פרשת אולמרט: הכזבים, הקשרים

ביום ראשון (19.2.06) חשפנו כאן את פרשת הבוררות הפיקטיבית, באמצעותה הכשיר אולמרט גניבת 6.2 מיליון ש"ח על-ידי משה דדש מקופתה של בית"ר ירושלים. הצבענו על מעשיו הפליליים לכאורה. אולמרט נמנע ממתן תגובה עניינית ומלאה לגבי הפרטים. במקום זאת טען, כי הנושא פורסם בעבר בתקשורת ואף נבחן כבר על-ידי חוקר מיוחד מטעם רשום העמותות, וכן על-ידי מבקר המדינה, ואלה קבעו, לטענתו, כי לא נפל פגם במעשיו.

טענת אולמרט אינה נכונה עובדתית, שכן:

- רשם העמותות התמקד רק בשאלה האם הגיע למשה דדש סכום זה. ולאחר שנוכח כי הכספים הוצאו במירמה, הורה על על החזרת הכסף ואף הצביע על-כך שבכירים בעמותת בית"ר, ובהם משה דדש ועו"ד ניסים אבולוף, פעלו בלא סמכות וקיימו בוררות בלא סמכות;

- מבקר המדינה התמקד רק בשאלת שינוי ייעוד הקרקעות באתר בית וגן בירושלים, לאחר שאלה נמכרו על-ידי עמותת בית"ר, ליזמים פרטיים, תמורת 27 מיליון ש"ח. מכיוון שמדובר בקרקעות שניתנו לפני עשרות שנים לעמותת בית"ר, ללא מכרז, לטובת פעילות ספורט, עלתה השאלה האם יש לאפשר לה למכור את הקרקעות ולשלשל את הכספים לקופתה. כידוע, הכספים יועדו לפרעון חובות של העמותה, אך 6.2 מיליון ש"ח, כאמור, נגנבו על-ידי משה דדש. הנה כי כן: סוגיית הבוררות הפיקטיבית לא נדונה ולא נבחנה על-ידי החוקר ו/או המבקר, ומכאן ניתן להבין: כשאולמרט טוען שמעשיו נבדקו ונמצאו תקינים, בפרשה זו, הוא משקר, במצח נחושה (כמעט כרגיל).

ביום ראשון (19.2.06) בצהריים, חשפנו פרטים ראשונים על הבית שמכר אולמרט ועל שתיקת התקשורת. ביום שלישי (21.2.06), חשפנו את הפרשה המלאה בנוגע לביתו של אולמרט. 2.7 מיליון דולר תמורת הבית, 2,250 דולר לחודש שכר דירה. דניאל אברמס, התורם הידוע (כולל לאולמרט), הוא גם הרוכש. חשפנו ביום שלישי, כי מבקר המדינה פונה אל אולמרט בדרישה לקבל הבהרות ובמיוחד את חוזה המכירה. אנשיו של אולמרט, בתגובה, החלו להכפיש את המבקר. טענו נגדו כי הוא מתעורר עכשיו, שנה וחצי אחרי ביצוע המכירה, ובכך ייחסו לו, למעשה, שיקול זר ופופוליסטי. טענו כי כל המסמכים הרלוונטיים וגם החוזים (חוזה המכר וחוזה השכירות) הועברו אליו שנה וחצי קודם לכן. טענו כי המבקר היוצא, אליעזר גולדברג, הוא שקיבל את המסמכים, וכך גם המבקר החדש, לינדנשטראוס. בערב הופיע אולמרט, איך לא, בראיון לעיתונאית-החצר, אילה חסון, ובשידור בערוץ 1 חזר ואמר כי הכל דווח. הוא ציין במיוחד כי "את החוזה של הדירה העברנו למבקר". דיווח זה, מיותר כמעט לציין, הינו כוזב. ולא בפעם הראשונה: החוזה לא שוגר אז למבקר המדינה, אלא רק לאחר החשיפה כאן ב- Nfc, ולאחר שהמבקר פנה אל אולמרט, ובכתב, ודרש ממנו את חוזה המכר. ואכן, חוזה המכר הועבר אל המבקר ביום 22.02.06, ובו-ביום הודיע המבקר רשמית על כך.

