אפשר לומר ש'ברנשים וחתיכות' הוא התשובה של תיאטרון 'בית לסין' ל'המפיקים' של התיאטרון 'הקאמרי'. תחרות זה תמיד דבר טוב ונראה שגם הפעם קנאת היוצרים בין שני התיאטראות הניבה שני מחזמרים מושקעים, עשויים ברמה ובהחלט משעשעים. 'בית לסין', האח הצעיר של 'הקאמרי', עמד בכבוד במשימה והרים הפקה יפהפיה.
'ברנשים וחתיכות', שמבוסס על סיפוריו של דיימון ראניון, הוא תמהיל של כל מה שעושה מחזמר לקליט ומצליח: ספור עלילה חינני שמתרחש ב'לוקשיין' ניו-יורקי אופייני, הכולל מהמרים וטיפוסים מפוקפקים שמחפשים כסף קל וחיים נהנתנים.
בתוך כל הבליל הזה יש ספור אהבה בין נייתן דטרויט (צביקה הדר) - מהמר כפייתי שמבטיח למיס אדלייד (מיה דגן), ארוסתו זה 14 שנים, שאו טו טו הם מתחתנים. אבל מחר כמובן יש שחר חדש וה'הבטחה הסופית' של נייתן מתאיידת לה עם הזריחה הראשונה. במקביל ניצת ספור אהבה בין סקיי מסטרסון (גיא זו ארץ), מהמר חתיכי וחלקלק, ובין שרה בראון (לירז צ'רכי), מטיפה דתית חסודה ומתוקה.
'ברנשים וחתיכות' כשמו כן הוא: הרבה ברנשים, הרבה חתיכות, כסף קל ואהבה שנגמרת בהפי אנד מיוחל כשבסופו מנצנצת לה הישועה בדמות הבחירה בטוב.
לצביקה הדר נוכחות אנרגטית. הוא לא שר מי יודע מה, אבל הוא בהחלט משכנע כנייתן דטרויט. גיא זו ארץ יפה תואר, מקסים, רומנטי ושרמנטי. גם שר יפה וגם בדיוק טיפוס המאהב החלקלק והחמקמק. מיה דגן מקסימה, וגם שרה נהדר, בדמות הארוסה הנכלמת. לירז צ'רכי מתוקה וחסודה במידה, רק חסר לה קצת להט דתי מטיפני. ישראל גוריון כסבא-מטיף חביב ומשעשע. הפתעת הערב היא הזמרת רותי הולצמן (משלישיית 'שוקולד מנטה מסטיק') ששיחקה את ה'מאמא' של המסדר הישועי: אשה גדולת גוף עם קול גדול ונוכחות בימתית.
לסיכום, הכל מקסים ב'ברנשים וחתיכות': המוזיקה, התלבושות, התפאורה, הרקדנים, הכוריאוגרפיה והבימוי של קן אולדפילד. אתה יוצא מ'ברנשים וחתיכות' זחוח וטוב לב עם חיוך על השפתיים. במציאות המהבילה שלנו זהו הישג לא מבוטל.
במשפט אחד: מחזמר מהוקצע ומלוטש. יופי של מחזמר.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
