וינסטון צ'רצ'יל הוביל את בריטניה במערכה הקשה בתולדותיה במלחמת העולם השנייה כשהוא מבטיח לעמו רק "דם יזע ודמעות". הוא צמח מהמלחמה הנוראה ההיא גיבור לאומי, אך חודשים ספורים בלבד לאחר הנצחון הגדול ההוא, גמל לו הבוחר במפלה בבחירות ושליחתו לאופוזיציה.
בנימין נתניהו קיבל משק ישראלי במצב איום ונורא, וכל כך הצליח בתוך 3 שנים בשיקום המשק, שאפילו אולמרט, בנאום הנצחון שלו, נאלץ להודות לו אישית על הישגיו אלה. שום שר אוצר לא השפיע בתקופה כה קצרה על הכלכלה הישראלית, למעט אולי יצחק מודעי, בעזרתו של שמעון פרס, שבלם את ההיפר אינפלציה בשנת 1984.
לכך יש להוסיף שגם בתקופת כהונתו המושמצת כראש ממשלה, הצליח נתניהו לשמור על יציבות המשק בסוף שנות התשעים, כאשר הכלכלה במדינות מתפתחות בכל העולם, מדרום מזרח אסיה דרך רוסיה ועד ברזיל ושאר דרום אמריקה, קרסה במשבר מוניטרי וכלכלי חסר תקדים בהיקפו. זאת, למרות הגרעונות העצומים שהוא ירש מממשלת רבין-פרס שקדמה לו.
אין ספק, הבוחר הממוצע כעס מאד על התוצאות הקשות של המדיניות הכלכלית. כמו שילד בוכה כל אימת שמתקרבים לרופא שרושם לו שיקויים מרים. הכעס על נתניהו היה הדבר הבולט ביותר בבחירות האלה. ההסתה המתמדת נגדו בתיקשורת ועל-ידי הפוליטיקאים מ"קדימה", שהיו שותפים מלאים למדיניותו, הצליחה, כי אצל הבוחר הממוצע נוצרה האשלייה כאילו היתה דרך אחרת להתמודד עם המשבר הקשה.
נוסף לכך גם הכעס על התנהלות מרכז הליכוד והשחיתות השלטונית. הזעם הזה אגב, פגע בסופו של דבר גם בקדימה שקיבלה הרבה פחות מנדטים מכפי שציפתה. הליכוד איבד 10-12 מנדטים מעבר לקולות שעברו לקדימה למפלגות אחרות בימין, בעיקר לליברמן. 13-15 מנדטים מאלה שקיבל הליכוד בבחירות הקודמות, עברו לקדימה (השאר הגיעו ממפלגת שינוי בעיקר). אלה בוחרים צפים, מרכז-ימין, שמשנים את הצבעתם לפי הסיטואציה בשטח ועשויים לחזור לימין, אם יתברר שאולמרט מוליך את המדינה בדרך ביטחונית ללא מוצא.
25 המנדטים האלה אינם אבודים לעד לליכוד. בודאי לא לנתניהו. ממשלה בראשות אולמרט, שתתבסס על ש"ס העבודה והגמלאים, תיאלץ להוציא הרבה יותר ממה שניתן על "תשלומי העברה" שונים, קרי, קצבאות, ועלויות בריאות. אם אולמרט ירצה שלא לחזור על משגהו של רבין ולהסתמך על המפלגות הערביות, לא תהיינה לו הרבה ברירות. אם הוא ינסה לפנות יישובים ביהודה ושומרון זה יעלה עוד מיליארדים שאין מהיכן לקחת. התוצאה תהיה סחרור אינפלציוני. אפשרות אחרת היא שכל מבטיחי ההבטחות על חשבון הקופה הציבורית, כן יגלו אחריות ואז יתברר שהבטחותיהם היו הבטחות סרק ברובן.
ועוד לא דיברנו על מדיניות הנסיגות החד-צדדיות שנוטלת סיכונים חמורים מאוד לבטחון המדינה.
כך או אחרת, לקח לבריטים 6 שנים להחזיר את צ'רצ'יל לראשות הממשלה. נתניהו הרבה יותר צעיר מצ'רצ'יל בתום מלחמת העולם השנייה. אין מנהיג יותר בולט ממנו במחנה הלאומי בעת הזו. ליברמן, בכל הכבוד , עוד צריך להוכיח מה הוא שווה באמת. המכה שספג הליכוד קשה מאוד ואין ספק שחלק לא מבוטל ממנה כוון ישירות לנתניהו. עדיין, בסופו של דבר הוא עשה מה שנכון והבוחר יבין בסופו של דבר. לא בטוח שהכנסת הזו תעביר את מלוא ימיה ואין מתאים ממנו להוביל את הליכוד והמחנה הלאומי חזרה לשלטון.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
