האמת על מפת הדרכים

במאמר בשבועון "בשבע" סיפרתי שהאיחוד הלאומי הציע לעמיר פרץ קואליציה בלי קדימה, ולטובת הרעיון הזה היה מוכן לקבל על עצמו את "מפת הדרכים". ציינתי, שמפת הדרכים כל עניינה הקמת מדינה פלשתינית והזמנתי חכ"ים ממפלגה זו, שהיא הכי ימנית בכנסת, להתייחס לידיעה הזאת, שהופיעה בכמה עתונים. אם אינה נכונה - להכחישה, ואם נכונה היא, לערוך בירור במפלגה. הרי אין זה דבר של מה בכך, שמפלגת הימין, מפלגת היישובים - אף היא מוכנה לעבור "שמד' פוליטי ולהצטרף למצדדי האסון הלאומי ששמו מדינה פלשתינית ביש"ע.

עברו כמה שבועות, וזכיתי בתגובה. חבר הכנסת צבי הנדל השיב לי בעיתון "בשבע", וכך כתב:

"אני מציע לאליקים העצני, שהביע את ביקורתו על "מחנה הימין" בבימה זו, גם אם דבריו כנים, להפסיק לזרות ייאוש. חברי 'האיחוד הלאומי' נאמנים לעם ולארץ לא פחות מאף אחד, וכדאי לפעמים ללמוד את העובדות והמציאות הפוליטית לפני שקוטלים את מנהיגי הציבור.

לו היינו מצליחים במהלך הקמת הממשלה החברתית בראשות עמיר פרץ, היתה מתרכזת הקואליציה באיחוי הקרעים והקטנת הפערים בעם, ובכך דוחה כל דיון בעקירות והרס נוסף, תוך התמקדות במלחמה בחמאס שעלה לשלטון ואינו בר-שיח לשלום המדומה, לו מייחל השמאל הישראלי".

עד כאן לשונו.

עינינו הרואות, שתשובה על שאלתי, האם היה האיחוד הלאומי מוכן לקבל על עצמו את מפת הדרכים, לא קיבלתי. יתר על כן: התברר לי, שהאיש שהציע לפרץ הקמת ממשלה משותפת על בסיס מפת הדרכים היה לא אחר מאשר - חבר הכנסת צבי הנדל בעצמו!

מובן, שהוא פעל מתוך כוונה טובה, ועל בסיס ההנחה שגם אם להלכה תאומץ מפת הדרכים, למעשה - כלום לא יקרה, מפני שהחמאס, שהשתלט על הרשות הפלשתינית, יחסום כל דרך למשא-ומתן.

אלא, שמצבים פוליטיים חולפים, ועמדה עקרונית של מפלגה בעניין של חיים ומוות כמו מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל, קיימת ועומדת ומשפיעה לטווח ארוך את השפעתה ההרסנית.

עדיין אני חושב שחייב להיות בתוך האיחוד הלאומי בירור בנידון, וכי המפלגה חייבת להסתייג בפירוש מרעיון העיוועים הזה שהוצע לצרכי משא-ומתן, בפזיזות ובחוסר אחריות.

באותה הזדמנות גם התברר לי, שחבר כנסת הנדל מעולם לא קרא את מפת הדרכים, ואני בטוח שהוא אינו היחיד, וזה מחדל שאין לו כפרה כי זה המסמך הבינלאומי הכי גרוע, הכי אסוני לישראל, מאז הספר הלבן הבריטי של שנת 1939.

לעיונו של חבר הכנסת הנדל ואולי שניים, שלושה מן הקוראים שגם כן טרם "יצא להם" לעיין במפה הזו, אפרוש כאן את קוויה הכלליים. אולי יבינו, סוף סוף, מדוע אבו-מאזן ושאר שונאי ישראל כל כך להוטים לדבוק במפה הזו ולמסמר אותנו אליה.

נפתח בשם. מתנהלת נגד עם ישראל מלחמת-הטעייה, מלחמת-הסוואה, לוחמת-כינויים פסיכולוגית. ההנחה היא, ולדאבוננו היא נכונה, שאם תקרא לסרטן מספיק פעמים "פודינג", בסוף יאכלו אותו בשקיקה.

