כמה רוע אפשר לבלוע?

ככל שמסע ההפחדה כנגד שכר המינימום הולך ותופס תאוצה והאוליגרכים יורים בכל התותחים ובכל הבליסטראות, במקביל להתקדמות המו"מ הקואליציוני להרכבת הממשלה החדשה - משרד האוצר הופך יותר ויותר מרגולטור כלכלי למניפולטור סדרתי.

במלחמה הזו תופס היום האוצר צד ברור והופך לחוד החנית שמוביל את מלחמתם של בעלי ההון לגזילת כבשת הרש מידי הציבור, לצד תקשורת חצר מגויסת כ"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". מדיניותו של האוצר גובלת בדיני נפשות ממש ובבוא היום לא יוכלו פקידיו לרחוץ בניקיון כפיים. בספר ישעיהו אנו קוראים את דברי התוכחה של הנביא שאומר: "שמעו נא קציני סדום, האזינו עם עמורה". לסדום דמינו, כעמורה היינו.

פרולוג

הוויכוח המתלהט בימים אלה על שכר המינימום מצליח להניב מחקרים חדשים, שצצים חדשות לבקרים כמו פטריות אחרי הגשם. המחקרים הללו הם המשכו של מחקר אחר שבוצע על-ידי משרד האוצר תחת הכותרת המאיימת: "השפעת שכר המינימום ונזקיו". כמו אז גם היום הניבו המחקרים כמה ביטויים מביכים למדי ברוח הדברים של פרשנו של עיתון "הארץ": "מחקר מאיר עיניים בשאלת שכר המינימום", או הכותרת של שטרסלר: "משיכי השקר של שכר המינימום" ואברהם טל עם: "שכר מינימום קטלני".

כל המחקרים הללו מבוססים ללא יוצא מן הכלל על המחקר המקורי, על ושואבים מתפיסותיו וממקורותיו. לכן יהיה זה מן ההיגיון, במקביל להצגת הנתונים והתמונה האמיתית סביב נושא שכר המינימום, לטפל ולשלול את המחקר המקורי, אזי תתברר התמונה השקרית והמעוותת, ולא נצטרך להטריח את עצמנו בכל פרט ופרט מהמחקרים החדשים.

רקע היסטורי

בניגוד למקובל לחשוב כיום, דבר הנובע מבורות עיתונאית, שכר המינימום הוא לא דבר חדש, גם לא באופן יחסי. את שורשיו של שכר המינימום ניתן למצוא כבר בתיאוריה הסוציאליסטית של רוברט אוון, אשר גם מכונה סוציאליזם אופטימי. הסוציאליזם האופטימי של אוון נבע מבחינה היסטורית מפרץ של הומניזם, מזעקת מחאה נוכח מצב האנושות בסוף המאה השמונה עשרה וראשית המאה התשע עשרה. אוון היה ממייסדי תנועת הפועלים הבריטית, שהיתה תנועת הפועלים הראשונה בעולם. אחד מהמודלים שאוון הציע היה המודל שדגל תמיד בתשלום שכר הוגן לפועל והיה חייב להיות מעוגן בחקיקה, רעיון שהיה מהפכני בזמנו (וכנראה גם כיום!). הגלגול המודרני לרעיון זה הוא כמובן שכר המינימום.

הטענה של הליברלים בני זמנו של אוון היתה איך לא: "איננו יכולים להעלות את המשכורות, כי בסופו של דבר ייוצר תהליך מעגלי שסופו הורדת משכורות ופיטורים המוניים". אוון קרא תיגר על התיאוריה הזאת בהעלותו את הטיעון: הרי אם תתנו לפועלים שכר הוגן הם יהפכו לגורם של כוח קנייה. תנו לפועלים שכר הוגן ואז רמת החיים שלהם תעלה. כך יתחילו גם הם לרכוש מוצרים ושירותים. כתוצאה מזה, אם להשתמש במונחים של היום, העלאת השכר תניע את הפעילות המשקית, הפדיון של אנשי העסקים יעלה, הצמיחה תגדל והמשק יפרח. התפיסה הקפיטליסטית טועה משום שהיא רואה בפועלים רק כוח ייצור ולא כוח קנייה.