לטענת אולמרט ואנשיו, מחיר הבית נקבע על-ידי שני שמאים בלתי תלויים. השמאי זרניצקי קבע מחיר 2.85 מיליון דולר; השמאי אבני קבע 2.575 מיליון דולר. המחיר שנקבע (2.69 מיליון דולר) הינו מעט פחות מהממוצע שבין שתי ההערכות (2.71 מיליון דולר). לכאורה, אין בעיה. למעשה, ברור וידוע לכל מי שמצוי בתחום זה, כי הערכת שמאי - ככל שמדובר בנדל"ן - מהווה על-פי רוב הערכת יתר לנכס, ובדרך-כלל, ובהתאם למקובל בשוק, מבטאת הערכת שמאי מחיר תיקרה ולא מחיר בסיס. ועוד לא אמרנו כלום על שמאות מוזמנת.

אברמס קנה את הבית מאולמרט באמצעות חברה זרה, הרשומה באיי הבתולה. המחיר שנקבע בחוזה הינו 2,250 דולר לחודש. מחיר נמוך על-פי כל קנה מדינה. אולמרט ואנשיו מסבירים זאת בנסיבות שהיו אז, בעת ביצוע העיסקה (בתחילת 2004): אינתיפאדה קשה שבלטה במיוחד בירושלים ומחירי נדל"ן נמוכים.

אלא שטיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם המחיר הגבוה יחסית שבו נמכר הבית. אחרי הכל, אי אפשר לטעון דבר והיפוכו: שהמחיר הגבוה (יחסית) לבית ניתן בשל המיקום היוקרתי, שכונת קטמון הוותיקה, בסמוך לטלביה; ובד-בבד עם כך לטעון שדמי השכירות הנמוכים נובעים מהאינתיפאדה אותה עתה.

אגב: הויכוח האם מדובר בדמי שכירות ריאליים הינו מיותר, משני טעמים: ראשית: שווי בית באותו אזור, לשכירות, עולה על 5,000 דולר לחודש, לפחות; שנית: הצדדים לעיסקה קבעו שהבית שווה 2.7 מיליון דולר, ומכאן שיש "לגזור" דמי שכירות על-פי השווי שקבעו ובהתאם לנהוג בשוק הנדל"ן, היינו: לפחות 3% תשואה על ההון המושקע. ובענייננו: הקונה שילם 2.7 מיליון דולר, והוא אמור לקבל דמי שכירות בערך כולל של 3% לפחות, לשנה, היינו: 81 אלף דולר לשנה, ולא 27 אלף דולר כפי שנקבע בחוזה עם אולמרט. ההפרש (54 אלף דולר) הינו שווי המתנה האסורה שקיבל אולמרט. חד וחלק.

ביום שלישי (21.2.06), כמה שעות לאחר החשיפה המלאה ב- Nfc את פרשת הבית, החלו גורמים שונים, ובראשם אנשי עיתון הארץ, "לזנב". לטענתם, הפרשה היא פרי-תחקיר שהכינו, ושאותו הם עומדים לפרסם. הטיעון הזה מעט מעורר תהיות, בשל שני טעמים: ראשית - החשיפה הראשונית ב- Nfc בוצעה ביום ראשון (19.2.06), וכבר אז כתבנו מפורשות, כי פרטי הסיפור הזה, כמו גם פרשות נוספות הנוגעות לאולמרט, מצויות בידי כמה מערכות של כלי תקשורת, אך אלה בחרו, עד אותו זמן, להימנע מפרסום. האשמתי אותם, כולל את הארץ, בקשר של שתיקה, בעצם הגניזה ו/או עיכוב פרסום התחקירים, ואשמה זו תלויה ועומדת גם עתה; ושנית - כל עיתונאי/ועורך מתחיל יודע, כי מה שקובע הוא מי פרסם ראשון, ולא פחות מכך: האם הפרסום היה מהותי ושלם. במקרה של הארץ ברור וידוע: התחקיר הורד לדפוס אחרי הפרסום הראשוני כאן ולפני הפרסום המלא כאן ביום שלישי.

בפרסום כאן הצבענו על העסקה המפוקפקת ועל המתנה שקיבל אולמרט (שכר דירה מופחת) מהמיליארדר אברמס בשווי של עשרות אלפי דולרים לשנה. ואילו בתחקיר המתפרסם בסוף השבוע בהארץ (שהורד כאמור לדפוס, לפני שראו כתבי העיתון את הפרסום המלא ביום שלישי ב- Nfc), נמסר רק דיווח מצומצם יחסית על אודות רכישת הבית ושכירתו.