קחו את "ההינתקות", המצאה גאונית שנותנת לערבים את הארץ דווקא מתוך רגשות של שנאה להם, שאיפה להתנתק מהם. רומזים לתת-מודע של הישראלי העייף והשחוק: מה רע להתנתק מן הטרוריסטים ומן הטרור? ותוך כדי - מכייסים ומנתקים אותו מארצו, מנתקים את אחיותיו ואחיו מבתיהם ויישוביהם והופכים אותם לפליטים, מנתקים את עם ישראל מן הציונות, מתכלית קיומו בארץ הזאת. מה לא מתנתק? הקסאמים, כמויות הנשק הענקיות הנכנסות דרך האיזור ש"התנתק", ממשלת חמאס שעלתה כתוצאה מן ההינתקות. אוי ואבוי לפודינג הזה!

ומה רומזת המילה "התכנסות"? גם זו המצאה גאונית של שוטפי מוחות מקצוענים. 'מתכנסים' - למשל, ליד האח הבוערת, באוירה משפחתית חמימה. "מתכנסים" - יחד שבטי ישראל. כל כולה של המילה התכנסות נושמת אחדות, "יחד", משהו בונה וחיובי. בעצם, 'התכנסות' רומזת להיפוכה של "הינתקות", שכבר חדלה להיות אפקטיבית אחרי זוועות גוש קטיף ועמונה.

ומה היא המציאות? התכנסות לתוך גטו צר ומסוכן, בעצם - לתוך שטח הריגה, חס ושלום.

לסידרה הארורה הזאת של מלים וכינויים שייכת גם "מפת הדרכים". לכאורה, מה רע? מפת-דרכים משדרת לך טיול בנוף מוריק, סע וטייל!

צריך לעשות את מה שחברי כנסת רבים לא טרחו לעשות. לפתוח את מפת הדרכים, לקרוא בה ולהיווכח, שזו מפת-דרכים - לגיהנום!

כבר בראשה כתוב במפורש שזו מפת דרכים לקראת - ולשם - הקמת מדינה פלשתינית, וכל עניינה של "המפה" הזאת אינו אלא לקבוע את השלבים ואת התנאים להקמתה של המדינה הזאת.

בין לבין המפה ממנה לנו אפוטרופוס בשם "הקוורטט" - ארה"ב, רוסיה, אירופה, האו"ם - והם שיחליטו על ועידה בינלאומית ראשונה שבה יוכרז על "המדינה הפלשתינית בעלת הגבולות הזמניים", והם שיחליטו על ועידה שנייה שבה יוכרז על הגבולות הסופיים. והם שימנו מפקחים בינלאומיים עלינו. ובמפה הזאת הונחה ירושלים על שולחן המו"מ, עם הנחייה ברורה בדבר זכויות הערבים עליה. ויש בה החזרת הפליטים עפ"י "היוזמה הסעודית", והקפאת ההתנחלות, הקפאה גמורה, והריסת מאחזים. לפי מפת הדרכים אסור ליהודים להרים אפילו קיר אחד בירושלים ההיסטורית, ולא כל שכן באריאל או בגוש עציון, "הגושים" המפורסמים ששרון ואולמרט נפנפו ומנפנפים בהם.

האם יודע זאת, האם ידע זאת - חבר הכנסת הנדל? האם מותר למפלגה ימנית לחתום על דבר כזה, ולו לצרכים אופורתוניסטים, ולו כתרגיל קואליציוני-אופוזיציוני??

בינתיים, אולמרט מבקש להוכיח, שקוטנו, הלא היא ההתכנסות, עבה ממותני ההינתקות של שרון - פי 10! אך גרוע מכך: שרון התחייב שלא תהיה הינתקות-חד-צדדית נוספת. הולך אולמרט, משנה את השם ומנצל את היעדרו של שרון כדי לבצע את התוכנית של אשתו וילדיו הפנאטים השמאלנים הקיצוניים: השמדת כל ההתיישבות היהודית ביש"ע.

