הלאמת זכויות במקום חובות

חכם אחד אמר לי פעם ש "המעמד הבינוני המציא את הרעיון שאהבה היא הדבר החשוב ביותר בעולם. העניים והעשירים יודעים את האמת - זהו הכסף". בעיקר העשירים.

פעם לפני המון המון ביביאיזם והפרטתיזם, הוקמה מדינה קטנה, נניח שקראו לה ישראל. ולמדינה כמו לכל מדינה היו אי אלו משאבים: כמה פוספטים, כמה חופי ים נחמדים, מעט אדמות, ועוד כמה משאבונים קטנים. אט אט החליטה המדינה שהיא ממש אלרגית לפוספטים ומלח, והעבירה את הזכיון להתעסק עם הדבר המגרד הזה, בכלום כסף, לאיזו משפחה קטנה ואלמונית - נניח לצורך העניין משפחת דנקנר.

אחרי החתימה על הזכיון, הלכה המדינה לנפוש קצת בחוף הים, כי הכסף שקיבלה מהזכיון על מפעלי ים המלח אפילו לא הספיק לבית מלון בינוני. התאחדו להם הגורל והמזל הרע של המדינה, ודווקא באותו יום בו נפשה המדינה בחוף הים - הים היה מלא מדוזות, והמדינה שלנו לא רק קטנה היא, גם רגישה, אין לה מה לעשות עם מדוזות - הלכה וחילקה את הים הלא אטרקטיבי הזה לכל מיני אנשים: קצת ים למכמורת, קצת ים לזכייני קיסריה, איזו רצועה קטנה לברוני הרצליה, והכל כמובן לתועלת העם והזכיינים ולתפארת מדינת ישראל. ומי שרוצה ים בחינם - שיילך בבקשה לכנרת.

אבל בכנרת היו שמועות ששוחה לו תנין שברח מחמת גדר, והמדינה שלנו ממש ממש רגישה ללה קוסט עם שיניים חדות תוצרת סין. מיהרה המדינה להיפטר מהר מהכנרת המיותרת הזו לטובת כל מיני אנשים מסכנים: קצת לקיבוץ מעגן, טיפה למבוא חמה, ועוד כמה רצועות לכמה יזמים שתקעו שומר דרוזי עם חבל בכניסה שגובה מכל עם ישראל 80 שקל למכונית לא כולל שמשיה. ומי שרוצה להתקלח, טענה המדינה - בשביל זה יש לו מקלחת.

כך לאט לאט חילקה המדינה קצת פרדסים לכל מיני גן שמואלים ושפיימים שפיתחו זן חדש של אבוקדו בטעם אופיס דיפו ותפוז מהפכני עם צורה של מקדונלד וריח של סופרפארם (אגב, השמועה אומרת שאדון פישמן - עוד יהודי אלמוני ופשוט, הוא שותף בכיר בפיתוח הזנים החדשים של ACE קנה ובנה בגן שמואל).

ואז, כמה יהודים פשוטים צברו מעט חובות, לא המון, נניח עשרה מיליארד שקל, והמדינה שלנו שהיא הכי לאומית שיש, באקט לאומי אצילי הלאימה את החובות ולקחה אותם אליה. קצת חובות הקיבוצים, קצת משבר מניות הבנקים, ועוד כמה חובות קטנים שהפכו בין לילה לחובות מולאמים.

ואני שואל את המדינה המלאימה שלנו שאלה קטנה ופעוטה: מדוע כאשר מדובר באנשים אמידים תמיד המדינה יודעת להלאים את חובותיהם וממאנת להלאים את זכויותיהם (וזיכיונותיהם), ומדוע כאשר מדובר בחסרי ישע או בכאלה שלא שייכים למועדון 18 המשפחות, תמיד הפעולה היא הפוכה: מתעלמים מהחובות ומלאימים את הזכויות.

למשל דייר ממשיך עיוור יכול להיזרק מהדיור הציבורי (פס"ד א 005226/01). למשל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: שככל שמדובר בחולה סרטן הזקוק לתרופה מאריכת חיים (הזכות לחיים היא הזכות הבסיסית בראשיתו של החוק) שמהווה רק קריאת רשות לבתי המשפט, כי זה בסדר שהמסורטן ימות כי לו ולמדינה אין כסף לתרופה, היות וכל הכסף של המדינה מושקע בביטחון - גלי צה"ל למשל, שתקציבה השנתי הוא מעל ל- 25 מליון שקל !!! ואין ספק שחיילי גלי צה"ל הם חוד החנית הביטחוני שלנו...

איך קורה שמועצה אזורית תמר שיש בה 1,219 תושבים בלבד והכנסות עצמיות של כ- 84 מליון ש"ח, חולשת על שטח של מיליון שש מאות וחמישים אלף דונם!!! ואילו שכנתה דימונה יושבת על בקושי 6,000 דונם, עם 37,000 תושבים והכנסות עצמיות של 55 מיליון ש"ח. למי שלא מצליח לפענח את המספרים אז הנה התרגום: למרות שלדימונה יש אוכלוסיה הגדולה כמעט פי שלושים מזו שבמועצה אזורית תמר, שטח השיפוט של דימונה קטן פי 275!!! משטח המועצה האזורית תמר.

אם מדינת ישראל חפצת חיים, היא חייבת להתכנס אל תוך עצמה, ולכנס אליה את כל אותם זכיונות ומשאבים שחילקה במחיר מגוחך לכל מיני אנשים שנקרא להם לצורך העניין מועדון 18 המשפחות. מדינת ישראל חייבת לשרטט מחדש את גבולות השיפוט של כלל הישובים, לפחות לצרכי ארנונה, לקבוע את יעודי הקרקע שהמדינה מקצה, ולא להגיע למצב שאדמת מדינה שניתנה לחקלאים הופכת במהירות מפרדס לקניון, ולא סתם קניון - אלא קניון שנהנה ממחיר מוזל של מים לחקלאות.

המדינה חייבת לשרטט מפה חדשה של ישראל השייכת לאזרחיה ולא רק למועדון 18 המשפחות. צדק חלוקתי אינו צריך להיות עוד צירוף לשון למאמרים בלבד. צדק חלוקתי צריך להיעשות. ואם לא נותנים לך צדק, לא רחוק היום בו אתה תיקח את הצדק.

כמו כל משפחה נורמלית, גם מדינת ישראל צריכה לעצור לרגע, לבדוק את כל המשאבים שיש לה: אדמות מינהל, אדמות קק"ל, חופי רחצה, מרבצי פוספטים, ערוצי שידור, בנקים, חברות תקשורת ועוד. אל מול אלו לבדוק את הצרכים האמיתיים של כל פרט וסקטור באוכלוסיה, ולעשות הליך הדומה לאיזון משאבים, ולצאת לדרך חדשה שיוויונית יותר, ערכית יותר, מנוכרת פחות, ובעיקר צודקת.