הרקע ההיסטורי של הדרישה להעלאת שכר המינימום הוא זה שיוצר את האנטגוניזם כלפי הדרישה ולאו דווקא מחקרים כאלה ואחרים. ההתנגדות נובעת בראש ובראשונה מתוך קנאות אידיאולוגית ולא מתוך מחקרים והוכחות אמפיריים בשטח והבנה של מורכבות העולם המודרני, שדורש תפיסה משלימה והסתכלות רב תחומית.

המעניין, שלמרות שבגדולה שבמדינות הקפיטליסטיות וערש הקפיטליזם עצמו, ארה"ב, היו מסוגלים להתמודד עם עובדה זו, הרי שעל משרד האוצר במדינת ישראל, השתלטה כת ניאו ליברלית קיצונית שלא מסוגלת לשמוע ולו את הביקורת הקטנה ביותר על עצמה ועל השיטה, שלא לדבר על ביצוע של מה שלא עולה בקנה אחד עם רצונותיה. גם אם זה מתבקש וגם אם זה מוכח באופן אמפירי ומדעי.

בראיון בלעדי שנתן חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, ששימש ככלכלן הראשי של הבנק העולמי ושל ממשל קלינטון, לגדעון עשת ב- Ynet הוא אומר: "אני לא מכיר מספיק את השיח הציבורי בישראל. אני יודע שהתיאוריות הכלכליות שאתה מצטט, התיאוריות שמקובלות על הימין האמריקני ושנתניהו השתמש בהן בישראל, הן תיאוריות מיושנות, אידיאולוגיות ודוגמטיות שמתעלמות מכל ההתפתחויות בכלכלה ב- 30 השנים האחרונות". אכן אין לחשוד בשיטגליץ כקומוניסט ומרקסיסט.

ועוד מוסיף שטיגליץ: "המצב בארה"ב מתדרדר בגלל מדיניותו של ממשל בוש. בוש מנהל את אמריקה באופן לקוי בגלל עיוורון אידיאולוגי, לפי עקרונות מיושנים ולא מעודכנים של כלכלת שוק קיצונית. אני נזהר בדברי על מדינות אחרות, אבל אני חושש שהדברים רלוונטיים גם לישראל".

מחקר האוצר על "שכר המינימום ונזקיו" - קריאה ביקורתית

המחקר שערך משרד האוצר תחת הכותרת המאיימת "השפעת שכר המינימום ונזקיו", מהווה את תשובת המשרד למסע הציבורי שניהלה בעבר ההסתדרות ושעמד במרכז הקמפיין של מפלגת העבודה למען העלאת גובה שכר המינימום בישראל. כפי שתעיד כותרת המחקר, מסקנתו של מחקר זה היא, כי חוק שכר המינימום גורם נזק כלכלי למשק, והעלאתו אף תגרום לנזקים כלכליים נוספים.

וכך כותב פרופסור לכלכלה אריאל רובינשטיין על המחקר: "משרד האוצר גיבש מסמך הנושא את הכותרת התמימה "מידע כלכלי" ובו התקפה נגד הדרישה להעלות את שכר המינימום. בחיפוש פשוט באינטרנט ניתן לגלות שפסקאות שלמות ומרכזיות במחקר, הסוקרת את הספרות הבינלאומית בנושא, הועתקו ממסמך אחר שכתבו אנשים אחרים לפני חמש שנים". עד כאן הדברים של רובינשטיין.

הפרשן הכלכלי הוותיק של ידיעות אחרונות, גדעון עשת, כותב על המחקר את הדברים הבאים: "התאחדות התעשיינים היא הלוחמת העיקרית נגד שכר המינימום והעלאתו. משרד האוצר במסמך החדש, מצטרף אליה. כבר לפני שנים התגלה הבלוף הגדול של התעשיינים. 40% מכלל השכר בתעשיה משולם רק ל- 10% של העובדים. אם ייקחו את כלל השכר המשולם היום בתעשיה וייחלקו אותו אחרת - למשל יוסיפו למינימום 30% ויגרעו 10% מלמעלה - עלות העבודה הכוללת לא תשתנה".

