רק שלשום נפגש עם אנשי דת מתנועת חמאס, והבוקר (יום ו', 27.1.06) בריאיון ל-Nfc שולל רב היישוב תקוע כל אפשרות לניהול מו"מ של מדינת ישראל עם החמאס.

הרב מנחם פרומן, נטע זר בציונות הדתית, נפגש פעמים רבות עם אנשי דת מהחמאס. וגם היום, פחות מיממה לאחר היוודע תוצאות הבחירות ברשות הפלשתינית והתחזקות החמאס, הוא סבור שעל ישראל להשתחרר מהשחצנות הציונית-חילונית.

הרב, ממתנגדי ההינתקות, שהה בגוש-קטיף בעת הפינוי, ויצא ממנו בדמע כשספר תורה חבוק בידיו. ניצחון הרוח? לא בשבילו.

ש: האם תוצאות הבחירות ברשות הפלשתינית טובות ליהודים?
ת: זה כמו עץ הדעת, עליו נאמר "עץ הדעת טוב ורע". לומר על משהו שהוא טוב או רע, ולהתחיל לדון בכך - זו רמה נמוכה של שיפוט. הרמה הגבוהה היא לקבל את מה שאלוהים נותן ולדעת לחיות עם זה.

בשוויצריה אולי טוב יותר, אבל בארץ יש ערבים, שברובם הם דתיים ופונדמנטליסטים, ועם זה צריכים לדעת לחיות. אחד הדברים היפים שלמדתי מהדת זה שצריכים להיות צנועים ובענווה ולדעת לקבל את מה שאלוהים נותן.

מו"מ עם החמאס?

ש: מה לדעתך צריכים לעשות, האם לנהל מו"מ עם החמאס?
ת: יש לנהל מו"מ עם החמאס, אך להביא בחשבון שלא יהיה לעולם שלום אם מדינת ישראל לא תיקח בחשבון שהפלשתינים בפרט והערבים בכלל הם גוש דתי.

ש: אבל הם כבר הצהירו שלא יסכימו לנהל מו"מ...
ת: מי?

ש: החמאס.
ת: עם מי?

ש: עם ישראל.
ת: שמעת ממני שהם צריכים לנהל מו"מ עם ישראל? המתאימים לנהל מו"מ הם הרבנים ולא מדינת ישראל. לא מעט רבנים מהרבנים הכי חשובים בישראל מוכנים ורוצים לנהל מו"מ, ומדינת ישראל צריכה לאפשר זאת לרבנים, ולתת לזה מקום.

ש: למה עם הרבנים ולא עם המדינה?
ת: כימיה אישית היא דבר מכריע מאוד במו"מ. לחמאס לא נוח לנהל מו"מ עם ישראל, שאת קיומה הוא שולל. מבחינתם אמריקה היא השטן הגדול, ששלח את השטן הקטן, ישראל, לתקוע פיגיון בלב המאמינים. ישראל עבורם היא גוש חילוני בלב המאמינים, כשהכוונה במילה "מאמינים" למוסלמים, כמובן. מדינת ישראל פגעה בצניעות והכניסה למזרח התיכון קלקלות מערביות ואמריקניזציה.

מאות פעמים דיברתי עם ראשי ממשלות, שרים וראשי זרועות הביטחון שיאפשרו לרבנים לנהל את המו"מ עם אנשי הדת של החמאס, אבל ישראל לא ויתרה על המונופול לנסות ולנהל את העניינים ועל הגאווה הציונית. למעט, פה ושם, ניצני הסכמה שגילו. ייזכר לטוב, שמעון פרס, שכפה את השב"כ להיכנס לכילאו של השייח' יאסין ולאפשר לי לשוחח עימו. השיח דתי, וצריך לתת לדתיים לדבר.

לדבר בגובה העיניים

ש: למה בעצם לדתיים?
ת: צריך להבין, שאם רוצים שלום עם הערבים - יש לדבר בשפה שלהם. בשיחותי עם ערבים התוודעתי לסיפור ערבי שיכול להסביר את העניין: חמור הכפר ברח. כל הכפר נרתם לחפשו והעלה חרס בידו, אך הג'אהל, שוטה הכפר, יצא לחפשו ומצא מיד. התפלאו אנשי הכפר ושאלו את הג'אהל: איך אנחנו, החכמים, לא מצאנו את החמור, ואתה מצאת מיד? השיב הג'אהל: ניסיתי לחשוב כמו חמור לאן הייתי הולך אם הייתי חמור...

אז אני, מנחם פרומן, חושב כמו החמור. הם אינטליגנטים ויש לכך יתרונות גדולים לעם ישראל, כמו הבאת תועלת, בין השאר, בהבאת דברים לידי אקטואליות ועכשוויות. למשל, דורות רבים חלמו יהודים על שיבת ציון והחזרה אל הארץ, אבל רק רצו, ובכנות - לולא הלך המחשבה החילונית מימוש הדברים לא היה קורה, ואני מאמין - לאור תורתו של הרב קוק שעל ברכיה התחנכתי - שכך גילגל הקדוש-ברוך-הוא בכוונה כדי להעלות את עם ישראל לארץ.

