אנחנו אשמים בשחיתות <br>

כל יום וגילויי השחיתות שלו. עכשיו ברור שמדובר בתופעה בהיקף מחריד. והמסקנה העולה היא כי פני המנהיגים כפני הדור. אנחנו בוחרים בהם, אנחנו מסכימים בשתיקה לכל מעשיהם, אנחנו מחיים את הנורמה לפיה "כולם מושחתים והדרך להנהגה עוברת דרך מקפצת השחיתות", כאילו מדובר "בגזרה משמיים", אנחנו סופגים את גזירותיהם וממשיכים להרכין ראש ולשחק במשחק חסר הסיכוי הזה בניסיון לשרוד.

רצף מדהים של פרשות, כמו נחשולים המתרסקים על החוף, מציף אותנו. פרשת עמותות ברק, "פרשות שרון" ,סיריל קרן, מרטין שלאף, חברות הקש והרשעתו של עמרי שרון, פרשת דניאל אברהמס ועסקי הנדל"ן של ראש הממשלה אולמרט, פרשת האי היווני וגלעד שרון, "מפקד הארגזים" במפלגת עבודה והשימוש בנכסי ההסתדרות, פרשת הסיטי טאוור ובלומנטל, פרשת יחיאל חזן, פרשת השר בניזרי והעובדים הזרים, פרשת קציני המשטרה המוזהרים ע"י ועדת זיילר. וישנם עוד ועוד פרשות רבות שקצרה היריעה מלהזכירם או שפרחו מהזיכרון, אך ראויות גם הן להיות מוזכרות ולהימנות ברשימה הזו.

ויהיה זה נכון אם הקוראים ישלימו את הרשימה במסגרת "התגובות" למאמר הזה.

וכאילו לא די, זה נמשך גם אתמול כאשר דווחנו כי מבקר המדינה עשוי להמליץ על פתיחת חקירה משטרתית כנגד המשנה הנצחי לראש הממשלה שמעון פרס, בחשד לפלילים במסגרת גיוס הון לצרכי תעמולת הבחירות שלו לראשות העבודה וכמו-כן אתמול גם התבשרנו כי מבקר המדינה עשוי להמליץ על פתיחת חקירה פלילית כנגד שר החקלאות וחברת ק.א.ל. והיום פתחנו את הבוקר והתפללנו כי היום, ולו רק ליום אחד בלבד לא יתנפץ נחשול, נוסף אולם עד מהרה נכזבה תקוותנו.

גם היום זה נמשך כשהעין מסרבת להאמין לאמת הזועקת מתוך הראיון עם בנימין נתניהו ראש הממשלה ושר האוצר לשעבר שמכלי ראשון מעיד ופותח צוהר להציץ במתרחש מאחורי הדלתות במשרדי הבכירים ספוני העץ והפאר וניחוח עשן כחלחל של סיגרים יקרים. "בתחילת כהונתי כשר אוצר ניסו לרתום אותי לעסקת שוחד"; כך טוען יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, בראיון ראשון לאחר הבחירות, שיתפרסם במוסף הארץ (יום ה', 31.5.06). נתניהו סירב להסגיר את שמו של מציע השוחד.

בראיון התייחס נתניהו לעניין השחיתות השלטונית בישראל: "מדברים על הקשר בין חבר המרכז לבין הפוליטיקאי המסדר לו ג'וב, כדי לרכוש את תמיכתו. אבל התופעה הזו היא מינורית יחסית. הסכנה האמיתית היא הפוליטיקאי הבכיר או הפקיד הבכיר המחלקים נכסים לבעל הון, שמשלם על כך הרבה כסף. אני מדבר על שוחד במעטפות. שוחד בהעברה של מיליונים לחשבונות בנק בוואדוז או באיי קיימן".

נתניהו טוען בראיון, כי בין קבוצה קטנה של אנשי הון לבין קבוצה של אנשי שלטון "יש קשר שסדר הגודל שלו מדהים. השחיתות הייתה לסרטן. היא מכבידה על הצמיחה, ועלולה להתפתח לממדים ארגנטיניים. ברגע שהמדינה שוקעת בביצה של שחיתות, קשה יהיה לצאת ממנה".