זאת ועוד, יש לציין כי פחות משליש ממשתכרי שכר המינימום מועסקים בתעשיה. ברוב הענפים האחרים בהם ישנו אחוז גבוה של משתכרי שכר מינימום (שירותי משק בית, שירותי משק ואירוח, חינוך, מסחר וחקלאות) אין תחרות על גובה השכר עם עובדים ממדינות שבהן עלות השכר נמוכה, כי על העבודה להתבצע בארץ. בתעשיה, לעומת זאת, גם עם מסי-המגן (שאותם כמובן רוצים להפחית אבירי השוק החופשי, בתנאי שאינם מפריעים לבעלי-ההון להרוויח כתוצאה מפרוטקציוניזם) תעבור עבודה שניתן להעביר לסין, או לירדן לארצות אלו, בלי קשר לגובה שכר המינימום בישראל, שיהיה תמיד גדול פי 10 או יותר מהשכר המשולם בהן.

התעשיינים רואים בשכר המינימום את אחת הסיבות העיקריות לבעיות התעסוקה במשק. בשכר המנהלים ורווחי הבעלים אסור לגעת, כמובן - לא בדרך של מיסוי ולא בדרכים אחרות, פן אלו ינטשו את העובדים ולא יספקו להם מקומות עבודה, אך את שכר העובדים ניתן לרמוס - לטובתם, כמובן. שטרסלר מצטט את יצחק אלוני, מנכ"ל תשלובת אלוני לשעבר, שאמר לפני שלוש שנים שהעלייה בשכר המינימום אילצה אותו לפטר 30 עובדים ומנעה ממנו לגייס 20 נוספים.

אותו אלוני סיים את תפקידו בסמוך לאותו זמן ונטל עימו הביתה 25 מיליון ש"ח בתמורה למניותיו בחברה, בתוספת סכומים נוספים שקיבלו בני משפחתו. בשנה שבה צוטט אלוני היו מכירות החברה שלו 253 מיליון ש"ח. ועלות המכר הכוללת היתה 202 מיליון ש"ח. הפחתה של נאמר 1,000 ש"ח בשכרם של אותם 50 עובדים שאלוני מדבר עליהם היתה מקטינה את הוצאותיה הישירות של התשלובת ב- 600,000 ש"ח בשנה - פחות משלושה פרומיל מההוצאות הישירות (כהערת אגב, באותה תקופה הורשע גם אלוני בקיום הסדר כובל, ונידון ל- 9 חודשי מאסר, 3 שנים מאסר על תנאי וקנס של 350 אלף ש"ח...).

טיעוני נייר העמדה שפרסם האוצר מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: ציטוט מחקרים ומאמרים העוסקים בנושא של השפעות שכר המינימום, השוואת שכר המינימום בישראל לשכר המינימום הנהוג במדינות אחרות, ומחקר אקונומטרי/סטטיסטי שערכו כלכלני האוצר על-פי נתוני המשק הישראלי.

עורכי המחקר מודים, כי אין הסכמה בקרב החוקרים בדבר השפעת גובה שכר המינימום על שיעור התעסוקה, וכותבים בפירוש כי "העדויות האמפיריות לגבי השפעת העלאת שכר המינימום על התעסוקה, על העוני ואי השוויון... מגוונות ולעיתים סותרות". כמו היופי, גם הקשר בין שני משתנים כלכליים הוא בעיני המתבונן.

