם "לדעת את אשר אין הוא יודע"; במילים אחרות, היכולת למקד את פערי המידע תיחשב אף היא לתשומה בעלת חשיבות, העשויה להשפיע על הערכת המודיעין הכוללת.
לאמור לעיל משמעויות אקטואליות בהינתן ההתמודדות עם האיום האירני על כל מרכיביו. מגבלות אמצעי המודיעין במשימות איסוף המידע בהקשר לסוגיה זו , הן הנחת עבודה חיונית, שמאחוריה הכרה אובייקטיבית, כי היקף ה"שטחים המתים" שיוותרו על גבי המפה יהיה נרחב, כמו גם מימד סימני השאלה בהתייחס לאזורים החשופים יותר.
על פני הדברים נראה, כי לפחות קהילת המודיעין האמריקנית, הפיקה את מירב הלקחים הנדרשים מה"פיאסקו" העירקי ותנהג לפיכך במידת האחריות המצופה בבואה לנתח את תרחישי הפעולה העקרוניים מול אירן, על בסיס של "מקרים ותגובות".
יש לקוות שקברניטי המודיעין בישראל ישכילו להפיק את המיטב מניסיונם של האחרים, וישננו את המושכל, לפיו הבעת "ספק" עדיפה על פני גישה של נחרצות.
