|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ככל הנראה, המשק הישראלי מתחיל לצאת מהמיתון העמוק וחוזר אל תוואי הצמיחה ה"רגיל" שלו, וזו בדיוק הבעיה. התוואים ארוכי הטווח ה"רגילים" שעליהם נמצאת המדינה מאז שנות השבעים - צמיחה נמוכה המלווה בשיעורי אבטלה, עוני ואי-שוויון גבוהים וגדלים בהתמדה - מאיימים על קיומה העתידי
|
לאחר שלוש שנים רצופות של ירידה ברמת החיים בארץ, באה שנת 2004 עם גידול של 2.4% בתוצר לנפש, המדד המקובל למדידת רמת חיים במדינה. בהינתן החלופות, זהו הישג חשוב שאסור להמעיט בחשיבותו. בזמן שרמת החיים של האזרח הממוצע בארה"ב גדלה ב-16% מ- 1996 עד 2003, רמת החיים של הישראלי הממוצע חזרה ב- 2003 לרמתה ב- 1996. לכן, טוב שב- 2004 רמת החיים עברה את הנקודה שבה היינו לפני 8 שנים.
ככל הנראה, המשק הישראלי מתחיל לצאת מהמיתון העמוק וחוזר אל תוואי הצמיחה ה"רגיל" שלו, וזו בדיוק הבעיה. התוואים ארוכי הטווח ה"רגילים" שעליהם נמצאת המדינה מאז שנות השבעים - צמיחה נמוכה המלווה בשיעורי אבטלה, עוני ואי-שוויון גבוהים וגדלים בהתמדה - המאיימים על קיומה העתידי.
מדינת ישראל סטתה מהכיוון בשנת 1973. מלחמת יום הכיפורים היתה הקטליזטור למפנה. אחריה, בשנות השבעים, שינתה המדינה את סדר העדיפויות הלאומי שלה מקצה לקצה. השתרשה תרבות שלטונית ממחוזות חשוכים, הבינוניות והשטחיות העפילו לצמרת, חלוקת התקציבים שונתה בתכלית כדי לחזק אינטרסים צרים, אישיים ומשיחיים במקום לאומיים - ואת התוצאות ניתן לראות בגרף.
בשנות השבעים המשק הפך מאחד הצומחים המהירים במערב לאחד הצומחים האיטיים ביותר. אם בעבר ישראל הלכה וסגרה פערים עם המדינות המובילות, הרי מאז שנות השבעים ישראל נסוגה לאחור בעקביות - רמת החיים של אזרח ממוצע במדינות המובילות במערב, ה-7G, כמעט הכפילה את עצמה בזמן שרמת החיים בארץ עלתה ב- 55% בלבד.
על אף כל מה שעברה ישראל מאז שנות השבעים - מלחמות, אינפלציה תלת-ספרתית בשיעורים שהעולם המערבי לא הכיר מאז מלחמת העולם השניה, עליה אשר הגדילה את אוכלוסית המדינה בחמישית בתוך שנים בודדות - אירועים אלה התבטאו רק בתנודות סביב המגמה. המסלול עצמו נראה כאילו חקוק בסלע. לא יכולה להיות טעות תפיסתית גדולה מזו. הגורמים המשפיעים על שיפוע מסלול הצמיחה של הטווח הארוך אינם גזירת גורל, אלא עדיפויות לאומיות מתוצרת כחול לבן.
עברה מאה מאז מת הרצל, אך הוא הבין אז מה שרבים מדי מקובעי המדיניות בישראל טרם הפנימו: "צריך שתהיה זו ארץ הבחירה" אמר הרצל, כפי שהוא מצוטט בספרו של נחום גרוס. מדובר לא רק ביהודים בחו"ל עם חלופות, אלא במספר הולך וגדל של ישראלים היכולים לבחור היכן הם רוצים לחיות. הנסיגה היחסית של ישראל בשלושת העשורים האחרונים מסכנת את חוסנה ואת עתידה.
בשנת 1999, עוד לפני שהתחיל המיתון העמוק של שנות האלפיים, כתבתי ב"הארץ" על בעיית הצמיחה ההולכת ומחריפה ("מה קרה לצמיחה", 13 ביולי, 1999), ועל סדר היום החדש הנדרש כדי לשנות את כיוון תוואי הצמיחה. חזרתי על הדברים - ביחד עם חברי בצוות שהוביל חיים בן-שחר - כעבור שנה בישיבת ממשלה מיוחדת שזימן רה"מ ברק, ומאז הצגתי אותם (במינונים שונים) גם בפני רה"מ שרון, שרים, חברי כנסת, מנכ"לי משרדי ממשלה, וקובעי מדיניות רבים נוספים.
