ב-1933 נערך הסכם בין הוותיקן לבין הרייך השלישי ("קונקורדט") - הסכם עם סגנו של היטלר פון-פאפן, שבעקבותיו הרחיבה הכנסייה הקתולית את השפעתה בגרמניה. וכך נכללו עוד 23 מיליון איש תחת כנפיה של הכנסייה, וכל זאת בתמורה שלא לעסוק בענייני הפוליטיקה של הגרמנים. כך הסיר הוותיקן את תמיכתו במפלגת הקתולים בגרמניה, והפך בכך את גרמניה למדינה של מפלגה אחת - מפלגתו של היטלר.

באופן זה סלל הקארדינל פאצ'לי (הוא פיוס ה-12) את דרכו של היטלר להפוך לכוח ההרסני של הנאציזם. זו היתה התמיכה המוסרית הראשונה שקיבל היטלר מהעולם, ועוד מעולם הנצרות ומהמוסד החשוב ביותר שלה - הוותיקן. בעקבות הסכם זה נדרש הוותיקן לשלול את תמיכתו ממפלגת המרכז הגרמנית וכך נסללה הדרך וקודשה "המדינה הטוטאליטרית" שבה נותרה רק מפלגה אחת - מפלגתו של היטלר. מי שהעז להרים את קולו כנגד, מקרב הכמרים והנזירות, נרדף ע"י הכנסייה.

הכנסייה הרימה קול צעקה על "המתות החסד" של הנאציזם כלפי חלשים ונכים. ואכן, המתות אלה נפסקו ועד היום אין תשובה מדוע הכנסייה לא הרימה גולה כנגד הכחדת היהודים: כנראה שאחרי מאות בשנים של יחס שלילי ביותר ליהודים - הכנסייה לא ראתה בחיסולם דבר כל כך נורא. וכשאימצה הכנסייה לאחר מכן את המימרה - האפיפיור לעולם אינו טועה, העמידה אותו ברמה יותר גבוהה מ"בשר-ודם". כמו כן לא מצאה הכנסייה מקום לבקש מחילה (כי הרי לא ייתכן שאפיפיור המורם מ"בשר-ודם" יטעה). מה מבקשים כיום, ועוד רב יהודי בשם הרב דילון: לטהר את פיוס ה-12, כי הרי הכנסייה אינה יכולה להשאיר את הנושא פתוח כי אם האפיפיור אינו מוכרז כקדוש - עליהם לקבל, שאשמת דמים נוראה רובצת על הכנסייה, ולכן הנושא בוער בעצמותיהם מזה שנים רבות. אין צורך להתרשם מכך ש"רב יהודי" יוצא במסע זה. כבר ידענו את הרב צולי רבה הראשי של איטליה שהתנצר - ואין לנו מה לדוש בנושא ולהתרגש מכך שרב יהודי עוסק בכך.

בשנת 1940 מיד עם תחילת המלחמה - נפגש הרב הראשי לא"י הרב הרצוג עם האפיפיור פאצ'לי - פיוס ה-12 עוד בטרם שואת אירופה נכנסה להילוך גבוה ועדיין ניתן היה לעשות רבות. האפיפיור נתבקש לעשות להצלתם, לדאוג שתינתן להם האפשרות לעלות לארץ, ואף הוסבר לו שהיהודים ישמרו על המקומות הקדושים לנצרות, כי הרי ישנם כ-6 מיליון יהודים בארה"ב ומיליונים באירופה ולפיכך יהיה זה מהאינטרס של היהודים בא"י לעשות הכול כדי לשמור על המקומות המקודשים לנצרות.

העדויות אמרו, כי פניו של האפיפיור היו חתומות והוא לא נע ולא זע ונאמר עליו שלבו לב אבן - כשיש איטלקי שקשה לחרות ולחרוט בו ולחרוץ בו.

בשנת 1946 נפגש הרב הראשי לא"י הרב הרצוג בשנית עם האפיפיור (פרטים רבים אפשר למצוא בספרו של הרב שמואל אבידור הכהן "יחיד בדורו" הוצאת כתר). רומא שוחררה מהנאצים עוד ביוני 1944 - אבל האפיפיור דחה את הפגישה עם הרב, ורק בשנת 1946, לאחר שגרמניה הנאצית הובסה (במאי 1945), הצליח הרב "להשיג" פגישה עם האפיפיור. על-אף זאת שידע האפיפיור מהו נושא הפגישה הודיעה מזכירות הוותיקן שהפגישה תתקיים כי "כאשר ביקר הרב ד"ר הרצוג בוותיקן בראשית שנת 1940, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, הציע האפיפיור את משאלתו לשוב ולראותו בתום המלחמה על-מנת לדון בבעיות העולם ובתפקידיה הרוחניים של האנושות - איזו ציניות מצמררת יש בניסוח הזה.

בפגישה זו הועלתה בעיית הילדים היהודים הנמצאים באירופה במנזרים רבים וכמעט כולם יתומים. בשואה איבדנו למעלה ממיליון ילדים. לאחר דין-ודברים לא פשוט הובטח, כי הכנסייה תדון ברוח אוהדת בבקשת הרב.

הרב והאפיפיור נפרדו בלחיצת ידיים. הרב הרצוג ביקש מאיש הקהילה היהודית שיקח אותו לטבול במי-טהרה. כנראה שרצה להיטהר לאחר שפגש באבי-אבות-הטומאה.

על-אף הסבל הלא יתואר במסכת המו"מ על "נשמות הילדים היהודים", איגרת האפיפיור לא פורסמה כלל (אם כי סייעה התערבות הוותיקן בשיכנוע מוסדות קתוליים להחזיר ילדים יהודים לחיק היהדות.

באשר ליהודי רומא - מספרים שפיוס ה-12 נתן לגרמנים זהב שווה ערך ל-100 אלף דולר כדי שלא יגעו ב"יהודים שלו" יהודי רומא (אומרים שהכסף מקורו בכספי יהודים?).

דוחות מודיעינים אמריקנים שהתפרסמו וכן ספרים בנושא (נתיב העכברושים - באנגלית) עוסקים במפגש בין אויטה פרון מארגנטינה לבין האפיפיור פיוס ה-12 ביוני 1947. המפגש תואר כמפגש ארוך יותר מעבר לזמן שלוקח לקתולי לנשוק לחותם טבעת האפיפיור - ושם ברומא נרקדמה העיסקה שלפיה יועברו מנהיגים נאציים (האפיפיור ראה בהם אלמנט אנטי-קומוניסטי) לדרום אמריקה על גבי האנייה שהביאה את אויטה לאירופה. בתמורה היא קיבלה סכומי עתק של כסף שהיו מונחים ושמורים בשווייץ "הנייטראלית".

הכרזתו כקדוש של פיוס ה-12 הוא ביזוי לכס-הקדוש. ואם עמנו לא יגיב וממשלתנו תסכור את פיה, תהיה זו שותפות לפגיעה בעם היהודי, בזכר הנספים בשואה ובניצולי השואה.