חוקי המתמטיקה של אולמרט

כל תלמיד כיתה י"ב אשר עבר בהצלחה את בחינות הבגרות במתמטיקה מכיר את הנוסחה הבאה: אם ישנם שני נעלמים , X ו - Y, ומבצעים פעולת חיבור ביניהם- אזי תוצאת פעולת החיבור חייבת להיות תוצאת המיזוג של שני הנעלמים המשתתפים במשוואה.

כנראה שמה שבהיר ונהיר לתלמיד הפשוט מכיתה י"ב, אינו ברור כלל ועיקר לראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט. השבוע התבטא אולמרט פעמיים, והמרחק בין שילוב אמירותיו ובין תוכניותיו המדיניות רחוקות כרחוק מזרח ממערב.

"השאלה איננה אם השטחים הם ארץ ישראל", אמר אולמרט לתלמידים יהודים שביקרו אותו בלשכתו, "משום שהם כן". הוא הוסיף כי "כל השטחים מהירדן עד לים הם בעיניי חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, ולא יכלו לקחת אותם מאיתנו... הארץ תמיד תהיה שלנו... כל המקומות המוזכרים בתנ"ך תמיד יהיו בעלי קשר עמוק לעמנו, לגעגועים שלנו ולתפילות שלנו". עד כאן, לצורך העניין - נתון X.

ונעבור לנתון Y. בטקס פתיחת אירועי יום השואה ב"יד ושם", נשא אולמרט נאום אל מול מצלמות הטלוויזיה והקהל הרב שהתאסף במקום. "אני גאה על מורשת אבותינו שהיא ניגודה הגמור של תורת הגזע והרצח. אני גאה על הקמת מדינת ישראל, התשובה המוסרית וההיסטורית הניצחת למזימת הצורר".

אולמרט הוסיף ואמר כי לקח מלחמת העולם השנייה הוא כי "פייסנות, ויתור וחולשה הם מרשם לשואה. רק עמדה מוסרית תקיפה ונכונות לעמוד על משמר החירות יבטיחו את עתיד האנושות".

אז מה היה לנו? נרקח את X ו Y יחדיו, ונקבל את מה שהיה להוכיח, או 'מש"ל' בשפת המורים למתמטיקה? לא אצל אולמרט. תוצאת החיבור של שני הנאומים אמורה הייתה ליתן מדיניות של "אף שעל", או לכל היותר מדיניות של "קודם תהיו בני אדם ותחדלו מטרור, ואז נדבר איתכם". הרי ברור לכל בר דעת כי פייסנות וויתורים מול ה"צורר החמאסי", שרוצה להשמידנו לא פחות מהיטלר וחבורתו, לא תוביל לשום מקום!

אך לא אדם כאולמרט יגרום לחוקי המתמטיקה להפריע לו בתוכניותיו. גם לא מפריע לו הנתון החיצוני למשוואה, שמאז החלה מדינת ישראל בטקטיקת הנסיגות החד-צדדיות צנח כושר ההרתעה שלה לשפל חסר תקדים. ובמה דברים אמורים? די לנו בבחינה מרפרפת של גבול הצפון, על עשרות אלפי הרקטות ששתל החיזבאללה ובגללן מפחדת ממשלת ישראל להגיב לתוקפנות הארגון, ובירי הקסאמים הבלתי פוסק מרצועת עזה לארץ (ועל עליית החמאס לשלטון כפועל יוצא של ההינתקות אין צורך להכביר עוד מילים כלל וכלל).

אולמרט ככל הנראה לא קרא את הנאום שהכינו לו יועציו טרם נשא אותו ב"ד ושם" - נאום שמתאים לאיש ימין - ולא למישהו שהצהיר על נכונות לברוח כי "יורים עליו קצת" והחיים קצת קשים. ניתן לומר בביטחון, כי רוב אזרחי מדינת ישראל לא מאושרים (בלשון המעטה) מנקיטת "מדיניות פייסנית" מול ישות אויב (דה פקטו), גם אם הרשות עדיין לא הוגדרה ככזו באופן רשמי. גם הם רואים לאן הובילה עקירת היישובים ברצועת עזה - ללא הסכם וללא שמירה על ביטחון תושבי האזור.

שר החוץ לשעבר אבא אבן אמר פעם כי "מדינות נוהגות בתבונה רק לאחר שניסו את כל האפשרויות האחרות". נדמה כי בתוכניתו המדינית מנפץ אולמרט לרסיסים את האמירה הנ"ל, שטבע אחד מהדיפלומטים היותר מזהירים של המדינה. הרי תוכנית ההינתקות נכשלה כישלון חרוץ - ועל כך אין חולק - וכעת הגיע הזמן לנהוג בתבונה.

ברי לכל, כי החיים בארץ אינם "נופת צופים", ואיש אינו טוען זאת. ההיפך הוא הנכון. "ארץ ישראל אינה נקנית אלא ביסורים, וכל שחביבה ארץ ישראל עליו ומקבל עליה יסורים באהבה זוכה ורואה בבניינה" ציין ש"י עגנון בספרו "כתמול שלשום". על העם היהודי היושב בציון להתגבר על כל המכשולים, וגם כשלעיתים קשה - לשמור על חוקי המתמטיקה ולהבין מדוע בעצם אנחנו פה, ולא באוגנדה.