יותר מזה: בתחקיר הארץ מוצגת העסקה ככשרה. הנה הדברים שנכתבו: "לפני שבוע פנה הארץ למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, כדי לוודא שכל פרטי מכירת הבית דווחו על-ידי אולמרט כראוי. על פניהם, הפרטים שנמסרו להארץ על-ידי פרקליטיו של אולמרט מעידים כי העסקה נעשתה כשורה, וגם הם הובאו לידיעת המבקר. למרות זאת החליט לינדנשטראוס לפתוח בבדיקה מיידית ודחופה של עסקת המכירה. לא ידוע במה מתמקדת הבדיקה".

הנה כי כן: בהארץ לא ידעו שאולמרט מסר למבקר המדינה רק דיווח חלקי (ולא מסר את חוזה המכר), למרות החובה החלה עליו על-פי החוק, ואם ידעו לא פרסמו; לא ידעו כי מדובר בדמי שכירות נמוכים מאוד; ובכלל לא ידעו מה המבקר בודק. ואחרי כל זאת עוד טוענים אנשי הארץ, כי פרשת הבית של אולמרט נחשפה בתחקיר הארץ... (ובכך מטעים אפילו עיתונאי מנוסה כמו קובי מידן), וזאת במקום לפעול לפרסום מידע על פרשות נוספות שהובאו לידיעת כתבי הארץ.

סוד גלוי הוא, כי רבים מכלי התקשורת, שתומכים בקדימה-אולמרט, או לחילופין מתעבים את הליכוד-נתניהו, העדיפו להיתעלם, במשך חודשים, ממידע שהובא לידיעתם, או אפילו ניסו להחניק מידע שכבר פרץ לתקשורת. כך נהגו השבוע חלק גדול מכלי התקשורת הגדולים, בכל הקשור לחשיפה כאן בפרשת הבוררות הפיקטיבית שביצע אולמרט; וכך נהגו כמה מכלי התקשורת הגדולים בכל הקשור לחשיפת פרשת הבית של אולמרט. אלא שהשבוע הגיע הדבר לשיאים חדשים:

- ידיעות אחרונות התעלם לגמרי משתי החשיפות (רק פרסום קטנטן ויבשושי הופיע על הבית של אולמרט, ואף זאת באיחור של יום) ולא ניתן לכך ביטוי ראוי גם ב- Ynet. ידיעות אחרונות, אגב, ממשיך לגנוז תחקירים בנוגע לאולמרט. מו"ל העיתון, ארנון מוזס, מעורב אישית בעצירת התחקירים. העסקים, כנראה, קודמים לזכות הציבור לדעת;

- עיתון מעריב משתמש בעו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון בישראל, בניסיון להכשיר את השרץ. אותו פרקליט שממהר להוציא הודעות לעיתונות במהירות האור, בדרישה לחקירות, וקורא גם להדיח-להדיח בכל פעם שמועלה בדל של חשד (נכון או לא נכון) למעשה בלתי תקין, עשה הפעם שירות גדול לאולמרט ולידידיו הטובים, כאשר אמר למעריב (23.2.06): "עסקת אולמרט נראית תקינה", מבלי שטרח לבדוק זאת כדבעי. מאליו מובן, כי אם היה בודק זאת, לא יכול היה להתעלם מדמי השכירות המגוחכים. מה פשר התגייסותו של שרגא? האם הפך לפתע לחברו של אולמרט? לא. התשובה נעוצה כנראה במקום אחר: בקשריו החדשים עם כמה מחבריו הקרובים של אולמרט.

השימוש בדבריו של עו"ד שרגא נעשה גם במוסף שבת של מעריב (24.2.06) על-ידי העיתונאי דן מרגלית, חברו הקרוב של אולמרט. "מה היה כאן?", מצטט מרגלית את עו"ד שרגא, ונותן לפרקליט הבלתי נלאה ציון: "שרגא תמיד מוכן לבדוק" - כאילו שרגא בחן לעומק את פרשת אולמרט, ואם שרגא בדק והוא אומר שזה בסדר, אז צריך להביא את המסקנות לקוראי מעריב. מרגלית, עיתונאי ואדם רציני ואמיץ, שאותו אני מעריך, מטעה הפעם. ולא בגלל שאינו יודע לבדוק.