הינכם מוזמנים לקרוא את סקירת האוצר ואת המחקרים המצוטטים במסמך האוצר, ולשפוט בעצמכם. ברשותכם אתעכב רק על ציטוט אחד, שמקורו דווקא לא אקדמי. כותב מסמך האוצר מציין, כי "התאחדות התעשיינים מעריכה כי סך כל תוספת העלות למעסיקים במשק... בגין העלאת שכר המינימום ל- 4,500 ש"ח נאמד בכ- 22 מיליארד ש"ח". הבה נעשה חשבון. שכר המינימום כיום הוא מעט יותר מ- 3,300 ש"ח. העלאתו ל- 4,500 ש"ח פירושה העלאה של 1,200 ש"ח לחודש לעובד, פירושה העלאה של כ- 14,400 ש"ח לשנה. האם העלות של 22 מיליארד ש"ח הינה עלות לשנה? מספר משתכרי שכר מינימום הוא כ- 10% מהשכירים במשק, שהם כ- 180,000 עובדים. הכפלה של 14,400 ש"ח ב- 18,000 תיתן 2.5 מיליארד ש"ח. מספר זה שונה למדי מהערכת התעשיינים.

השוואת שכר המינימום בישראל לשכר המינימום במדינות אחרות מתחילה, כראוי, בסקירת המצב בארץ. כבר בקריאה של הסקירה ההיסטורית, הקורא מתבלבל. כותב הסקירה מערבב בין סקירה היסטורית של התפתחות שכר המינימום, ובין דעותיו לגבי השפעות שכר המינימום על מצב המשק. כך למשל הוא כותב, כי "היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע עלה החל ב- 1995 בקצב מהיר. בשנת 1995 עמד היחס על 40.0 אחוזים, לעומת 47.8 אחוזים בשנת 2003". האמת היא ששכר המינימום עמד על 40% מהשכר הממוצע עד 1997, ואז שונה בחוק להיות שווה ל- 47% מהשכר הממוצע. לכן התייחסות ל"קצב" גידול הינה מטעה.

בחלק זה של הסקירה מושווה שכר המינימום בישראל לשכר המינימום לפי בסיסים שונים - ביחס לשכר הממוצע, ביחס לשכר החציוני, וביחס לתוצר לנפש. כך, למשל, מראה אחת הטבלאות עליה בשכר המינימום בישראל ביחס לתוצר לנפש, מ- 47.8% בשנת 2000 ל- 53.3% בשנת 2003.

בולט במיוחד בטבלה הזינוק שבין שנת 2001, בה היה שכר המינימום 47.8% מהתוצר לנפש לחודש, לשנת 2002, בה עלה היחס בין שכר המינימום לתוצר ל- 52.8%. אולם, הכלכלן מהאוצר לא מביא בפנינו את הנתונים לפיהם חושבו היחסים. בדיקה תראה כי בין שנת 2001 ל- 2002 לא עודכן שכר המינימום כלל - בשנים אלה השכר עמד על 3,266.58 ש"ח (ראו נתונים היסטוריים לגבי שכר המינימום והשכר הממוצע באתר חברת "נתון")... העלייה ביחס בין שכר המינימום לתוצר לא חלה בגלל עליית שכר המינימום, אלא בגלל הירידה בתוצר.

כך גם "זינק" היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע מ- 44.4% ב- 2001 ל- 45.7% ב- 2002. שוב, לא שכר המינימום עלה, אלא השכר הממוצע ירד. נקודה זו חשובה במיוחד, כיוון שבחלק השלישי מסתמך עורך המחקר על היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע כאל המשתנה המרכזי בניתוח. עלינו לזכור כי יחס זה אינו גדל רק כתוצאה מעליית שכר המינימום, אלא גם כאשר השכר הממוצע יורד. כך, כאשר באחד הגרפים מראה הכותב כי במקביל לעליה היחס שכר המינימום והשכר הממוצע בין 2001 ל- 2002 חלה גם עליה באבטלה מ- 11% ל- 12%, עלינו לזכור כי לא חלה עליה בשכר המינימום, אלא ירידה בשכר הממוצע במקביל לעליה באבטלה.

חלק ההשוואות משופע בגרפים ובאיורים, ושם חוזר שוב ושוב הטריק של עיוות הצגת הנתונים באמצעות שינוי מלאכותי של בסיס ההשוואה.