נתניהו מעריך כי ההיקף הגדול של השחיתות הוא בתחום הנדל"ן. "תמורת טיוב קרקע במאות מיליונים או מיליארדים, פוליטיקאי או פקיד עשויים לקבל מיליונים. יש בעיה גם בתחום האנרגיה ובחברות הממשלתיות".

וזה רק מה שהתגלה ומה עם הנסתר? שהרי ניסיון החיים לימד אותנו כי רב הנסתר על הגלוי.

תנאי הכרחי ויסוד לקיומו של משטר וחיים דמוקרטיים הינו קיומו של מנגנון של הפרדת הרשויות ואיזונים ובלמים בין שלוש הרשויות העיקריות: הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. נוכח המציאות ההולכת ומתגלה ברור כי משהו כשל במנגנון הזה, הן לעניין ההפרדה והן לעניין האיזונים ובלמים.

התוצר של הכשל הזה הינו תוצר מאוס, צחנה של שחיתות, עיוות בחלוקת ההון, חוסר צדק וחמלה, שילטון אוליגרכים, גידול בפערים החברתיים, עוני מתרחב והולך בצד חיים של דולצ'ה ויטה של מעטים, כאב ודמעות של אותם שכשלו במלחמת ההישרדות חסרת הסיכוי הזאת.

ומרביתנו, טרם הבנו כי בכללי המשחק האלו של פאודליזם מודרני שאולפנו לשחק בהם, לכולנו אין סיכוי וזה רק עניין של זמן, שגם אנחנו שטרם נפלנו קורבן, ניפול קורבן בהמשך. שהרי עם השחיתות לא ניתן לחיות "ביחסי שלום" והשקט שהיא מעניקה לאלו מאיתנו שטרם נפגעו, זהו שקט טקטי, שקט זמני. השחיתות איננה יודעת שובע ולא ירחק היום שגם אנחנו נצטרף לשורת הנטרפים על ידה.

אבל אנחנו אשמים. אנחנו אשמים כי אנחנו לא נלחמים בתופעה. במצבנו המוסרי והנורמטיבי המלחמה לא יכולה לבוא מלמעלה אלא רק מלמטה, מהעם, מכולנו.

לעמים אחרים באירופה, לצאצאיהם שייסדו את ארה"ב, את קנדה ואת אוסטרליה, יש זיכרון לאומי לגבי תוצריו של הפאודליזם/ קפיטליזם המקפח, ויש מסורת של התנגדות. מסורת של התנגדות שמצאה את ביטויה הן בדברי הגות והן באקטיביזם, במהפכות חברתיות שפקדו אותם ושהולידו סדר חברתי אחר. מסורת המשמשת יסוד ובסיס להתנגדות גם בהווה באופן מעשי בכל עת שזרע הפורענות מבצבץ ומרים ראש. בהקשר זה די אם נזכיר את הפגנות ההמונים שפקדו את כל רחבי צרפת לאחרונה בהתנגדות מוצלחת ל"חוק העבודה", או שנכון יותר לכנותו כ"חוק העבדות" של הצעירים.

לנו, לאזרחי מדינת ישראל, אין כזה זיכרון לאומי ואין כזאת מסורת.אולי נהפוך הוא, אולי יש לנו זיכרון לאומי ומסורת של עם שמרביתו חי מרבית שנותיו בגלות ומשם הגיע לכאן והקים מדינה. וגם היום נאמן למסורת מרכין ראש בפני הפוסט ציונות של שיעבוד למעטים מקרב אחיו, וחיים בתנאים גלותיים של מחסור וכניעה ללא מאבק לגזרות בתוך ארצו.

אם לא נעשה מעשה דבר לא ישתנה.

אנחנו חייבים לעצור את הקרוסלה, למען קיומנו ולמען ילדנו, אנחנו חייבים לשים קץ לשחיתות, אנחנו חייבים להביא לשינוי, עלינו לקום מהכורסא, להפסיק לקטר לקלל או למרר בבכי. עלינו לצאת לרחוב בהמוננו, ביחד, מאוחדים ונחושים למאבק על זכותנו לחיים בכבוד, כאזרחים וכבני אדם בארצם. כי פשוט, די! נמאס! זאת לא גזרה משמיים! מושחתים נמאסתם!