וכאשר הוא נתקל בהתנגדות ערבית, אירופית וגם אמריקנית - גם הם רוצים את הכל, אך במו"מ ובמסמכים חתומים - הוא מנצל שוב את היעדרו של שרון ופותח קו של משא-ומתן עם הפלשתינים בניגוד לשבועותיו של שרון, שלא יהיה מו"מ תחת אש, שלא יהיה מו"מ כל עוד יש טרור, וכל עוד הטרור הזה לא מוגר ע"י הפלשתינים בעצמם. ומי שתמיד היתה הסמנת השמאלנית של הליכוד, ציפי ליבני, היא המוליכה את קו המו"מ עם הפלשתינים - תחת מטר הקסאמים, למרות המתאבדים, מטעני הנפץ והירי, והפעם מדובר במו"מ עם גוף ששרון לא חלם עליו, עם החמאס, שגם בימים אלה אינו נלאה להטיף - ולפעול - להשמדת ישראל.

אם מדיניותו המופקרת של שרון עוד ידעה אי אלו סייגים, אם באקדח הטעון שלו עוד היתה ניצרה - אולמרט הסיר את הסייגים, שחרר את הניצרה.

לקראת פגישתו של אולמרט עם נשיא ארצות הברית התקיימה בירושלים, מול הקונסוליה האמריקנית, הפגנה קטנה של נושאי מטריות שחורות, סטייל צ'מברליין. המפגינים מסרו שם מכתב בעבור הנשיא בוש. אשתף בו גם את הקוראים, הוא מדבר בעד עצמו:

ירושלים 22.05.2006

לכבוד

נשיא ארצות הברית

מר ג'ורג' דבליו בוש

באמצעות הקונסוליה האמריקנית

ירושלים

------------

נשיא נכבד,

אנחנו מתכבדים לפנות אליך בזאת בשם מליוני יהודים, מישראל ומרחבי העולם, שליבם מלא חרדה מפני תוצאות ביקורו של ראש ממשלת ישראל אצלך.

נקדים ונאמר, שמעולם לא היינו שותפים ל"חזונך" בדבר הקמת מדינה פלשתינית (שניה, הראשונה היא ירדן) בחבלים ההיסטוריים של ארץ-התנ'ך, נחלתו של עם ישראל כפי הבטחתו לאברהם, הארץ שבה ניבאו נביאי ומלכו מלכי ישראל. להתנגדותנו יש גם נימוקים ריאליסטים ומעשיים: ידענו, שהתוצאה תהיה הקמת מדינת טרור איסלמיסטית, כפי שאכן קרה.

אולם, עם כל חילוקי הדעות, אנו חשים שבאורח בסיסי אתה ידיד לישראל ולעם היהודי, ולכן הפופולריות שלך בישראל גדולה.

אל הידיד הזה, שיש לעמנו בבית הלבן, אנו מרשים לעצמנו לפנות בזה, כדי לבקש ממנו שלא לתת יד לתוכנית של ראש ממשלתנו, אהוד אולמרט, הקרוייה "התכנסות", ואשר משמעותה וויתור העם היהודי על לב ארצו, נחלתו ומורשתו, מעשה שפירושו שמיטת הבסיס המוסרי לכל קיומה של מדינת ישראל.

יתירה מזו: "תוכנית ההתכנסות" תביא את החמאס, את החיזבללה ואת אל-קאעידה, ומאחוריהם את אירן המפעילה ומממנת את רובם - אל לב הארץ, למרחק אפס מירושלים וכל שאר ערי ישראל.

התוצאה תהיה מלחמה עקובה מדם, ואם בכלל ייתכן משהו גרוע ממלחמה, הרי זו היעלמותה של מדינת ישראל.

כב' הנשיא,

אתה יודע, וגם יועציך יאמרו לך, שלא היה תקדים בהיסטוריה, שעם מנצח יניח את נצחונו לרגלי האויב המנוצח וימסור לו טריטוריה חיונית - חינם!

ולא היה תקדים בהיסטוריה, שמדינה תתמסר לאויב ללא הסכם, ללא תמורה, ויתירה מזו: בעוד התקפת אותו האויב עליה נמשכת יום ולילה.