עם כל זאת, ברור מאוד שסדר היום הלאומי לא ישתנה עד שהציבור בארץ לא יפנים את השלכותיו החמורות של המצב הנוכחי ויתחיל לדרוש accountability מנבחריו. על כן, אנסה במאמרים הבאים לשרטט את התמונה הכלכלית-חברתית של מדינת ישראל וכן לפרט את המאפיינים העיקרים של סדר יום חדש, אשר גובש במהלך השנים האחרונות, בשותפות עם אנשים רבים מן האקדמיה וממסלולים מקצועיים נוספים. ישנה אלטרנטיבה למה שהינכם רואים בגרף.
|
|
הכותב הוא מועמד קדימה לכנסת.
|
|
| תאריך:
|
12/03/2006
|
|
|
עודכן:
|
12/03/2006
|
|
ד"ר דן בן דוד
|
|
|
יום שישי לפני שבוע, כהרגלי בקודש אני מפעיל את נגן המוזיקה במחשב, בוחר שירים ישראלים, שולף את הסמרטוט ומנגב את האבק בחדר. מנקה את הספרים, את הטלוויזיה, שולחן המחשב, הבר על הקיר ועוד מספר מקומות נסתרים שמזג האוויר האביך הגיע גם אליהם. פתאום צלצל הטלפון ומיד המוזיקה עוברת למצב השתקה ואני עונה. מהצד השני של הקו יושבת סוקרת של חברת סקרים המבקשת לדעת אם אני מוכן להתנדב ולענות לה על מספר שאלות בנושא הבחירות ומבטיחה "שלא ייקח יותר מחמש דקות".
|
|
|
|
|
סיפורים כאלה, בהבדלי ניואנסים, אפשר למצוא ב"שומר מסך", והם חוזרים על עצמם מדי פעם, מפני שהתכונות המרכיבות את העלילה, לעולם ועד קיימות, וממתינות להזדמנות לעקוץ ולהיעקץ.
|
|
|
|
|
האם לתוכנית ההתכנסות של מר אולמרט המפורטת בעיתוני סוף השבוע חיכינו כל השנים, האם זה מה שמגיע לנו לאחר ארבעים שנה שאנו בסכסוך הזה? האם אנו עם של מזוכיסטים? ומה בעצם מציעה התוכנית המתיפייפת בשם "תוכנית ההתכנסות", מלבד ללכת עם ולהרגיש בלי, הרי אין כאן הסכם שלום, אין כאן סיום לסכסוך, אין כאן הישגים משמעותיים, יש כאן התכנסות לתוואי שעדיין לא ברור ושבכל מקרה יאלץ לבצע טרנספר ליהודים שנשלחו ע"י המדינה להתיישב ולהפריח את האזור, ומסתמן שישראל עדיין תחזיק שליטה ביטחונית באזורים שיפונו. האם לזה חיכינו ופיללנו במשך ארבעים שנה?
|
|
|
|
|
כבר שנים ששכחו אצלנו ציונות מהי? ההתגייסות בכל מערכות השלטון להתקפלויות ולנסיגות מצליחה להשכיח, מדוע באנו בכלל לא"י ומה אנו עושים כאן?
|
|
|
|
|
חצי שנה לאחר מימוש תוכנית ההינתקות של אריאל שרון, מכריזה היום מפלגת קדימה, על-ידי אבי דיכטר, על שלב הבא של הינתקות - נסיגה חד-צדדית ביהודה ושומרון. קדימה, בראשות אהוד אולמרט, מדברת על צורך להעביר את השקעות המדינה מיו"ש לנגב וגליל, ללא בושה, הרי זאת היתה תוכנית מדינית של מפלגת עבודה ב- 20 השנים האחרונות. בתשדירים של קדימה מככב אריאל שרון והמפלגה החדשה טוענת, כי היא ממשיכה את דרכו המדינית של שרון. בקדימה משוכנעים כי הם זוכים לתמיכה נרחבת (לפי הסקרים) הודות לפופולריות של הדרך שנחרטה על-ידי שרון.
|
|
|
|
|