החלק האחרון במחקר הוא ניתוח אקונומטרי סטטיסטי של נתונים היסטוריים מהמשק הישראלי. במחקר זה ישנם שני כשלים עיקריים. ראשית, המחקר מתייחס לתקופה של 11 שנים, מ- 1993 ל- 2003, וזאת למרות ששכר המינימום נהוג בישראל מראשית שנות ה- 70. מדוע? מסביר עורך המחקר: "תקופת המדגם נבחרה כך שלא תכלול את השינויים המבניים הגדולים שהתרחשו בתחילת שנות ה- 90".

ובכן, יש כאן הטעיה גדולה. זה אינו מדגם. החוקר מעדיף להתרכז מסיבותיו שלו בתקופה מסוימת, ולוקח את כל הנתונים מאותה תקופה. הנתונים משקפים אכן את שאירע בשנים אלה, אך רק אותן.

הכשל השני הוא הבלבול בין קשר לסיבתיות. עצם העובדה שמתגלה קשר בין מספר משתנים, לא אומר כי שינוי בערכו של משתנה אחד גורם לשינוי בערכו של משתנה אחר. המחקר האקונומטרי אכן מצביע על קשר בין שיעור התעסוקה והיחס בין שכר המינימום והשכר הממוצע, אך אינו מבסס את הסיבתיות שהאוצר טוען לקיומה.

כפי שכבר ראינו, היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע יכול לעלות כי השכר הממוצע יורד, והשכר הממוצע יורד בגלל ירידת הביקוש לעובדים (כפי שכל כלכלן יסביר לכם), כלומר בגלל עליה באבטלה. ייתכן בהחלט מצב שבו עליה באבטלה מגדילה את היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע, גורמת באותה עת לירידה בתוצר, ואז גם היחס בין שכר המינימום לתוצר עולה.

לסיכום, המחקר של משרד האוצר הינו בעייתי במספר מישורים. הוא מסתמך על נתונים לתקופה קצרה יחסית - שהיא כשליש מהתקופה בה נהוג שכר המינימום בישראל. המדד בו משתמש האוצר לייצוג שכר המינימום יכול להשתנות גם כאשר שכר המינימום אינו משתנה, ועלול להראות עליה בשכר המינימום היחסי דווקא עקב עליה באבטלה וירידה בתוצר. בנוסף לכך, האוצר מציג את הנתונים בצורה המציגה את המציאות האמיתית באופן מעוות, מבלבל בין קשר וסיבתיות, אינו מציע תיאוריה כלכלית לביסוס הסיבתיות שאותה הוא מנסה להוכיח, ומבטל כלאחר יד מחקרים אחרים שהגיעו לתוצאות מנוגדות לשלו.

יתירה מזאת, עורך המחקר מודד את שכר המינימום כ- % מהשכר הממוצע במשק. הוא חישב ומצא כי אם יועלה שכר המינימום ל- 4,500 ש"ח כפי שמוצע, שכר המינימום בשנת 2007 יהיה שווה ל-54.5% מהשכר הממוצע במשק, וזוהי רמה גבוהה ביותר לשכר המינימום, לדעת החוקר. כדי להמחיש עד כמה השכר גבוה, מצורף בדוח האוצר גרף, המראה את היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע לאורך השנים. רואים בבירור כי העמודה של שנת 2007 גבוהה ב- 60% מהעמודה של שנת 2003, וגבוהה כפליים ויותר מעמודות האחרות. אוי ווי.

אבל שימו לב שציר ה- Y שבצד ימין - תחתית כל עמודה היא בגובה של 38% - עורך המחקר קיצץ את העמודות באופן שווה וכך שינה את היחסים בין הגבהים. העמודה של 2007 מייצגת 54.5%, והעמודה של 2002 מייצגת 45.7%, ולכן העמודה של 2007 צריכה להיות גבוהה מהעמודה של 2002 פי 1.2, ולא פי 2 כפי שמופיע בשרטוט.

