כל אזרח הגון ראוי שיתעורר בבעתה בקוראו מה "גורמים בנציבות שירות המדינה" מרשים לעצמם לעולל בניסיונם המכוער לתקוף את מוסד מבקר המדינה ועובדיו. משרד הנציבות שאמור להיות אמון על שמירת המידות בשירות הציבורי הפך לגורם המנסה להשמיד אותן. מקבילה דוחה של כשל חיסוני נרכש.
מבקר המדינה משרת את האזרחים ומגונן עליהם ועל "נכסיהם" מפני זילות החוק בידי רשויות השלטון, אם כי יודע היטב האזרח שברוב המקרים דוח המבקר הוא גירסה מרוסנת ומעודנת על החולי השלטוני. כל גוף, ולא כל שכן כל ראש רשות שלטונית, הם מועמדים לגיטמיים לבדיקתו ולביקורתו. שום גוף שלטוני, אפילו לא גופים חשאיים כמו המוסד והשב"כ, אינם מחוץ לתחום ביקורת המבקר.
תהיינה התלונות כנגד הביקורת אשר תהיינה: על כל מבוקר חובה להתייחס עניינית לביקורת, ורק לה. אין הדעת סובלת שמבוקרים יתקפו את עובדי המשרד או את המבקר אישית. והיה ויקדיח המבקר את תבשילו, תמצא הזרוע הרביעית- העיתונות - את הדרך הראויה להביא את העניין בפני הציבור.
בריונותו של הנציב, עניין חריג כשלעצמו, מעידה שהחליט כנראה שההסחה הטובה ביותר היא ההתקפה. ניכר גם שהנציב חש מורם מהעם ומהשלטון, אם לא מהחוק. בטרם אפילו פורסם הדוח החלו הנציב ו"גורמים" במשרדו (יואילו נא האחרונים להזדהות כדי שיוכל הציבור לאמוד את נקיון לבבם) להטיח רפש במבקר ובעובדיו. לפי עיתון הארץ, אף הגדילו "הגורמים האלמוניים בנציבות" ואמרו ש"לא יתכן שהמבקר יהיה חוקר, תובע ושופט", וש- "הנציב מתכוון לפעול להקמת מנגנון ערר ופיקוח על ממצאי המבקר ובכלל זה ממצאי הדוח ושכרם של עובדי המשרד..."
ריחות רעים עולים באף הקורא. האם הנציב עומד לתפוס את מקום המחוקקים? האם הוא מאיים בסגנון מאפיונרי על עובדי המבקר? ומה בדיוק עושה הנציב (או ה"גורמים") בהכפישו עובדת מדינה בכירה שהוא יודע היטב שאינה יכולה לענות לו? האם הוא קורא תיגר על האמון שרוכשים לעובדת, המבקר הנוכחי והקודם- שופט בית המשפט העליון (בדימ.) אליעזר גולדברג. כבר נאמר: הפוסל במומו פוסל, אם כי במקרה זה אין מדובר ב"חוקר, תובע ושופט", אלא בתליין!
טוב יעשה ראש הממשלה, שכבר הוכיח את נחישותו לנקות אורווה מבאישה אחת בטרם נכנס לתפקידו, אם לא ימתין להסתלקות הנציב, אלא יאותת לכל פקידי המדינה - ברובם אנשים הגונים ומסורים - שאין השירות הציבורי והסדר התקין סובלים בריונות מכוערת, ודאי לא מאלו האמונים על שמירתם. הנציב פסל את עצמו במובהק מלכהן במשרה הרמה והרגישה בה הוא מחזיק. מאחר וכך, ולאור הגילוי מכמיר הלב של רוע רוחו, יש לעשות את המעשה השלטוני הראוי: להדיחו.