אבל לכל דבר יש גבולות. הציונות חייבת גם לראות את המציאות, ובענייננו - צריך לוותר על הגאווה והיומרה החילונית "לפתור את הסכסוך בן 100 שנה". במקרה כמו שלנו צריך להיות ארך-רוח ולומר למוסלמים: "אתם מאמינים במה שאתם מאמינים לגבי עתיד הארץ, ואנחנו מאמינים במה שאנו מאמינים לגבי עתיד הארץ. שנינו מאמינים שאלוהים יחליט מה יהיה בסוף, אבל בינתיים בואו נחיה בשלום". דיבור כזה אמיתי בגובה העיניים המוסלמים אוהבים.

אפילו בכירים בחמאס התבטאו שאכן יש דברים שאינם בידם וסובלים דיחוי לדורות הבאים. אבל מה אומרים בממשלת ישראל? הנה, תראה, הם לא מוכנים לוותר על התביעה שלהם לכך שכל האדמה היא אדמת קודש פלשתינית, ואסור לדחות את ההסכמים, כי אז האיסלאם ישלוט. זה דבר שמחריד את חילוני, והוא לא מוכן לחתום על כלום קודם שהערבים יוותרו על האמביציות והתקוות שלהם. צריך להבין, שגם לנו יש את האמביציות והתקוות שלנו, ולא הכל יכול וחייב להתממש עכשיו.

ש: צפית את ניצחון החמאס בבחירות?
ת: לא צפיתי, מהסיבה הפשוטה שאני לא מנסה לנחש מה אלוהים יעשה. את תחזית מזג האוויר אני לא אוהב. אם ירד גשם - שירד.

ש: התחזית זה בשביל שתדע מה ללבוש.
ת: תלבש, מקסימום תוריד. הרי גם ככה התחזיות הרבה פעמים מתבדות. אתה יכול לנהוג כך, ויקרה הפוך.

בנקודה זו סיפרתי לרב פרומן על חשיפת Nfc באשר לחילופי ההאשמות הקשים באגף המודיעין, כנגד ראש חטיבת המחקר וסגנו על כך שפיזרו הערכות אופטימיות מדי על ניצחון הפת"ח בבחירות.

זהו בדיוק. ניסו לא ללבוש וירד גשם בניגוד לתחזיות. הדבר הזה מזכיר לי את הקונצפציה שהיתה לפני מלחמת יום כיפור. מול מאמצי השלום, שבחלקם כנים, עדיין כפופים לקונצפציה, ואפילו שכשלה מהמון בחינות שאין כאן המקום לפרטן - היא עדיין שלטת, ולא זו בלבד - אלא שאפילו מתקשחים בה.

אני מקווה שבעזרת השם יקרה מה שאמרו חז"ל: "שאין לך עשב בעולם שאין לו מלאך שמכה על קודקודו ואומר לו: גדל!". המכה שחטפה הקונצפציה השמאלנית השטחית גורמת לה להיהפך לקשוחה יותר ולגדול, אבל מתישהו נקווה שזה ייפסק.

יש כאלו שחושבים שאם יפנו התנחלויות - יבוא המשיח והפלשתינים יתנו שלום. לכשנוכחו שלא יגיעו לשלום עם הפלשתינים הקשיחו את הקונצפציה במקום להגמיש, ואמרו: נפנה, לא בשביל שלום, אלא בשביל לפנות. זוהי דוגמטיקה למציאות, שאינה קיימת אך ורק בימין, שאינו פתוח לקבל את המציאות.

שבויים בקונצפציה

צריך ענווה ולהיפתח למה שאלוהים עושה במציאות. זהו מבחן קשה לדתי ולחילוני, לימני ולשמאלני, שלרוב לא עומדים בו. מעשה בשניים שהתווכחו אם העצם השחור ממולם הוא עורב או חתול. הציע אחד מהם: בוא נזרוק אבן ונראה. האבן הושלכה, והעצם השחור התעופף אל על. "אה, אף פעם לא ראיתי חתול שעף", אמר אחד מהם.

אנשים משועבדים לדרך, להשקפה ואידיאולוגיה שאינה קשורה למציאות וממשיכים להאמין שהרבי חי. לכן כשמדברים איתך על גוש-קטיף אומרים שהיה ניצחון הרוח. אנו משלמים מחיר דמים יקר על הדוגמטיות הזו.

יש מציאות, ולא רוצים לראות אותה. בתום ישיבת החירום שערך אולמרט על ניצחון החמאס הכריזה הממשלה כי ישראל עומדת בדרישתה לראות ברשות הפלשתינית כאחראית לפרק את הנשק של אנשי החמאס. בעצם דורשים מהחמאס לפרק את עצמו מנישקו. יש מציאות ועוצמים עיניים מלראות אותה. זהו עוד מחזה מתוך תיאטרון האבסורד.