קל להעתיק את הנתונים לתוכנת אקסל, ולייצר את הגרף מחדש, ללא עיוות, כך שתוכלו לקבל את התמונה האמיתית. האמת, שמשרד האוצר לא רוצה לספר לכם, היא כי ההעלאה המוצעת בשכר המינימום אינה גבוהה כלל וכלל. אז, כמו שנחמיה שטרסלר אוהב להגיד, שלא יעבדו עליכם.

פרויקט לאומי -תוכנית כלכלית להנהגת שכר מינימום

הנהגת שכר מינימום במשק בסך 4,600 ש"ח חייבת להיות רכיב מרכזי בתוכנית למיצוי פוטנציאל צמיחת המשק, לשיעור של 6%-7% ולצמצום משמעותי ומיידי בשעורי העוני והאבטלה צריך להיקבע, בראייה של תקציב המדינה, המשק הישראלי והחברה הישראלית, כי הנהגת שכר מינימום בסך 4,600 ש"ח, זו השקעה לאומית אקוטית להאצת והרחבת הפיתוח החברתי והכלכלי של המשק והחברה בישראל, משותפת לממשלה, המגזר היצרני, המגזר הפיננסי, יהודי התפוצות, הקהילייה החינוכית והאוניברסיטאית.

ציבורי היעד של השקעת עתק חברתית לאומית חדשה זו הם בני דור העתיד של מדינת ישראל, קרי, ילדים, נוער וצעירים. מדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות למה שהנביא ישעיהו כינה: "האזינו קציני סדום, שמעו עם עמורה". לסדום דמינו כעמורה היינו. מדי פעם בפעם אנו מתבשרים כי זה שנים יש מאזן הגירה שלילי בישראל. מספרם של אלה שירד עלה על מספרם של אלה שעלה. אבל אל דאגה, זאת רק ההתחלה. לאדם צעיר אין עתיד אם הוא מתחיל את חייו כאן, אחרי שלוש שנות שירות חינם עם 20 שקל לשעת עבודה, ללא זכויות, מעמד והכי הכי חשוב - ללא כל פרספקטיבה לעתיד.

הבסיס לקיום הוגן ונכון הוא אך ורק השכר. הבסיס לפריחה הכלכלית של המשק הישראלי הוא המשאב הכלכלי.גורם הייצור - היחיד הממשי הקיים בה - כוח האדם, המכונה כיום, ובצדק גם ההון האנושי. זהו היתרון היחסי שיש לנו. אין עוד ועם זה צריך ואפשר לנצח. הסקנדינבים ואירלנד עושים את זה נפלא עם נתונים דומים. אנחנו היינו פעם המודל לחיקוי של כולם. כולם עלו אלינו ללמוד מאיתנו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. אור לגויים היינו: מדיניות של שיכון ציבורי, חקלאות בתנאי ספר המידבר ובקרקע מליחה, איגודים מקצועיים אחראים ומצליחים, רפואה ציבורית יעילה, כלכלית וצודקת, מערכת חינוך מופתית. הכל קורס ומתרסק.

הנהגת שכר מינימום נועדה להגדיל את ההשקעה הלאומית בילדי ישראל בדרך של הגדלת ההשקעה של כל משפחה בישראל בילדיה. מדובר בהשקעה לאומית שתוביל ל"הקפצת" שעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי מ- 55% ל- 65%, להצבת שעורי העוני מתחת ל- 15% ושעורי האבטלה מתחת ל- 5%, לצמצום דרמטי בפערים החברתיים ובפערים המעמיקים בהכנסות בין אזורי הארץ השונים וסקטורים חברתיים שונים ולהצבת ההכנסה הממוצעת לנפש מעל 20,000 דולר.

הנהגת שכר מינימום אינה עוד צעד סוציאלי סתם, ולא מדובר בצעד משקי צר אופקים מנימוקים פופוליסטיים-פוליטיים אלא בתוכנית משקית מקיפה, שתתבסס על הסכמה לאומית ושותפות רחבה בין הממשלה, ארגוני המעסיקים, ארגוני העובדים, הקהילייה האוניברסיטאית והחינוכית ותהיה מגובה בצעדים נוספים לחיזוק הסקטור של העסקים הקטנים והבינוניים, בעידוד היזמות העסקית של הדור הצעיר ושל מבקשי קריירה שנייה, במטרה לחזק את שכבות הביניים התחתונות והאמצעיות, בנוסף לחיזוק השכבות החלשות והעשירונים התחתונים.