ולא היה תקדים בהיסטוריה, שמדינה דמוקרטית תבצע נגד עשרות אלפים מאזרחיה "טיהור אתני" - עקירה, גירוש והריסת יישוביהם, ללא טעם, נימוק, תכלית ותועלת - פרט לכך שהמעשה מעודד את האוייב להמשיך בטרור ואף להגביר אותו.

ולא היה תקדים בהיסטוריה, שמדינה תחשוף לחורבן וודאי את שכנתה, בעלת בריתה האסטרטגית, וכוונתנו לממלכה האשמית הירדנית - כפי שעתיד לקרות ללא כל ספק כאשר מדינת חמאס פלשתינית תשלוט בבקעת הירדן, על גבולה המערבי של ממלכת ירדן, בדרך לסיפוחה ל-"פלשתין הגדולה".

כב' הנשיא,

מה עושה אדם כאשר ידידו בא לבקש ממנו רעל לעזור לו להתאבד? האם ימלא את בקשתו? אהוד אולמרט מבקש ממך תמיכה בתוכנית העלולה לשים קץ למדינתו, ובטווח הקרוב לחולל בה מלחמה פנימית, מלחמת אזרחים.

אם ידיד-אמת אתה - אתה תסרב לספק לו את סם-המוות ואף תנסה לגמול אותו מנטייתו האובדנית.

כאן בישראל יש לנו מיבחן-לקמוס לדעת, מי ידיד לנו ומי שונא: מי שמוחא כפיים לתוכניתו של אולמרט - הוא עויין אותנו. שיא סיפוקו - פגיעת ישראל בעצמה, ורק בגלל כך הוא טופח לאולמרט על השכם ומעודד אותו להמשיך בדרכו.

אנחנו, כב' הנשיא, נדע להעריך את ידידותך לעמנו כאשר נראה כתף נשיאותית קרה כלפי תוכנית ה"התכנסות", שלאמיתו של דבר היא תוכנית התאבדות.

ועוד שתי נקודות:

א. זכור נא, כב' הנשיא, שהפילוסופיה מאחורי תוכנית הבריחה החד-צדדית (שכבר העלתה לשלטון את החמאס, החדירה לארץ כמויות-ענק של נשק קטלני וממטירה טילים על ישראל) היא שמאלנית, מתירנית ותבוסנית - ההיפך הגמור מן האסכולה שאתה מנהיג, ההיפך מכל מה שאתה מנסה להקנות לעם האמריקני, ולעולם, במלחמה נגד אותו האויב הפונדמנטליסטי-איסלמיסטי-טרוריסטי.

ב. ה"התכנסות" מנוגדת לאינטרסים החיוניים של ארה'ב: היא משליטה את החמאס, הממומן ונשלט מדמשק וטהרן, על המקום הכי אסטרטגי ורגיש במזרח התיכון, וביחד עמו את אויבי אמריקה - אלקאידה וחיזבאללה.

היא מחלישה קריטית את בעל הברית האמין היחיד שיש לארה"ב באיזור: מדינת ישראל.

היא מחלישה את העם היהודי בא"י, הידידותי לארה"ב, משליכה בו אש של מחלוקת פנימית ומלחמת אזרחים.

היא מאותתת לעולם, שבעלי בריתה של אמריקה נסוגים, בורחים, מתקפלים, כלומר - שאמריקה היא משענת קנה רצוץ. ההתפתחות הזאת מסכנת משטרים אחרים ידידותיים לארה"ב, כמו ירדן ומצרים.

עוד מעט, כב' הנשיא, ישאלו אותך: אם ישראל יכלה להסתלק חד-צדדית, מדוע לא תעשה זאת גם אתה - באפגניסטן ובעירק, למשל?...

כב' הנשיא,

נשמח מאד, ונכיר לך תודה והוקרה, על קבלת ראש ממשלת ישראל אצלך בכל הכבוד הראוי, ועם ישראל תומך כמובן במה שיהיה לו לומר לך בעניין הסכנה האירנית.

אולם זאת אנחנו חוזרים ומפצירים בך:

אם יבקש ממך לעזור לו להתאבד, אנא, עשה מה שכל ידיד-אמת היה עושה:

אמור לו - לא!

בכבוד רב,

ובהוקרה

אזרחי ישראל.