היקף ההשקעה הלאומית שצריכה להיות מוצעת בתוכנית משקית זו להצבת שכר המינימום על שעור של 4,600 מסתכמת ב- 8 מיליארד ש"ח. לפי הפירוט הבא:

• יצירת ענף השלמת שכר בביטוח לאומי: 3 מיליארד ש"ח, דרך העברה שנתית מרזרבות מוגדלות בענף ילדים.

• השלמת שכר לבעלי שכר הנמוך מ- 5,000 ש"ח: 2 מיליארד ש"ח, דרך הפחתה בשעורי מס הכנסה על חברות עסקיות עתירות רווחים.

• הפחתה בהטבות המס הניתנות לסקטור הפיננסים: 2 מיליארד, קרי, בנקים, חברות ביטוח, קרנות, מוסדות פיננסיים ועוד (הערה: בתקציב 2006 סך הטבות מס אלה - 13 מיליארד ש"ח)

• הקצאה מיוחדת להנהגת שכר מינימום בתעשיה: 1 מיליארד ש"ח.

הנהגת שכר מינימום בסך 4,600 ש"ח תביא לגידול של 2%-3% בשיעור צמיחת המשק. כפועל יוצא מכך, הכנסות המדינה, בגין גידול בצמיחת המשק בשיעור שמעל 6% יגדלו ב- 4-5 מיליארד ש"ח. הנהגת שכר המינימום בשיעור של 4,600 ש"ח, תביא גם לגביית מיסים של שישה עד שמונה מיליארד ש"ח נוספים בשנה לפחות - מעבר לגידול שציינו מעלה - שלא נלקחה בחשבון בהצעת תקציב המדינה של הממשלה. במידת הצורך, ההכנסות יוקצו להשלמת מימון שכר מינימום וכן לתוספת מיליארד ש"ח לגמלאים ומיליארד ש"ח לנכים זאת, לצורך הגדלת שכר מינימום לסקטורים אלה.

לוחמה מקיפה בעוני

צריך להיקבע שהנהגת שכר מינימום זו גם הדרך ללוחמה מקיפה, אמיתית ומוצלחת בעוני. משמעה, הגדלת ההכנסה הממוצעת לנפש בקבוצות האוכלוסיה החלשות. לפי ביטוח לאומי מדיניות הממשלה הובילה לתוספת של 9 מיליארד ש"ח לעשירונים העליונים והפחתה של מיליארד ש"ח לעשירונים התחתונים. זה אומר, הממשלה תרמה להגדלת הפער בהכנסה לנפש בין עשירונים אלה ב- 1,300 ש"ח.

לוחמה בעוני מחייבת בנוסף להנהגת שכר מינימום בסך 4,600ש"ח גם:

• הגדלת תקציבי חינוך מדעי וחינוך גבוה.

• סיוע ברכישת מחשב לכל משק בית נזקק עם ילדים.

• הוזלת מחירי הדיור בדרך של הפשרת קרקעות לאום בחינם באזורי עדיפות ועידוד של בניית דיור ממשלתית על-ידי ממשלת ישראל.

• הצבת נתח מחקר ופיתוח בתוצר על שעור של 10%.

• הסבת תעשיה מסורתית לתעשיית מדע.

• הגדלת תקציבי משטרת ישראל לשיטור קהילתי ולוחמה בפשיעה ועוד.

• תמיכה ועידוד היזמות העסקית לעסקים קטנים ובינוניים לצעירים, למחפשי קריירה שנייה או כהסבה מקצועית.

• חקיקה והגברת הפיקוח על הבנקים, השוואת תנאי הריבית של משקי הבית לריבית של המגזר העסקי, שבירת המונופול וריכוזיות הבנקים מקומץ בעלי הון ויצירת מערכת מימון וגיוס כספים חלופית.

• בניית "סל השקעות משלים לשכר המינימום" ובניית סל "סל השקעות לאומי בחברה הישראלית", בדגש על תחומי הבריאות, הרווחה, החינוך וההשכלה ושיחזור רשת הביטחון הסוציאלי.

אפילוג - השקעה באנשים ו-"סל השקעות לאומי בחברה הישראלית"

המאבק הציבורי, המקצועי והפוליטי על שכר המינימום מבטא למעשה את המלחמה כולה. אחת המעסיקות הגדולות במשק, עופרה שטראוס, אמרה בראיון לשלי יחימוביץ': "זאת לא המדינה לה ייחלנו, הפערים החברתיים לא סבירים". לא גברת שטראוס היקרה, לא הפערים החברתיים הם הבעיה, אלא הכלכליים. הצטברות דמיונית ומופקרת של עושר כלכלי, הון אישי, מיליארדי דולרים, פיננסים, נדל"ן, בתים, רכוש אחר והשד יודע מה עוד, בידיים מעטות ביותר והתרוששות של מעמדות הביניים הם הבעיה, גב' שטראוס היקרה.

המאבק על שכר המינימום הוא הדגל. ממש כך, לא יותר ולא פחות מזה. וזהו רק השלב הראשון בהשבת מלחמה שערה למדינה שהפקירה ופגעה באזרחיה. 1,600 ישראלים משתכרים 100 אלף שקל בחודש, זה נראה לך נורמלי, גברת שטראוס היקרה? בידי הישראלים 1,450 מיליארד שקל ברכוש פיננסי, טוען בנק ישראל. הוא רק לא מפרסם, כי הוא לא יודע, והוא גם אף פעם לא טרח לבדוק, איך מתחלק הרכוש העצום הזה.

מכל ה"רפורמות" של הממשלה לא יצא בינתיים שום דבר טוב חוץ מאחד - הבורסה פורחת ומשגשגת. בעלי עניין, על האחרים אין לנו נתונים, כבר מימשו רווחים במכירת ניירות ערך בבורסה, ב- 4 מיליארד שקל נכון ל- 31 בדצמבר 2003 ובינתיים, לא סופי, עוד כמה מיליארדים טובים.

מדיניות הריבית הדרקונית של בנק ישראל העבירה וממשיכה להעביר מיליארדי שקלים כל שלושה חודשים מאלה שאין להם (ונמצאים בחובה ובחובות) לאלה שיש להם - בעלי ההון ולמתווך הפיננסי - הבנקים, שיגרפו גם השנה סכומי עתק של מיליארדים רבים של שקלים על גבם של מיליוני ישראלים.

המאבק על שכר המינימום צריך להיות רק ראש הגשר, רק שלב ביניים. הכיוון הכללי והחשוב - המטרה - חייב להיות לייקר את העבודה בישראל לרמות של המדינות המובילות בעולם. התחרות שלנו, למי שלא מבין, איננה עם סין, הודו, תאילנד או מזרח אירופה. התחרות שלנו היא עם שוודיה, דנמרק ופינלנד. לכן חייבים להעלות את השכר בכדי להגיע לשימוש רציונלי במשאב הזה. את השינוי המבני במשק צריך להוליך דרך שכר גבוה ולא "גמיש". ומי שלא יכול שיעבור לסין וישאיר כאן רק את מי שיכול לשלם. ואז הצעירים יפסיקו לברוח. ואת אלה שיפלטו נקלוט באמצעות הסבה מקצועית ממלכתית בתעשיות הפנאי, וניתן להם דמי אבטלה ראויים, וקצבאות זקנה שאינן מביישות את נותניהן.

ובכדי להבטיח שנהיה במקומות הראשונים ברמה האנושית להשקיע במשולב עוד ועוד בחינוך וברווחה, להעלות את שכר המורים לרמה של המהנדסים (כמו ביפן) ולבטל את כל התשלומים ביסודי ובתיכונים והעיקר את שכר הלימוד באוניברסיטאות. כל דיכפין יתי וילמד - כמאמר חז"ל: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".